נחמן בלומנטל
 | |
| לידה |
1902 בורשצ'יב, אוקראינה  |
|---|---|
| פטירה |
1983 (בגיל 81 בערך) תל אביב-יפו, ישראל |
| מדינה |
ישראל |
| השכלה |
Faculty of Polish Studies at the University of Warsaw |
  | |
נחמן בלומנטל (ה' באייר תרס"ב, 12 במאי 1902 בורשצ'יב - ב' בכסלו תשמ"ד, 8 בנובמבר 1983 תל אביב-יפו) היה היסטוריון פולני-יהודי וישראלי, שכיהן כראש המכון ההיסטורי היהודי בוורשה בין השנים 1947 - 1949.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלומנטל למד ספרות באוניברסיטת ורשה, שם קיבל תואר שני על עבודת גמר בשם "On Metaphor." הוא רכש מוניטין של דובר כמעט תריסר שפות, כולל עברית, יידיש, צרפתית, פולנית ואוקראינית. לאחר סיום לימודיו במכללה עבד כמורה בלובלין. מאמריו וביקורות ספרות פרי עטו הופיעו לפני מלחמת העולם השנייה בוורשה בעיתונים ובמגזינים ביידיש כמו Literarishe bleter, Vokhnblat, Arbeter- tsaytung, Foroys, לובלין טאגבלט ובדאס נייע לעבן בלודז'. הוא תרגם ליידיש גרסה מקוצרת של הרומן האיכרים (Chłopi) של חתן פרס נובל ולדיסלב ריימונט.
במהלך הכיבוש הגרמני בפולין, הצליח בלומנטל להימלט לברית המועצות ושרד את השואה. אשתו הראשונה מריה ובנו אריאל, שנשארו בפולין, ניסו להתחזות לקתולים אך נבגדו, הוסגרו לנאצים ונרצחו בשנת 1943.
בשנת 1944 חזר בלומנטל לפולין, שם הקים יחד עם מגוון היסטוריונים, אתנוגרפים ובלשנים את המכון ההיסטורי המרכזי. הם רשמו 3,000 עדויות ניצולי השואה בין 1944 ל 1947, נרתמו לחיפוש אחר מסמכים נאציים במשרדי הגסטפו הנטושים ושימרו בקפדנות קטעים תיעודיים של חיי הגטו היומיומיים. המכון ההיסטורי היהודי אורגן מחדש בשנת 1947, ובלומנטל הפך למנהלו. בסוף שנות הארבעים היה בלומנטל עד מומחה בשלושה ממשפטיהם של פושעי המלחמה הנאציים, כולל משפטו של רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ.[1]
בלומנטל בלט בתיעוד ותיאור שפת ההסוואה ששימשה את הנאצים, וה"לשון הנקייה" ששימשה אותם על מנת לטשטש את המכניקה של רצח ההמונים, כגון שימוש במונחים "פינוי" או "יציאה" עבור פעולות שבדרך כלל הביא למותו של ה"מפונה". בלומנטל תיעד את הרכב המילים הנאציות, בחן את אופן השימוש במונחים וגילה את המשמעות האמיתית העומדת מאחורי ביטויים רבים. בשנת 1947 פרסם את ספרו Slowa niewinne (מילים חפות מפשע), בו כיסה את המילים בין האותיות A עד I. היה זה הראשון מבין שני כרכים שתכנן, כרכי המילון הנאצי. במקרה, באותה שנה פרסם פילולוג ניצול אחר, ויקטור קלמפרר, את ספרו שפת הרייך השלישי, מפעל דומה המנתח את השימוש הנאצי במילים. בלומנטל מעולם לא השלים את הכרך השני שלו, אך מסמכיו מראים כיצד התמשך הפרויקט לאורך זמן, במיוחד כאשר זכה לגישה לחומרי מקור חדשים מארכיונים נאציים שזה עתה נפתחו.[1]
בשנת 1950 עלה נחמן בלומנטל לישראל, שם נישא בשנית והקדיש את שארית חייו למחקר השואה. בפברואר 2019 תרם בנו מירון בלומנטל 30 ארגזים של מסמכים אישיים של אביו, ובהם למעלה מ-200,000 מסמכים, למכון ייווא למחקר יהודי בניו יורק. לדברי מנהל ייווא, ג'ונתן ברנט, אוסף זה הוא "אחד הארכיונים האחרונים הגדולים שנותרו מהשואה." [2][1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 "The Holocaust Survivor Who Deciphered Nazi Doublespeak." The New York Times 24 June 2019. Retrieved 29 June 2019.
- ^ "YIVO receives the archive of Nachman Blumental." YIVO Institute for Jewish Research 25 June 2019. Retreaved 29 June 2019.