משלב
ערך זה עוסק במונח בבלשנות. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו משלב (פירושונים).
מִשְלָב הנו מושג בתחום הבלשנות אשר מציין רמות לשון שונות שבהן משתמשים מגזרים שונים באוכלוסייה או דובר יחיד, אשר לעתים יכול לעבור ממשלב למשלב בהתאם לצורך, שנובע מהמסגרת בה הוא נמצא או כורח הנסיבות.
את רמות הדיבור בלשון העברית מקובל לסווג לרמות הבאות:
- לשון מליצית: מזוהה בדרך כלל עם הלשון המקראית והספרותית - פואטית, שבעבר הייתה לשון מדוברת, והשתנתה מאז כישות חיה בפי דובריה. לדוגמה: "וכי ידבר איש בן הימים האלה לשון מקראית, הלא כל השומע יצחק לו".
- לשון תקנית: הלשון שנקבעה רשמית על ידי הממסד הלשוני, וכפי שבאה לידי ביטוי בנוסח החדשות בכלי התקשורת.
- לשון מדוברת: הלשון המאפיינת את כלל הציבור, ואשר מתבססת על הלשון התקנית, אך אין בה הקפדה על כל כלליה, והיא כוללת ביטויים שאינם נפוצים בשפה התקנית.
- לשון הסלנג: לשון שאינה כפופה לכללים רשמיים, ודובריה עושים בה כטוב בעיניהם. למרות זאת היא יכולה להיות מובנת במסגרת מסוימת של אנשים, במיוחד הדבר בא לידי ביטוי בסלנג הצבאי.
כדוגמה לדובר עברית שבלט בחוסר מיומנותו לעבור ממשלב למשלב, אפשר להביא את הנשיא זלמן שזר, אשר נודע כדובר מליצי בנאומיו, סגנון שפתו ושפת הגוף שלו. מערכון בתוכנית "לול", שהוקרן בטלוויזיה הישראלית, כלל חיקוי שלו כשהוא מברך את שחקני הכדורגל לפני משחק הגמר בגביע המדינה בכדורגל, והדגים את התופעה המגוחכת של שימוש לשוני לא נכון במקום הלא נכון. במיוחד זכור המשפט הפתטי, בלווי הנפת יד בצורת "אצבע משולשת": "תחזקנה רגליכם!". מערכון זה מבוסס על המציאות, כשבגמר גביע המדינה בשנת 1972, מיד בסיום המשחק בו הפסידה קבוצת הפועל ירושלים לקבוצת הפועל תל אביב, אמר את הדברים הבאים: "הידד למנצחים, ולמפסידים נאמר 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני' - יום יבוא וגם ירושלים תנצח!"
בספרם של דן בן אמוץ וחיים חפר, "ילקוט הכזבים", מופיעה בדיחה המלמדת על חשיבות השימוש במשלב הנכון:
|
פעם טבע בכנרת המורה לעברית של דגניה א'. דווקא באותו זמן ישבו במקום המון חברה מהקורס לספורט של הפלמ"ח, אבל המורה צעק "הושיעו, הושיעו", ואיש לא הבין מה הוא רוצה. |
||
ראו גם [עריכה]
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מהו משלב לשוני באתר סנונית
