ניסאן מוטורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ניסאן מוטורס
לוגו חברת ניסאן
סוג: חברה ציבורית, נאסד"קNSANY
שנת הקמה: 1932
משרד ראשי: טוקיו, יפן
אנשי מפתח: קארלוס גוסן, נשיא החברה
מוצרים עיקריים: כלי רכב, מכוניות, מנועים,
מוצרי אלקטרוניקה ותקשורת
הכנסות: 75.63 מיליארד דולר אמריקני (2004)
עובדים: 159,771 (2005)
דף הבית: www.nissan-global.com

ניסאן מוטורס היא חברה יפנית ליצור כלי תחבורה. עד 1983 שווקו מכוניותיה גם תחת השם "דאטסון".

המשרדים הראשיים של ניסאן שוכנים ברובע גינזה של טוקיו, ומתוכננים לעבור ליוקוהמה ב-2010. ניסאן הייתה בעבר יצרנית הרכב השנייה בגודלה ביפן, אחרי טויוטה, אך נעקפה בידי הונדה בשנות ה-80 של המאה ה-20. נכון לשנת 2007 היא הייתה במקום השלישי. בשנת 1999 רכשה רנו הצרפתית מניות שליטה בניסאן וקרלוס גוהן מונה כנשיאה.

ניסאן מוכרת גם כיצרנית מנועים איכותיים ומנועי ה-V6 מסדרת VG ו-VQ הופיעו ברשימת "10 המנועים הטובים" של המגזין Ward's AutoWorld במשך 12 שנה ברציפות.

כלי הרכב של ניסאן מיובאים לישראל על ידי חברת פסיפיק מקבוצת קרסו (יבואנית רנו). החברה משתפת פעולה עם מיזם בטר פלייס של שי אגסי לייצורם של רכבים חשמליים ופריסת התשתיות התומכות בערים ובכבישים כבר בשנת 2011, בישראל, דנמרק, עמק הסיליקון, פורטוגל ועוד מספר מדינות.

בדירוג ה-Global 500 של המגזין פורצ'ן לשנת 2011, מוקמה ניסאן במקום ה-48.‏[1]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברת "קוואישינשה מוטורקאר וורקס" מטוקיו, שנוסדה ב-1911, בנתה שלוש שנים לאחר מכן את מכוניתה הראשונה שנקראה DAT, על שם ראשי התיבות של מייסדיה. בשנת 1925 שונה שם החברה ל-DAT. חברה זו התמזגה עם "ג'יטסויו ג'ידושה", יצרן רכב אחר מאוסקה, ובשנת 1931 יוצרה מכונית הדאטסון הראשונה. השם DATSON נוצר מהצירוף DAT ו-Son במשמעות "בן", אך משום של"סון" יש משמעות של "הפסד" ביפנית, שונה השם ל-DATSUN.

בשנת 1933 שם החברה הוסב ליפנית כ"ג'ידושה סייזו" והיא עברה ליוקוהמה. שנה לאחר מכן היא התמזגה עם יצרן רכב נוסף "ניהון-סאנגיו" שכונה בקיצור "ני-סאן". שם זה הפך לשמה הרשמי של החברה ב-1934. בדומה ליצרנים יפנים אחרים כאיסוזו והינו, חברה ניסאן ליצרן רכב אירופאי כדי לקבל ידע בתכנון וייצור מתקדמים. ניסאן בחרה בחברת אוסטין האנגלית והחלה לבנות ביפן את דגמי "אוסטין 7" ו"דאטסון 1000" שהתבסס על אוסטין A50.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלה ניסאן להציג מכוניות מתכנון עצמאי. ב-1967 הוצג מנוע ה"L" בן 4 הצילינדרים, שהיה מתקדם לתקופתו ובעל גל זיזים עליון. מנוע זה הורכב במכונית הסדאן החדשה דאטסון 510 שהצליחה במידה נאה בשוק המקומי ובשוקי היצוא. ב-1970 הציגה ניסאן את דגם מכונית הספורט 240Z עם גירסת שישה צילינדרים של מנוע ה "L". עיצובה המוחצן ויכולותיה הגבוהות של ה-240Z העלו את ניסאן לרמת יצרן רכב עולמי גדול. ב-1966 התמזגה ניסאן עם "פרינס", יצרן יפני נוסף, וזכתה בדגמי מכוניות מפוארים וגדולים יותר כ"סקייליין" ו"גלוריה".

ניסאן מודל 70 פייטון

עם התפרצות משבר הנפט של שנות השבעים, הייתה ניסאן לאחד מיצרני הרכב הגדולים בעולם, שכן מכוניותיה היו ברובן חסכוניות ובעלות מנוע קטן. החברה התפרסה בעולם והקימה מפעלים באוסטרליה, מקסיקו, בריטניה ומספר מפעלים בארצות הברית. המפעל באוסטרליה נסגר בסוף שנות ה-80 בשל אי הצדקה כלכלית, אך מפעל אחר נפתח בפרטוריה, דרום אפריקה.

במהלך שנות ה-90 של המאה ה-20 התדרדרה ניסאן, מכירותיה הצטמצמו, והחברה הגיעה עד לסף פשיטת רגל. בשנת 1999 רכשה רנו הצרפתית מניות שליטה בניסאן וקרלוס גוהן מונה כנשיאה. גוהן יזם את "התוכנית לתחיית ניסאן" (NRP) שהצליחה באופן יוצא דופן. ניסאן חזרה לרווחיות וחידשה את קו מכוניות ניסאן ואינפיניטי, שהיה מותג אמריקאי מקומי באותה עת. בשנת 2001 המשיך גוסן בתוכנית "ניסאן 180" להמשך צמיחת החברה. הצלחתו בהשבת החברה לרווחיות הקנתה לו אהדה גדולה ופרסום רב ביפן, כמעט עד למעמד של גיבור לאומי, תוך איזכור רב במאנגה ובתרבות הפופולרית. הקיסר אקיהיטו העניק לו את מדליית יפן עם סרט כחול ב-2004.

מוצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניסאן מייצרת קו רחב של מכוניות נוסעים ומשאיות. החל משנות ה-50 הן מיוצאות בהצלחה לרחבי העולם, פרט לשנת 1953 בה שררה שביתת עובדים ארוכה במפעלי ניסאן. ניסאן גם מייצרת מכוניות ספורטיביות זולות יחסית בסדרת ה "Z", ואת הסקייליין GT-R בעלת הנעה 4×4 ומנוע חזק. הסקייליין לא מיוצאת באופן רשמי אל מחוץ ליפן, אך ייצוא של מכוניות משומשות למדינות בהן נוהגים בצד שמאל של הכביש (בדומה ליפן) הפך לפופולרי.

בשנת 1985 ייסדה ניסאן את NISMO, חטיבת השיפורים והספורט המוטורי שלה, שמציעה שיפורים רשמיים למכוניות ניסאן. בשנת 1989 החלה ניסאן לשווק בארצות הברית מכוניות יוקרה תחת המותג אינפיניטי, ובשנת 2008 החלה לשווקו גם במדינות נוספות באירופה ובישראל. בבעלות ניסאן גם חברת סלולר יפנית בשם Tu-Ka (כיום חלק מ-KDDI) וחטיבה ימית העוסקת בפיתוח מנועי סירות ואוניות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניסאן, באתר CNN