רכיבה על אופניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפגינים רוכבים על אופניים בשאמוני בשנת 2003
שוטר על אופניים באל סלוודור
מרוץ אופניים
מגרש חניה לאופניים בניאיגטה שביפן

רכיבה על אופניים היא אחת מצורות התנועה המרכזיות בחלקים מסוימים של העולם. במדינות מתפתחות זהו כלי תחבורה נפוץ מטעמי עלות, ואילו במטרופולינים רבות באירופה וצפון אמריקה האופניים הם כלי תחבורה מהיר ונוח בתנועה הסואנת. אופניים משמשים גם ככלי עבודה, להסעת משא או אנשים (למשל ריקשות), או למופעים אקרובטיים מול קהל. רכיבה על אופניים היא גם פעילות פנאי כדי לשמור על הבריאות או במסגרת פעילות ספורטיבית.

מדי שנה נערכים מירוצי אופניים מקצועניים, המפורסמים שבהם הם הטור דה פרנס והג'ירו ד'איטליה לאופני כביש, ותחרויות אחרות לאופני הרים או אופני BMX. דגמי אופניים מיוחדים מתאימים גם לתחרויות במסגרת ספורט נכים, כגון אופני טנדם או אופני יד.

תחומי רכיבה על אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש באופניים ככלי תחבורה

רכיבה תחרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ אופניים הוא ענף ספורט שבו נערכת התחרות ברכיבה על אופניים. קיימים מספר סוגי תחרויות המקובלים בענף זה:

  • מרוץ אופני כביש - מרוצים הנערכים על כבישים סלולים. מרוצים אלה הם הענף הוותיק ביותר והענף שזוכה לפרסום הרב ביותר מבין סוגי המרוצים.
  • סייקלוקרוס - שילוב של מרוץ על כביש ובדרכי עפר בוציות הכוללות מכשולים. סוג מרוצים זה פופולרי באירופה בעונת החורף.
  • מרוצי אופני הרים - הנערכים בתנאי שטח משובשים ודרכי עפר, הם ענף שהתפתח ב-25 השנים האחרונות וצובר פופולריות הולכת וגדלה (ראו למשל אליפות אירופה באופני הרים).
  • מרוצים על מסלול באצטדיון סגור - ולודרום (velodrome) -מרוצים של אופני מסלול. למרוצים אלו יש היסטוריה ארוכה, אך הם מוגבלים למדינות ולערים שבהן יש ולודרום ומספרן של אלו הוא קטן יחסית.
  • מרוצים באופני BMX - אופני BMX זהו סוג מרוצים חדש יחסית, שצובר פופולריות בעולם בשנים האחרונות וצורף לתוכנית האולימפית באולימפיאדת בייג'ינג (2008)

ספורט עממי[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכיבה על אופניים מקובלת כספורט עממי, כפעילות גופנית אישית וכפעילות קבוצתית מאורגנת. שבילי אופניים בחיק הטבע מאפשרים רכיבה נעימה להנאה ולספורט.

אירועים בולטים של רכיבה עממית הם:

  • fietsvierdaagse - מסע אופניים בן ארבעה ימים המאורגן בהולנד פעמים אחדות בשנה.
  • פריז-ברסט-פריז - מסע אופניים באורך 1,200 ק"מ, מפריז לברסט ובחזרה.

שימוש מלחמתי באופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שימוש מלחמתי באופניים

בעקבות שכלול האופניים, בסיום המאה ה-19 היו למרבית צבאות אירופה וצבא ארצות הברית יחידות חיל רגלים רכובות על גבי אופניים. יחידות כאלה השתתפו במלחמות אחדות:

  • במלחמת הבורים השנייה, שימשו רוכבים כתצפיתנים ושליחים ויחידה שתפקידה היה פטרול על פסי הרכבת עשתה שימוש לראשונה באופני טנדם שקובעו לפסים.
  • במהלך מלחמת העולם הראשונה, כוחות חי"ר מצוידים באופניים שימשו בתפקידים רבים: לוחמים, תצפיתנים, שליחים ועוד. באיטליה, יחידות כאלה פעלו עד סוף המלחמה. בגרמניה, עם פרוץ המלחמה לכל גדוד הייתה פלוגת אופניים. במהלך המלחמה נוספו פלוגות נוספות ובסך הכל היו כ-80 פלוגות.
  • במהלך הפלישה לסין במלחמת סין-יפן השנייה היו בצבא יפן כ-50,000 חיילים מצוידים באופניים. גם במהלך מלחמת העולם השנייה, הקרב על מאלאיה ודרכם של היפנים לכיבוש סינגפור בשנת 1941 היו תלויים במידה רבה בלוחמים רכובי אופניים. בשני המאמצים הללו אפשרו האופניים העברה שקטה וגמישה של אלפי חיילים ששימשה לגרימת הפתעה ויצירת בלבול בקרב האויב.
  • הצבא הפיני עשה שימוש נרחב באופניים במהלך מלחמת לפלנד ומלחמת ההמשך. שליחים וכיתות גדודיות עשו שימוש באופניים ואפשרו תנועה מהירה מזאת של הצבא הרוסי.

שימוש באופניים בצד בעלות הברית במלחמת העולם השנייה היה נדיר למדי. בעיקר שימשו האופניים שליחים, רובם ככולם בעורף. מבצע מוצלח של בנות הברית, מבצע בייטינג, בוצע על ידי לוחמים מוטסים מצוידים באופניים מתקפלים בשנת 1942 בצרפת.

אופניים וזכויות נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישה על אופניים בעשור האחרון של המאה ה-19
נער אפריקאי מוביל מספוא על אופניו. האופניים משמשים כלי תחבורה נפוץ בארצות מתפתחות

פיתוח שלדה משולשת כפולה לאופניים, אפשר לנשים ניידות חופשית במידה שלא הייתה מוכרת בעבר ותרם לעליית תנועת הזכויות לנשים בעולם המערבי. ככל שהאופניים הפכו זולים ובטוחים יותר, עלה מספר הנשים שראו בהם אמצעי לעצמאות אישית וכך הפכו האופניים לסמל ל"אישה החדשה" בסוף המאה ה-19, במיוחד בבריטניה בארצות הברית.

בסוף המאה ה-19 כינו פמיניסטיות וסופרז'יסטיות את האופניים "מכונת השחרור לאישה". האמריקאית סוזן ב. אנטוני אמרה בראיון עיתונאי לעיתון New York World ב-2 בפברואר 1896: "תנו לי לומר לכם מה אני חושבת על רכיבה על אופניים. אני חושבת שהם תרמו לשחרור הנשים יותר מכל דבר אחר בעולם. האופניים נותנים לנשים תחושת עצמאות ושחרור. אני עומדת ומתענגת בכל פעם שאני רואה אישה עוברת ברכיבה על גלגלים... זוהי תמונה של נשיות חופשיה, שאינה מרוסנת." בשנת 1895 פרסמה פרנסיס וילארד, נשיאת איגוד הצניעות הנוצרית הנשית, ספר שכותרתו "כיצד למדתי לרכב על אופניים" ובו שיבחה את האופניים עליהם למדה לרכב בשנות חייה המאוחרות, אותם כינתה בשם "תענוג", בזכות התחושה הטובה והאופטימיות שתרמו לחייה. וילארד נהגה לעשות שימוש במטאפורה של רכיבה על אופניים כדי לעודד סופרז'יסטיות אחרות לפעולה. היא הצהירה: "לא אבזבז חיי בחיכוכים כאשר ניתן להפכם לתנופה."

דוגמה ליחס הגברי השמרן לדמותה של האישה החדשה הרוכבת על אופניים, ניתן למצוא לתגובתם של תלמידי אוניברסיטת קיימברידג' בסוף שנת 1897, כאשר הוחלט כי נשים תתקבלנה לאוניברסיטה כתלמידות מן המנין. אלה הלכו ותלו במחאה בובה של אישה רוכבת על אופניים בכיכר העיר. [1]

בעשור האחרון של המאה ה-19 הוביל "שיגעון האופניים" לתנועה שתמכה ב"לבוש הגיוני" לנשים, דבר שעזר לשינוי אופנת הלבוש הנשי ושחרר את הנשים מן המחוך, שמלות באורך הקרסוליים ופרטי לבוש מגבילים אחרים והציג לראשונה את מכנסי הנשים, אשר עוררו תדהמה באותה עת.

השפעות חברתיות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת סוציולוגים שונים האופניים תרמו לגיוון הגנטי של תושבי אזורים נידחים, בכך שאפשר להם להגיע בקלות למקום היישוב הקרוב ולהגדיל את "מעגל החיזור". בערים, סייעו האופניים להפחית את הצפיפות במרכזי הערים על כך שאפשרו לפועלים להתגורר בפרברים ולהגיע לעבודתם ביעילות ובמהירות. האופניים הפחיתו גם את התלות בסוס כאמצעי תחבורה. האופניים אפשרו גם לתושבי הערים לנסוע להנאתם במרחבי הכפר, זאת בזכות היותם של האופניים יעילים וחסכוניים באנרגיה הרבה יותר מהליכה ברגל ואף מהירים יותר.

רכיבה על אופניים ובריאות הציבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצא כי להתעמלות הגופנית שברכיבה על אופניים יש קשר לבריאות טובה יותר ולהרגשת רווחה מוגברת. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, חוסר פעילות גופנית הוא הגורם השני רק לעישון, בגרימת מחלות בארצות מפותחות, דבר הגורם להוצאות אדירות לחברה.[2] הדו"ח של ארגון הבריאות העולמי קובע כי הגברת הפעילות הגופנית הוא המרשם הטוב ביותר לבריאות הציבור וכי רכיבה על אופניים היא "פעילות מתאימה ביותר" למטרה זו. ארגון הצדקה ההנדסי הבריטי "ססטרנס" דיווח כי ההחזר בהשקעה חברתית באופניים ובפיתוח דרכים להגברת הרכיבה עליהם, הוא ביחס של 20:1 בהוצאות בריאות ותועלות חברתיות אחרות.[3]

מחקר שהתפרסם בירחון לרפואה פנימית ואשר נעשה בדנמרק בשנת 2000, מצא כי רכיבה על אופניים למקום העבודה, מפחיתה ב-40% את סיכוני התמותה הידועים.[4]

רכיבה על אופניים אינה נחשבת בדרך כלל לפעילות בעלת סיכון גבוה.[5] בבריטניה שיעור מקרי המוות ברכיבה על אופנים לקילומטר דומה לזה של הליכה ברגל, נמוך מזה של רוכבי אופנועים וגבוה הרבה יותר משיעור מקרי המוות לנוסעים במכונית ובאוטובוס לקילומטר נסיעה. רוב התאונות הקטלניות של רוכבי אופניים בבריטניה נגרמות מהתנגשות עם מכוניות או משאיות.[6] אנשים רבים נרתעים מלנסוע באופניים בגלל החשש הבטיחותי מתאונה עם מכונית. מסיבה זו, ארגוני סביבה כמו מגמה ירוקה, ארגוני אופניים כמו ישראל בשביל אופניים, בין השאר באמצעות הפגנות כמו מסה קריטית פועלים למען הקמת רשת שבילי אופניים בעיר, ולתכנון עירוני שיתחשב באופניים ככלי תחבורה לצורכי יוממות.

רכיבה על אופניים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שביל לרוכבי אופניים בראשון לציון

איגוד האופניים בישראל עוסק בקידום רכיבת אופניים בישראל, הן רכיבה תחרותית והן רכיבה עממית. האיגוד כפוף לחוקיו של ה-UCI, איגוד האופניים הבינלאומי.

מלבד במספר רשויות ספורות, תשתית התחבורה העירונית כמעט שאינה מגיעה לרמת פיתוח כזו המאפשרת שימוש באופניים ככלי תחבורה שבשגרה. למרות פעילותן של קהילות שונות, אנשים פרטיים וארגונים מהמגזר השלישי, בערים הגדולות תחבורת האופניים אינה מוסדרת דיה ורוכבי האופניים רבות שנאלצים "לזגזג" בין הכבישים למדרכות. קיימת גם כן פעילות מול גופי ההסעה השונים שמטרתה קידום הנגשת התחבורה הציבורית לקהל רוכבי האופניים.

אופני תל-אופן ברחוב הרצל בדרום תל אביב

תל-אופן הוא מיזם להשכרת אופניים בשירות עצמי שאותו מספקת עיריית תל אביב-יפו. המטרה העיקרית של השירות היא להפחית את תנועת כלי הרכב בתוך העיר. המיזם שואף גם להפחית את זיהום האוויר, ליצור אווירה ידידותית בתוך העיר, ולעודד פעילות גופנית. השירות הושק ב-28 באפריל 2011 ועם השקתו סיפק מעל 250 אופניים הזמינים לכל אדם מעל גיל 18 ב-35 תחנות עגינה הפרוסות ברחבי העיר, כאשר השאיפה היא לפרוס עד סוף יולי 2011 150 תחנות בכל 250 מטר בעיר, שיספקו 1,500 זוגות אופניים.

מדי שנה מתקיים רוכב ישראל מאזור החרמון ועד אילת שנמשך 3 ימים.

חברת שביל נט מוציאה לאור מפות טופוגרפיות מפורטות עם שבילים לרכיבה על אופניים.

לימוד רכיבה על אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן שיטות שונות ללימוד רכיבה על אופניים. שלדון בראון פירט שיטות קיימות וציין שהשיטה המהירה ביותר היא ללא גלגלי עזר. המלמד דוחף ומייצב את הרוכב לפי הצורך‏[7][8]. בארץ ישנם עשרות מדריכים המלמדים רכיבה על אופניים‏[9].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]