סופי בלנשאר
 | |
| לידה |
24 במרץ 1778 Yves, Aunis, ממלכת צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
6 ביולי 1819 (בגיל 41) פריז, הרסטורציה |
| שם לידה |
Marie Madeleine Sophie Armant |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| בן או בת זוג |
Jean-Pierre Blanchard |
  | |
סופי בלנשאר (בצרפתית: Sophie Blanchard 25 במרץ 1778 - 6 ביולי 1819 [1]), הייתה אווירונאוטית צרפתית ואשתו של חלוץ הכדורים פורחים ז'אן-פייר בלנשאר (אנ'). בלנשאר הייתה האישה הראשונה שעבדה כטייסת כדורים פורחים מקצועית אשר ביצעה יותר מ-60 המראות. היא הייתה ידועה ברחבי אירופה בשל פעלולי הכדור הפורח שלה. בלנשאר אירחה את נפוליאון בונפרטה, שקידם אותה לתפקיד "האווירונאוטית של הפסטיבלים הרשמיים", במקום אנדרה-ז'אק גרנרן (אנ'). עם הרסטורציה הצרפתית בשנת 1814 היא הופיעה עבור לואי השמונה עשר, מלך צרפת, אשר כינה אותה "האווירונאוטית הרשמית של הרסטורציה".
בלנשאר איבדה את הכרתה בכמה הזדמנויות, סבלה מהיפותרמיה ופעם אחת כמעט טבעה כשהכדור הפורח שלה התרסק בביצה. ב-1819 היא הפכה לאישה הראשונה שנהרגה בתאונה אווירית, כאשר במהלך תערוכה בגני טיבולי בפריז, שיגרה זיקוקים שהציתו את הגז שבכדור הפורח שלה, הוא התרסק על גג בית והיא נפלה אל מותה.[2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חיים מוקדמים וקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופי בלנשאר נולדה בשם מארי מדלן-סופי ארמנט להורים פרוטסטנטים בטרואס -קאנון, ליד לה רושל, צרפת. מעט ידוע על חייה לפני נישואיה לז'אן-פייר בלנשאר, הבלונאי המקצועי הראשון בעולם. מועד נישואיה אינו ברור; חלק מהמקורות מציינים את שנת 1794 או 1797, אך רובם מציינים את שנת 1804, שנת המראתה הראשונה. בלנשאר נטש את אשתו הראשונה, ויקטואר לברון, ואת ארבעת ילדיהם, כדי לטייל ברחבי אירופה ולעסוק בקריירת הכדור הפורח שלו, והיא מתה מאוחר יותר בעוני.
סופי המריאה לראשונה בכדור פורח עם בעלה במרסיי ב-27 בדצמבר 1804. בני הזוג התמודדו עם פשיטת רגל כתוצאה מהחוש העסקי הירוד של בלנשאר, והם האמינו שאשה בלונאית תהיה חידוש שעשוי למשוך מספיק תשומת לב כדי לפתור את הבעיות הפיננסיות שלהם. היא תיארה את ההמראה כ"תחושה שאין דומה לה". בטיסה השנייה שלה המריאה עם בעלה אך בפעם השלישית, ב-18 באוגוסט 1805, המריאה לבדה מהגן של הקלוסטר היעקוביני בטולוז.[3][4]
היא לא הייתה האישה הראשונה בכדור פורח. ב-20 במאי 1784, המארקיונה והרוזנת ממונטלמבר, הרוזנת מפודנס ומיס דה לגארד יצאו לטיול על כדור פורח קשור בפריז. היא גם לא הייתה האישה הראשונה שהמריאה בכדור פורח לא קשור: בתקופתו של בלנשאר, סלסטין אנרי, שעלתה עם אנדרה-ז'אק גרנרן (אנ') ב-1798, זכתה להיחשב לראשונה להמריא בכדור פורח, למרות שהכבוד היה שייך למעשה לאליזבת טיבל. טיבל, זמרת אופרה, המריאה על מנת לבדר את גוסטב השלישי, מלך שוודיה בליון ב-4 ביוני 1784, ארבע עשרה שנים לפני אנרי. בלנשאר הייתה, לעומת זאת, האישה הראשונה שהטיסה את הכדור הפורח שלה בעצמה והראשונה שאימצה את הכדור הפורח כקריירה.
ב-7 במרץ 1809, בעלה מת מפציעות שנגרמו לו ב-20 בפברואר 1808 כאשר נפל מהכדור שלו בהאג לאחר שלקה בהתקף לב. לאחר מותו, המשיכה סופי להמריא בכדור פורח. היא התמחתה בטיסות לילה, ולעיתים קרובות נשארה באוויר כל הלילה.[3][5]
קריירת סולו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני הזוג עדיין היו שקועים בחובות בעת מותו של בלנשאר. על מנת למזער את הוצאותיה, סופי הייתה חסכנית ככל האפשר בבחירת הכדור הפורח שלה. היא השתמשה בכדור פורח מבוסס גז, מלא במימן, מכיוון שהוא אפשר לה לעלות בסל בגודל של כיסא, ולחסוך בחומר הדרוש לכדור פורח רגיל. [6] מכיוון שהיא הייתה קטנה וקלה, היא הצליחה לצמצם את כמות הגז המשמשת לניפוח הכדור.
עד מהרה היא הפכה לחביבה על נפוליאון בונפרטה, והוא מינה אותה להחליף את אנדרה-ז'אק גרנרן ב-1804. גרנרן ביזה את עצמו בכך שלא הצליח לשלוט בכדור הפורח ששלח לציון הכתרת נפוליאון בפריז; הכדור נסחף בסופו של דבר עד לרומא, שם התרסק לתוך אגם ברצ'אנו והפך למושא לבדיחות רבות על חשבונו של נפוליאון. נפוליאון הפך אותה ל"אווירונאוטית של הפסטיבלים הרשמיים"עם אחריות לארגון תצוגות כדור פורח באירועים מרכזיים. ישנם דיווחים כי היא הייתה מעורבת בתכנון פלישה אווירית לאנגליה בכדורים פורחים עבור נפוליאון, אך היא הצליחה להניא את נפוליאון מהתוכנית הלא מעשית הזו בכך שהצביעה על כך שהרוחות השוררות מעל התעלה יהפכו פלישה כזו לכמעט בלתי אפשרית.[7]
היא המריאה עבור נפוליאון ב-24 ביוני 1810 משאן דה מארס בפריז ובחגיגה שערך המשמר הקיסרי לכבוד נישואיו למארי לואיז מאוסטריה. עם לידתו של בנו של נפוליאון, בלנשאר טסה בכדור פורח מעל פריז משאן דה מארס והטילה עלונים המכריזים על הלידה. היא הופיעה בחגיגה הרשמית של טבילתו של התינוק בשאטו דה סן קלאוד ב-23 ביוני 1811, עם מופע זיקוקים ששוגר מהכדור, ושוב ב"פטה דה ל'קיסר" במילאנו ב-15 באוגוסט 1811. היא עלתה במזג אוויר גרוע מעל הקמפו מרטה בנאפולי כדי ללוות את סקירת החיילים על ידי גיסו של נפוליאון ז'ואקים מירא, מלך נאפולי, בשנת 1811. כאשר לואי השמונה עשר נכנס לפריז ב-4 במאי 1814 לאחר שהוחזר לכס המלכות הצרפתי, בלנשאר המריאה בכדור שלה מפון נף כחלק מתהלוכת הניצחון. המלך כל כך התלהב מההופעה שלה שהוא כינה אותה "האווירונאוטית הרשמית של הרסטורציה".[4][5]
בלנשאר התפרסמה ברחבי אירופה. היא משכה קהל רב להמראותיה. בפרנקפורט היא הייתה ככל הנראה הסיבה לקבלת הפנים הגרועה של האופרה סילבנה של קרל מריה פון ובר בערב הפתיחה שלה, 16 בספטמבר 1810: תושבי העיר נהרו לראות את הופעתה, בעוד שרק מעטים השתתפו בהופעת הבכורה של האופרה. היא הופיעה רבות באיטליה. בשנת 1811 היא שוב איבדה את הכרתה לאחר שנאלצה לעלות כדי להימנע מלהילכד בסופת ברד, וכתוצאה מכך בילתה 14 וחצי שעות באוויר. סופי חצתה את הרי האלפים בכדור פורח, ובטיול לטורינו ב-26 באפריל 1812 הטמפרטורה ירדה כל כך עד שסבלה מדימום מהאף ומהיווצרות נטיפי קרח על ידיה ופניה. היא כמעט מתה ב-21 בספטמבר 1817, כאשר בטיסה מנאנט (ה-53 שלה), היא חשבה ששדה ביצות הוא מקום נחיתה בטוח. חופת הבלון שלה נתפסה בעץ, כך שהכיסא התהפך. בלנשאר, שהסתבכה בחבלים, נאלצה לנחות לתוך מי הביצה והייתה טובעת, אלמלא הגיעה עזרה זמן קצר לאחר נחיתתה.[4]
מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
ב-6 ביולי 1819, בגני טיבולי בפריז, הבלון מלא המימן שבו המריאה עלה באש ובלנשאר, שהסתבכה ברשת שמסביב, נפלה אל מותה.
בלנשאר הופיעה בקביעות בגני טיבולי, ועלתה פעמיים בשבוע כשהייתה בפריז. היא הוזהרה שוב ושוב מפני הסכנה שבשימוש בזיקוקים בתערוכות שלה. תצוגה זו הייתה אמורה להיות תצוגה מרשימה במיוחד עם הרבה יותר פירוטכניקה מהרגיל, ונראה שהאזהרות לא עשו עליה רושם. כמה צופים הפצירו בה לא להמריא, אבל אחרים, להוטים לראות את ההצגה, דחקו בה להמשיך.[5]
בערך בשעה 22:30 בלנשאר החלה את ההמראה, לבושה בשמלה לבנה, חבושה כובע לבן ועליו נוצות יען ונושאת דגל לבן. הרוח נשבה בחוזקה, ונראה שהבלון נאבק להתרומם. בלנשרד הצליחה להתרומם, אבל הבלון עבר בין העצים כשעלה. לאחר שעברה את צמרות העצים החלה בלנשאר את התצוגה בהנפת דגלה. הכדור הואר על ידי סלים שהכילו "אש בנגלית", פירוטכניקה צבעונית שבערה באיטיות.[5]
כמה רגעים לאחר תחילת התצוגה, ותוך כדי עלייה, הגז בבלון החל לבעור. בלנשאר החלה לרדת במהירות, אבל הבלון, שנלכד ברוח החזקה, המשיך לנוע גם תוך כדי ירידה. חלק מהצופים חשבו שהאירועים הללו הם חלק מהמופע ומחאו כפיים ועודדו. בלנשאר הצליחה להאט את הירידה. רוב הדיווחים אומרים שהיא נראתה רגועה במהלך הירידה, אבל חלקם אמרו שהיא נראה פוכרת את ידיה בייאוש כשהכדור התקרב לקרקע.[5]
ממש מעל גגות הרחוב רו דה פרובנס אזל הגז בבלון, והכלי פגע בגג בית. סביר להניח שהיא הייתה שורדת אילו זה היה סוף האירוע, אבל ייתכן שהחבלים שמחזיקים את הכיסא לגוף הבלון נשרפו, או שהפגיעה זרקה אותה קדימה, וכתוצאה מכך בלנשאר, שנותרה לכודה ברשת הבלון, הוטלה מעבר לדופן הגג אל הרחוב שמתחתיו ושם התרסקה אל מותה.[5]
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
סיפור מותה פורסם ברחבי אירופה. הסופר ז'ול ורן הזכיר אותה בספר "חמישה שבועות בכדור פורח". פיודור דוסטויבסקי בספרו "המהמר " השווה את הריגוש של הימורים לתחושה שבוודאי חשה בלנשאר כשנפלה אל מותה. עבור אחרים, מותה נחווה כסיפור אזהרה, כדוגמה לאישה שחורגה מגבולות המותר ובאה על עונשה או כמחיר היוהרה למופעי רהב שכאלה. צ'ארלס דיקנס הגיב: "הכד הולך לעיתים קרובות לבאר, אבל די בטוח שהוא סוף סוף ייסדק". רומן בהשראת סיפורה של בלנשאר, "הבלוניסט הקטן" של לינדה דון, פורסם בשנת 2006.[8]
הסרט "השמיים הם הגבול", שיצא לאקרנים ב-2019, כולל דמות, "הטייסת" אמיליה רנס (בגילומה של פליסיטי ג'ונס), אשר שואבת השראה חלקית מבלנשאר.[9]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Dunlop, Doug (28 במרץ 2016). "Sophie Blanchard: Pioneer Aeronaut". Smithsonian Libraries Unbound (באנגלית אמריקאית). Smithsonian Institution. נבדק ב-24 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ dhwty, The Tragic and Spectacular Death of Sophie Blanchard – The First Woman Pilot Balloonist, Ancient Origins Reconstructing the story of humanity's past, 2019-02-27 (באנגלית)
- ^ 1 2 Smithsonian Magazine, Gilbert King, Sophie Blanchard – The High Flying Frenchwoman Who Revealed the Thrill and Danger of Ballooning, Smithsonian Magazine (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Sophie Blanchard: Pioneer Aeronaut – Smithsonian Libraries and Archives / Unbound (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 The Tragic Death of Sophie Blanchard, The First Woman Balloon Pilot, www.amusingplanet.com (באנגלית)
- ^ What'sHerName and Sharon Wright (3 בדצמבר 2018). "THE AERONAUT Sophie Blanchard". What'shername (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-7 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ What'sHerName and Sharon Wright (7 בינואר 2019). "THE AERONAUT Sophie Blanchard". What'sHerName Podcast.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Fiction Book Review: The Little Balloonist". Publishers Weekly. 21 בנובמבר 2005. נבדק ב-23 באפריל 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Scott, Walter (21 בדצמבר 2018). "Felicity Jones on Meeting Ruth Bader Ginsburg & Why She Joined Star Wars". Parade. נבדק ב-25 באוגוסט 2019.
{{cite web}}: (עזרה)