סקוט וילנד

**סקוט וילנד**
**Scott Weiland**
	וילנד בהופעה, יולי 2009
	וילנד בהופעה, יולי 2009
לידה	27 באוקטובר 1967; סן חוזה, קליפורניה, ארצות הברית
פטירה	3 בדצמבר 2015 (בגיל 48); בלומינגטון, מינסוטה, ארצות הברית
שם לידה	סקוט ריצ'רד קלין
מקום קבורה	בית הקברות הוליווד פוראבר
מוקד פעילות	לוס אנג'לס
תקופת הפעילות	1985–2015 (כ־30 שנה)
מקום לימודים	תיכון אדיסון, תיכון קנסטון, קולג' אורנג' קוסט
סוגה	רוק אלטרנטיבי, רוק כבד, מטאל אלטרנטיבי, גראנג', נאו-פסיכדליה
סוג קול	בריטון
כלי נגינה	שירה, גיטרה, קלידים
חברת תקליטים	אטלנטיק רקורדס
שיתופי פעולה בולטים	סטון טמפל פיילוטס, ולווט ריבולבר, קאמפ פרדי, דה מגניפיסנט בסטרדס, דה וונדרגירלס, ארט אוף אנארכי
	http://scottweiland.com
	פרופיל ב-IMDb

סקוט וילנד (נולד בשם סקוט ריצ'רד וילנד קלין, באנגלית: Scott Richard Weiland Kline; ‏27 באוקטובר 1967 – 3 בדצמבר 2015) היה מוזיקאי, זמר וגיטריסט אמריקאי בסגנון גראנג' ומטאל. ידוע בעיקר כסולנה של להקת סטון טמפל פיילוטס (מ-1989 ועד 2002) והסופרגרופ ולווט ריבולבר (מ-2003 ועד 2008). הוא נחשב לאחת הדמויות האיקוניות של הגראנג' האמריקאי בזכות פעילותו בתחום. וילנד ביסס את עצמו גם כזמר סולו והופיע לבד, ואף הוציא 2 אלבומים אישיים שלו בלבד.

בתחילת הקריירה זכה וילנד לביקורות פושרות ממבקרים, והיה ידוע בתור מופיע מצועצע, מבולגן וכאוטי על הבמה, כמו כן היה ידוע בתור מוזיקאי המשנה את מראהו ואת סגנונו מהופעה להופעה, השתמש במגאפון בהופעותיו על מנת ליצור אפקטים ווקאלים, והיה דמות שנויה במחלוקת עקב שימושו החוזר בסמים. ב-2012 חטף ביקורות קשות ממבקרים וממעריצים באחת מהופעותיו, שטענו כי הרמה המקצועית שלו ירדה עקב מצב רפואי ירוד בגלל שימוש בסמים. ב-2015 מת וילנד ממנת יתר בשגגה, בהיותו באוטובוס בסיבוב הופעות במינסוטה, בגיל 48.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקוט נולד בסן חוזה שבמדינת קליפורניה לשרון ניי ויליאמס, ולקנט קלין ממוצא גרמני. בגיל 5, אביו המאמץ דייוויד וילנד אימץ אותו באופן חוקי, וסקוט לקח את השם משפחה של אביו המאמץ. בתקופה זו עבר וילנד לביינברידג' שבמדינת אוהיו, ולמד בתיכון קנסטון בעיר. עוד בהיותו נער מתבגר חזר לקליפורניה ולמד בתיכון אדיסון, בהאנטינגטון ביץ', ובאורנג' קואסט קולג'. לפני שהתמסר למוזיקה, היה וילנד אמן איור בלוס אנג'לס דיילי ג'ורנל.

בגיל 12 וילנד סיפר שעבר אונס על ידי גבר מבוגר שהזמין אותו לביתו. הוא כתב זאת באוטוביוגרפיה שכתב: "Not Dead & Not For Sale" וטען שזה גרם להרבה זכרונות מודחקים אצלו ושהוא נאלץ לעבור טיפולים תרפיים עשרות שנים לאחר מכן.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטון טמפל פיילוטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סטון טמפל פיילוטס

עיקר פרסומו של וילנד הוא כסולנה של אחת מהלהקות המובילות בסצנת הגראנג' של סיאטל בשנות ה-90, סטון טמפל פיילוטס, שפעלה לפרקים בין השנים 2003–1989, ולאחר מכן התאחדה ב-2008, ופועלת למעשה עד היום.

בשנת 1986 פגש וילנד את הבסיסט רוברט דה לאו, בהופעה של להקת Black Flag בלונג ביץ', קליפורניה. מעתה התחברו השניים, עברו לגור ביחד. יחד עם חברי ילדות של וילנד קורי היקוק ודייוויד אלין הקימו להקה ראשונית, אך כעבור זמן קצר מאוד הוחלפו שניהם באריק קריץ' ואחיו של דה לאו, דון. הם לקחו את השם "Stone Temple Pilots" מפני שלטענתם הקיצור "STP" משל אותם. ב-1992 הלהקה הוציאה לאור את האלבום הראשון שלה "Core" שכלל כמה מלהיטיהם הגדולים: "Sex Type Thing," "Wicked Garden," "Creep," ו-"Plush", שנחשב עד היום ללהיט הגדול ביותר שלה שגרם לפריצה משמעותית של הלהקה למיינסטרים בתודעה הכוללת.

ב-1994 STP הוציאו לאור את האלבום השני שלהם "Purple" שזכה גם הוא להצלחה משמעותית עם שלושה להיטים: "Big Empty", "Vasoline" ו-"Interstate Love Song". האלבום מכר כ-6 מיליון עותקים, והאלבום זכה לביקורות חיוביות לרוב אצל המבקרים בניגוד לאלבומם הקודם שזכה לביקורות פושרות.

ב-1995 וילנד עזב את STP והקים להקה חדשה של רוק אלטרנטיבי בשם "דה מגניפיסנט בסטרדס" (the Magnificent Bastards) עם המתופף ויקטור אינדריזו בסן דייגו. הלהקה כללה את זנדר שולס וג'ף נולאן על הגיטרות, ואת בוב ת'ומפסון על הבס. להקה זו שחררה 2 שירים בלבד: "Mockingbird Girl" שהולחן על ידיד נולאן, שולס ו-וילנד, והופיע בסרט "Tank Girl" (פצצה על טנק) שיצא לאקרנים ב-1995, וגם קאבר לשירו של ג'ון לנון "How Do You Sleep?", והפסיקה את פעילותה לאחר מכן. בסתיו 1995, הצטרף וילנד מחדש ללהקת STP, אך הלהקה נאלצה לבטל את סיבוב הופעותיה שתוכנן ל-1996–1997 על מנת לתמוך באלבומה השלישי שיצא " Tiny Music... Songs from the Vatican Gift Shop", ומכר כ-2 מיליון עותקים. בתקופה זו הרבה וילנד להשתמש בסמים, ועל מאבקו בהתמכרות כתב חלק גדול מהשירים בשנות ה-90 המאוחרות. התמכרות זו גם הביאה אותו להתמודד עם תקופה בה היה עצור בכלא על הסתבכותו בפלילים בכל מה שקשור לסמים.

ב-1999 התאחדה STP שוב ושחררה את אלבום האולפן הרביעי במספר שנקרא "No. 4" וכלל את הלהיט "Sour Girl" שזכה לווידאו קליפ בהשתתפותה של כוכבת הקולנוע, שרה מישל גלר. באותה השנה הקליט וילנד 2 שירים בלבד עם הסופרגרופ דה וונדרגירלס (the Wondergirls) שהחזיק מעמד זמן קצר מאוד. בתקופה זו הספיק וילנד לבלות 5 חודשים בבית הכלא, על אחזקת סמים לא חוקיים.

בנובמבר 2000, הוזמן וילנד להופיע בתוכנית "VH1 Storytellers" עם חברי להקת ההדלתות (The Doors) שנותרו, והופיע איתם בתור סולן ב-2 שירים: "Break On Through (To the Other Side)" ו-"Five to One". באותו החודש, STP הופיעו באלבום תקליטור שהיה מחווה ללהקת הדלתות שנקרא "Stoned Immaculate". ב-19 ביוני 2001, שחררה STP את אלבומה החמישי "Shangri-La Dee Da", והצטרפה לסיבוב הופעות משותף שנקרא "Family Values Tour" וכלל את הלהקות לינקין פארק, סטיינד ואת סטטיק-אקס. בסוף 2002 ותחילת 2003 הלהקה התפרקה בגלל מחלוקות קשות שנתגלעו בין האחים דה לאו (דין ורוברט) לבין וילנד.

ולווט ריבולבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ולווט ריבולבר

לאחר פירוק הלהקה הצטרף וילנד ללהקת ולווט ריבולבר בסוף 2002, ביחד עם חברי להקת Guns N' Roses: הגיטריסט סלאש, הבסיסט דאף מק'אגן והמתופף מאט סורום, ובנוסף גיטריסט להקת "Wasted Youth" דייב קושנר, שחיפשו סולן ללהקה. במשך הקריירה התחבר וילנד לארבעה והפך למוכר כסולן ריבולבר. למעשה היה לוילנד קשר קודם עם כמה מחברי הלהקה ששלחו אליו חומרים וניסו לשכנע אותו לעבוד איתם אך עד עתה סירב עקב התחייבותו ל-STP. עתה כשהלהקה הקודמת שלו התפרקה התפנה וילנד לקבל את החומרים החדשים שהם שלחו אליו, הכניס אותם לאולפן והוסיף את קטעי השירה במקומות המתאימים, לשיר הראשון שלהם שהיה "Set Me Free". אף על פי ששיתף איתם פעולה בשיר זה לא היה בטוח וילנד שהוא רוצה להצטרף ללהקה רשמית. לבסוף אחרי מספר ניסיונות של הלהקה עם סולן אחר, והחלטה סופית של וילנד הוא נעתר לבקשתם והצטרף ללהקה. מעבר לשירים "Set Me Free" ו-"Slither" ששוחררו והיו להיטים עד מהרה, הלהקה ביצעה קאברים לשיריהם של להקת נירוונה: "Negative Creep", "Sex Pistols" "Bodies" ולשירה של להקת Guns N' Roses, ‏"It's So Easy".

ב-2004 שחררה הלהקה את אלבומה הראשון "Contraband" שהגיע למקום הראשון בבילבורד 200 ומכר מעל ל-3 מיליון עותקים בעולם. האלבום זכה לשבחים רבים, 2 משיריו הגיעו למצעד פזמוני הרוק של הבילבורד, והלהיט "Slither" זכה בפרס גראמי להופעת הרוק הטובה ביותר עם קטע שירה ב-2005. בטקס פרסי הגראמי ביצעה הלהקה קאבר שהפך ללהיט וידוע, לשירה של להקת הביטלס "Across the Universe" ביחד עם בונו, בריאן וילסון, נורה ג'ונס, סטיבי וונדר, סטיבן טיילר, בילי ג'ו ארמסטרונג, אליסון קראוס ואלישה קיז.

ב-2007 שוחרר אלבומה השני של הלהקה "Libertad" ונכנס למקום החמישי בבילבורד 200. באותה השנה קיימו וילנד ודין דה לאו, חברו בלהקה לשעבר STP, שיחות בו ביקש דה לאו לבצע הופעת יחסי ציבור למספר פסטיבלים, בו בעת התדרדרו יחסיו עם חברי להקת הריבולבר. במרץ 2008 בעת הופעה בגלאזגו, הודיע וילנד כי יהיה זה סיבוב ההופעות האחרון של הלהקה בהרכב זה. עוד באפריל כבר הודיעה הלהקה כי וילנד כבר לא חבר הלהקה והוא סיים את דרכו שם.

חבירה מחדש ל-STP[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 2008 הודיעה הלהקה כי תחזור להופיע בהרכב מלא לראשונה מאז 2002, וההופעה הראשונה נערכה ב-17 במאי 2008. סיבוב ההופעות נחל הצלחה רבה, והלהקה הודיעה כי תמשיך לסיבוב הופעות נוסף בשנת 2009. בשנת 2010 הוציאה הלהקה אלבום חדש, החמישי במספר, והראשון אחרי האיחוד מחדש, שנקרא בשם הלהקה "Stone Temple Pilots".

בספטמבר 2010 הודיעה STP שהיא דוחה מעט את סיבוב ההופעות, והיא הופיעה לאחר מכן לאורך שנת 2011 במזרח הרחוק (פיליפינים, סינגפור, אינדונזיה) ובאוסטרליה.

ב-2012 הודיעה הלהקה כי היא תקיים סיבוב הופעות לכבוד 20 שנים ליציאת אלבום הבכורה "Core", אך מיד לאחר מכן התגלעו מחלוקות נוספות בין וילנד לחברי הלהקה שגרמו למתחים פנימיים בינו לבין החברים האחרים, וסיבוב ההופעות בוטל. ב-27 בפברואר 2013, מעט לפני סיבוב הופעות אחר שהיה אמור להתחיל, הודיעה הלהקה באמצעות אתרה הרשמי כי סקוט וילנד סיים את דרכו בלהקה שוב.

לאחר מכן ליהקו חברי הלהקה הנותרים את סולן להקת לינקין פארק, צ'סטר בנינגטון, ועל כך ביקר אותם וילנד קשות, ואמר כי הם לא אמורים לקרוא לעצמם Stone Temple Pilots בלעדיו.

לאחר ההיפרדות השנייה מ-STP[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2012 גיטריסט להקת ולווט ריבולבר דייב קושנר הודיעה כי הלהקה תשמח להתאחד מחדש עם וילנד בפעם הראשונה מזה ארבע שנים, על מנת לגייס כסף למשפחתו של המוזיקאי ג'ון אוברייאן שנפטר זה מכבר. באפריל 2012 התבטא וילנד שברצונו להתאחד לצמיתות עם ריבולבר ושאין סיבה שזה לא יצליח, אך לאחר כמה ימים דחו חברי הלהקה את הצעתו.

בינואר 2015, ביחד עם הסופרגרופ "Art of Anarchy", הוציא לאור וילנד אלבום בכורה לחבורה באותו השם, ובמרץ 2015 הוציא לאור וילנד אלבום סולו שלישי ביחד עם ה"Wildabouts" שנקרא "Blaster".

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בדצמבר 2015, פורסם בהודעה בדף הפייסבוק שלו, כי סקוט וילנד מת יום קודם לכן בשנתו, בגיל 48, וכי המשפחה מבקשת לכבד את פרטיותה^[1]. בפרסומים לאחר מכן עלה כי המשטרה שחקרה את האירוע מצאה כמויות קטנות של קוקאין בחדר באוטובוס של סיבוב ההופעות בו נמצאה גופתו של וילנד. בנוסף נמצאו שאריות של תרופות מרשם הכללו זנקס, בופרנורפין, זיפרסידון, ויאגרה וכדורי שינה. ונמצא גם עוד שקי קוקאין וחומר ירוק צמחי. למרות מציאת החומרים האסורים לא ניתנה סיבת המוות הרשמית באופן מיידי. בוחן מוות קבע לאחר מכן כי וילנד מצא את מותו עקב מנת יתר בשגגה של קוקאין, אלכוהול ו-MDA בנוסף לוילנד היה עבר של מחלת לב איסכמית ואסתמה שהיוו גורמי סיכון עבורו.