מחלת לב איסכמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מחלת לב איסכמית (באנגלית: Ischemic Heart Disease, בראשי תיבות: IHD) הינה מחלה המאופיינת באיסכמיה (הפחתת אספקת הדם) לשריר הלב, כלומר חוסר התאמה בין הביקוש של הלב לחמצן לעומת ההיצע של הדם הזורם ללב. לרוב נובעת מחלת לב איסכמית כתוצאה ממחלת עורקים קורונרית (הנגרמת בשל טרשת עורקים- אתרוסקלרוזיס- של העורקים הקורונריים). הסיכון למחלת לב איסכמית עולה עם הגיל, עישון, אכילת בשר, יתר כולסטרול בדם, סוכרת ויתר לחץ דם. מחלת לב איסכמית נפוצה יותר אצל גברים ואצל אנשים שקרובי המשפחה שלהם בעלי מחלת לב איסכמית.

הסימנים למחלת לב איסכמית כוללים אנגינה (כאב בחזה בשעת ביצוע מאמץ גופני) וירידה בסיבולת הכושר הגופני. מחלת לא איסכמית שאינה יציבה באה לידי ביטוי ככאבים בשעת מנוחה או אנגינה אשר מחמירה עם הזמן. ביצוע אבחנה של מחלת לב איסכמית נעשית על ידי בדיקות דם (אנזימי לב), אק"ג, בדיקת לב במאמץ או במהלך צנתור למשל. כתלות בסימפטומים ובסיכון, הטיפול במחלת לב איסכמית יכול להיעשות באמצעות תרופות, צנתור או ניתוח מעקפים- CABG.

מחלת לב איסכמית מהווה כיום את הסיבה המובילה למוות בארצות מערביות, וסיבה עיקרית לאשפוזים בבתי חולים. יש חשיבות גבוהה למניעת המחלה על ידי שמירה על דיאטה, טיפול לאיזון סוכרת ושמירה על רמות כולסטרול תקינות וערכי לחץ דם תקינים. נתונים אפידמיולוגיים מצביעים על ירידה בשיעור המוות כתוצאה ממחלת לב איסכמית, כאשר כמחציתם מוסברים על ידי טיפול במחלה עצמה ומחציתם מוסברים על ידי מניעת גורמי הסיכון למחלה. עם זאת, גורמי סיכון כגון השמנה וסוכרת עולים במדינות מפותחות וההערכה הינה שמחלת לב איסכמית תהווה את הסיבה השכיחה ביותר למוות ברחבי העולם עד שנת 2020.

סימנים וסימפטומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלת לב איסכמית יכולה להיות נוכחת במצבים הבאים:

  • אנגינה פקטוריס - תעוקת חזה- כאב בחזה בזמן מאמץ, קור או מצבים רגשיים,
  • תסמונת כלילית חדה כגון אנגינה לא יציבה, acute coronoary syndrome או אוטם לבבי- "התקף לב": מצבים המאופיינים ככאב בחזה שאינו מוקל בשעת מנוחה, יחד עם פגיעה בשריר הלב
  • אי ספיקת לב - מצב הכולל בין היתר תסמינים כגון קוצר נשימה ועייפות כתוצאה מירידה ביכולת שריר הלב לבצע את תפקודו.

פתופיזיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להבין את התהליך המתרחש במחלת לב איסכמית, יש צורך בהבנת הרעיון של ביקוש לעומת היצע של שריר הלב לחמצן. במצב נורמלי שריר הלב אמור לקבל אספקת חמצן התואמת לביקוש שלו לחמצן, כאשר הדטרמיננטות העיקריות של הביקוש לחמצן כוללות את קצב הלב, מידת התכווצות שריר הלב ומידת המתח המופעל על קירות הלב. דם זורם בעורקים הקורונריים הסובבים את הלב, כשמרבית הדם זורם בשעת הדיאסטולה. הרגולציה של כלי הדם הקורנוריים נעשית ברמה המטבולית, כלומר כתוצאה מעליה בצורך בחמצן על ידי שריר הלב יש התאמה של התנגודת הקורונרית לספק דרישה זו, וכן קיימת אוטורגולציה, כלומר התנגודת הקורונרית מותאמת לשינויים בלחץ הדם על מנת לשמר זרימת דם תקינה לשריר הלב. היצרות של לומן כלי הדם (החלק הפנימי של העורק הקורונרי) על ידי תהליך כגון אתרוסקלרוזיס (טרשת) מביא להגבלה ביכולת של אותו עורק לספק זרימת דם מוגברת. סיבה נוספת להתפתחות של איסכמיה לבבית הינה עליה משמעותית בדרישות החמצן ללב, כאשר זרימת הדם הקורונרית מוגבלת- למשל במקרה בו יש היפרטרופיה קשה של החדר השמאלי כתוצאה מהיצרות המסתם האאורטלי. מצב זה גורם לאנגינה (תעוקת חזה) הדומה לאנגינה הנגרמת בשל אתרוסקלרוזיס.

טרשת ובפרט- טרשת עורקים כלילית הינה תהליך בו מצטברים פלאקים טרשתיים בתוך העורקים, ניתוחים שלאחר המוות שבוצעו בעבר הדגימו כי תהליך זה מתחיל לפני גיל 20 וקיים באופן נרחב אצל אנשים מבוגרים גם ללא כל סימפטומים או תלונות. גורמי הסיכון להאצת התהליך הטרשתי הינם רמות כולסטרול גבוהות, עישון סיגריות, יתר לחץ דם וסוכרת. היצרות של העורק באזור מסוים בכ- 50% מגבילה את יכולת העורק לספק דם בשעת מאמץ, והיצרות של 80% ומעלה מפחיתה את יכולתו של העורק לספק דם גם בשעת מנוחה או מאמץ מינימלי ועלולה לגרום לתעוקת חזה גם במאמץ גופני קל. אצל אנשים הסובלים מהיצרות העורקים הקורונריים לאורך שנים, מתפתחים עורקים מקשרים הקרויים עורקים קולטרליים, המספקים זרימת דם מפצה לשריר הלב- עם זאת, כלי דם אלה אינם מסוגלים לספק דרישות חמצן מוגברות בשעת מאמץ. ככל שהיצרות העורק עצמו מתקדמת, מתפתח גרדיאנט לחצים באזור הקודם (פרוקסימלי) לאזור המוצר, לעומת הלחץ באזור שלאחר ההיצרות אשר יורד בעוצמתו.

הפחתת החמצן לשריר הלב בנקודה מסוימת מביאה לירידה ביכולת של אותו סגמנט שריר להתכווץ ועלולה להגיע לחוסר התכווצות כלל. באופן נורמלי, שריר הלב מבצע מטבוליזם של חומצות שומן וגלוקוז לפחמן דו-חמצני ומים. בהיעדר אספקת חמצן טובה, חומצות השומן לא יכולות לעבור חמצון והגלוקוז הופך ללקטט, רמת ה- PH בתא יורדת, ויש זליגה החוצה של אשלגן מהתא ו- uptake של נתרן כמו גם הצטברות סידן בציטוזול. בעיה באספקת החמצן האורכת מעל 20 דקות תלווה בנזק קבוע לאזור.

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבחנה של מחלת לב איסכמית כוללת ביצוע אק"ג, וכן בנוסף ביצוע צילום חזה ובדיקות דם. באנגינה פקטוריס, כאב בחזה נובע לרוב מרמת מאמץ מסוימת, ועל כן מספר סוגים של בדיקות מאמץ יכולים להיות שימושיים על מנת לאבחן בעיה זו. אבחנה של acute coronary syndrome – תסמונת כלילית חדה- יכולה להתבצע על ידי ביצוע אק"ג אשר בחלק מן המקרים מדגים עליה של מקטע ST למשל וכן על ידי ביצוע בדיקות דם המדגימות עליה באנזימי לב.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול הינו בהתאם למחלה עצמה- כאמור, מחלת לב איסכמית עלולה לגרום למספר התייצגויות קליניות שונות- החל מאנגינה פקטוריס ועד לאוטם לבבי. הטיפול באנגינה פקטוריס כולל בין היתר טיפול בתרופות אנטי-אנגינוטיות המפחיתות את התעוקה והתקפי התעוקה. הטיפול בתסמונת כלילית חדה עד לרמה של אוטם לבבי כולל בין היתר התערבות על ידי צנתור ומתן תרופות להמסת הקריש. בכל אופן, הטיפול במחלת לב איסכמית קשור גם במניעה ובהפחתה של גורמי הסיכון לרבות הורדת רמות הכולסטרול (על ידי סטטינים בין היתר), הורדת רמות יתר לחץ דם ורמות סוכר אצל חולים הסובלים מסוכרת וכן שמירה על פעילות גופנית. כמו כן, יש חשיבות לשינוי הרגלי חיים כגון הפסקת עישון ושמירה על דיאטה לרבות ירידה במשקל.