סריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סריס אירופי. תמונה להמחשה (1749)

המונח סריס מתייחס לגבר מסורס.

יש שלושה סוגי סריסים:

  • אלו שנולדו כך או שנולדו ללא הגדרה מינית מובהקת
  • אלו שסורסו על ידי אחרים
  • אלו שסרסו עצמם, לשם השגת משרה שצריך היה להיות סריס לשם מילוייה או לשם השתקת הדחף המיני או כהתעללות עצמית

המונח סריס מתייחס בדרך כלל לאלה אשר סורסו במטרה לשרת תפקידים סוציאליים ספציפיים, כשם שהיה נהוג בעמים בעבר. האזכורים הראשונים לסריסים הם מהעיר השומרית לגש במאה ה-21 לפנה"ס. במהלך התקופה מילאו הסריסים מגוון תפקידים בתרבויות רבות, כגון חצרנים בחצר המלוכה, פקידים ממשלתיים, מפקדים צבאיים, שומרי נשות ההרמון ומשרתי הארמון. למעשה, שמם מעיד עליהם שהם מהווים משרתי המלך, גזרון המילה סריס הוא sa resim (מאכדית, מילולית של הראש, סמנטית השייכים לראש, למלך).

בתרבויות מסוימות נחשבו הסריסים לאימפוטנטים או נזירים.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

סירוס משרתיו ועבדיו של המלך היה נפוץ לאורך ההיסטוריה בתרבויות שונות וזאת כאמצעי ביטחון לריסון התנהגותו של העבד המגיע למקומות הרגישים ביותר בחצר המלך. כך, אף העבודות הפשוטות ביותר בשרות המלך - סידור מיטתו, רחצתו, גזיזת שערו, נשיאת האפריון, או ביצוע שליחויות - עשוי לשים את המשרת בעמדת כוח למעשה בזכות קרבתו הפיזית למלך. הסריסים לכאורה לא נשאו בכל חובת נאמנות לצבא, לאריסטוקרטיה, או למשפחתם, ולכן נתפסו כגורמים שניתן לתת בהם אמון והם חסרי אינטרסים משל עצמם. כיוון שסירוסם הוריד באחת את מעמדם החברתי, ניתן היה אף להחליפם או להורגם ללא הליכים מיוחדים. בתרבויות שבהן היה הרמון המלך וסריסים, הסריסים שמשו לעתים כמשרתי ההרמון. כך לדוגמה, במגילת אסתר מצוין ששומר ההרמון היה סריס בשם הגי.

המזרח התיכון הקדום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במזרח התיכון הקדום סריסים היוו חלק מתרבות האשורית, והיו חלק מחצר הפרעונים.

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסין העתיקה סירוס היווה צורת ענישה (עד לימי שושלת סוי) וכן אמצעי לקבלת משרה בשירות הקיסר. הסריסים לא איימו מבחינה פוליטית כי לא היו להם ילדים שהיו יכולים למנות לתפקידים וכך נמנעה תחרות. בשלהי שושלת מינג היו כ-70,000 סריסים בארמון הקיסר. חלק מן הסריסים החזיקו במשרות רבות השפעה. משרת סריס בארמון הקיסר נעשה כה נחשקת עד שהוטל איסור חוקי על סירוס עצמי. בשנת 1912, אז הופסקה העסקתם, ירד מספר הסריסים בשרות הקיסר ל-470. הצידוק שניתן להעסקת סריסים כפקידי ממשל רמי מעלה היה כי עקב חוסר יכולתם להביא צאצאים, הם לא יתפתו לתפוס את השלטון ולהתחיל שושלת משלהם. אף בוייטנאם התקיימה מערכת סריסים דומה.

קסטרטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קסטרטו

קַסְטְרָטוֹ הוא כינוי לילדי מקהלה איטלקים שסורסו על מנת לשמור על קול הסופרן שלהם. סירוס הקסטרטי היה פופולרי במאות ה-18 וה-19, תקופה בה נשים לא הורשו לשיר בכנסייה קתולית.

סירוס כפאראפיליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תופעת הסריסים לא נעלמה מן העולם לאחר שעברו ממנו חצרות המלוכה והרמון המלך, אשר נהגו להעסיק סריסים. התשוקה לסירוס מוכרת כפאראפיליה בחברה המודרנית: גברים הרוצים לסרס עצמם מבלי שקיים צורך רפואי לעשות זאת. תופעה זו זכתה למחקרים רפואיים מועטים בלבד. עיקר המידע הקיים על תופעה זו מקורו בשאלונים שהופצו בין סריסים וכאלה השואפים לעבור תהליך סירוס. בין אלה המבקשים להפוך לסריסים, הסיבה העיקרית לרצון זה הוא להגיע ל"שלווה סריסית", דהיינו, שחרור מדחפים מיניים. בין הסיבות הנוספות נמצא: פנטזיות מיניות באשר לסירוס וכן רצון להשיג מראה מפשעה שונה[1]. מן המידע שנאסף עד כה זוהו שלושה הגורמים העשויים לעודד את התשוקה לסירוס[2]: התעללות בתקופת הילדות (כולל איומים של ההורה בסירוס הילד), חשיפה לסירוס של בעלי חיים בתקופת הילדות ואמונה דתית הדוגלת בהינזרות מינית. רוב הסריסים אינם מבקשים לשנות את מינם מזכר לנקבה, אלא רואים עצמם כבעלי מין נייטראלי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Richard J. Wassersug, et. al. New Age Eunuchs: Motivation and Rationale for Voluntary Castration. Archives of Sexual Behavior 2004;33:433-442.
  2. ^ Johnson TW, et. al. Eunuchs in contemporary society: characterizing men who are voluntarily castrated (part I). Journal of Sexual Medicine 2007;4:930-945.