עזניית הנגב
 עזניית הנגב |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
|
מצב שימור: פגיע (VU)  |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | עזניית הנגב |
| מין: | עזניית הנגב |
| שם מדעי | |
 Torgos tracheliotus |
|
עזניית הנגב (שם מדעי: Torgos tracheliotus) היא עוף ממשפחת הנציים בסדרת דורסי יום, מין יחיד בסוגו. צבעה חום כהה, צווארה וראשה קירחים וורודים, אורכה 1.15 מטר ומוטת כנפיה 3 מטר. משקלה 6.5-9 ק"ג.
עזניית הנגב נפוצה בעיקר בערבות העשב של אפריקה ובעבר היה הנגב תחום גבולה הצפוני. העזנייה הייתה העוף הדורס הגדול ביותר שקינן בישראל, עד שנכחדה כמקננת בארץ, פרטים מזדמנים עדיין חולפים בשמי הנגב לעתים רחוקות. בניגוד לנשר המקראי אין עזניית הנגב מקננת במושבות ומשום שמרחב המחיה שלה הוא עצום ממדים, היה הנגב מסוגל להכיל רק זוגות מעטים, עד שגם אלה נכחדו בגלל הרעלה משנית, התחשמלות, מחסור במזון, הפרעה אנושית באזור הקינון, ציד והברחה של גוזלים.
לעזניית הנגב מקור גדול וחזק המסוגל לקרוע מחיות בעלות עור עבה את עורן החזק כדוגמת עור הפיל הקשה מאוד ועור הגמל. עזניית הנגב אוכלת בשר, עצמות ועור. את השערות היא מקיאה בגושים הנקראים "צנפות".
קנה של עזניית הנגב בנוי על צמרות עצים (בעיקר שיטה) מזרדים ומענפים גדולים. הוא מרופד בעשב, שערות וענפים דקיקים. קוטרו מגיע ל-3 מ' וגובהו כ-50 ס"מ. הגוזל בוקע אחרי 55 ימי דגירה - באביב. בשבועיים הראשונים לחייו הוא מקבל בשר מעוכל למחצה ולאחר מכן הוא מקבל אותו בחלקים שלמים. בגיל 4 חודשים הוא עוזב את הקן, ובגיל 8-9 שנים הוא מסוגל להתרבות.
אזכורים בתנ"ך:
|
וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֶּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה: |
||
| – ויקרא פרק י"א פסוק י"ג. | ||
לקריאה נוספת [עריכה]
- מנדלסון ה., "עזניית הנגב על סף הכחדה", טבע וארץ כג, 6 תשמ"א (1981) עמודים 244-249.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- עוזניית הנגב, באנציקלופדיה ynet
- צפריר רינת, עוזניית הנגב, העוף הגדול בישראל, על סף הכחדה, באתר הארץ, 10/01/10
