נשר אפריקני
 נשר אפריקני
| |
|---|---|
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | נשר |
| מין: | נשר אפריקני |
| שם מדעי | |
 Gyps africanusסלבדורי, 1865 | |
| |
_feeding_on_elephant_leg_composite.jpg)
_flight_-_Flickr_-_Lip_Kee.jpg)
נשר אפריקני (שם מדעי: Gyps africanus), הידוע גם בשם נשר לבן-גב, הוא מין של נשר של העולם הישן במשפחת הנציים, הכוללת גם עיט, נץ, עקב ודיות. הוא חי במערבה ובמזרחה של אפריקה.
בישראל הוא מזדמן נדיר ביותר עם שתי תצפיות, שתיהן מ-2021: בתחילה הוא אותר בנחל אוג שבצפון מדבר יהודה, בהמשך הוא נצפה בסמוך לקיבוץ שדה אליהו בעמק בית שאן, והתצפיות האחרונות בו היו סמוך לעמיעד במזרח הגליל העליון. הפרט השני נצפה ב-24 ביוני דרך מצלמות מעקב של רשות הטבע והגנים בתחנת האכלה של נשרים ברמת מדבר יהודה.[2]
תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מין זה הוא הנשר הנפוץ ביותר באפריקה, אם כי כעת הוא נמצא בירידה מהירה. תפוצתו היא מסנגל, גמביה ומאלי במערב, ברחבי אזור הסאהל לאתיופיה וסומליה במזרח, דרך מזרח אפריקה למוזמביק, זימבבואה, בוטסואנה, נמיביה ודרום אפריקה בדרום. האוכלוסייה העולמית נאמדת בכ-270 אלף פרטים.[3]
אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשו וצווארו מכוסים בנוצות פלומה. כנפיהם רחבות וזנבם קצר. גבם של הבוגרים לבן. ניצוי הצעירים כהה ברובו. גודלם של הנשרים האפריקנים בינוני, ומשקלם הממוצע הוא 5.4 ק"ג.
תזונה[3][עריכת קוד מקור | עריכה]
כמו נשרים אחרים, גם הנשרים האפריקנים הם אוכלי נבלות, שכן הם ניזונים בעיקר מפגרים של בעלי חיים שהם מוצאים בזמן מעופם מעל סוואנות אפריקה או אזורים מיוערים ואפילו אזורי מגורים. לדוגמה הם עוקבים אחרי זרמי המים במהלך העונה הרטובה, מקום אידיאלי למצוא בו מזון, כמו למשל בעלי חיים אחרים הנאספים כדי לשתות מהמים. נשרים אלו הם בסכנת הכחדה החיים בסביבה שמצטמצמת וגורמים אלו מביאים לירידה בכמות המזון הזמין. כל אלו מגבירים את התחרות על המזון, בין הנשרים ובין עצמם, ובינם ובין מינים אחרים.
מספר דוגמאות למזונו של הנשר האפריקני: זברות, צבאים, חזירי יבלות או יענים, אך הנשר יאכל פגר של כל חיה שהוא ימצא.
רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לעיתים קרובות נעים הנשרים בלהקות. הם מתרבים על גבי עצים אך נרשם גם קינון על עמודי חשמל בדרום אפריקה (2013). מחזורי הקינון שלהם ארוכים מאוד ולכן הם מבלים חלק גדול מהשנה בסמוך לקן שלהם[4]. הנשרים הם מונוגמיים ובעלי צורת טיפול דו-הורית בצאצאים, כלומר שני ההורים חולקים באחריות לדגירה על הביצה ולהאכלת הצאצא. צורת רבייה זו אפקטיבית לנשר האפריקני מכיוון שהנקבה מטילה ביצה אחת בכל הטלה, הדגירה על כל ביצה נמשכת כ-56 ימים עד לבקיעתה, והטיפול בגוזלים נמשך כ-120–125 ימים. לאחר מכן הגוזל עדיין תלוי באופן חלקי בהוריו לעוד כ-5–6 חודשים נוספים. בסך הכל כשנה של אחריות לדגור ולהאכיל את הצאצא[5]. מרבית הנשרים אינם מבצעים נדידה עונתית (כלומר, הם "מאכלסים").
סיכון[3][עריכת קוד מקור | עריכה]
המינים ניצבים בפני איומים כמו רגישות למעבר של בתי הגידול למערכות אגרו-פסטורליות ואיבוד הבר הפראי, דבר המוביל לירידה בזמינות של נבלות, ציד למסחר, רדיפות והרעלות.
במזרח אפריקה הבעיה העיקרית היא הרעלות (במיוחד על ידי חומרי הדברה רעילים ביותר), המתרחשת בעיקר מחוץ לאזורים המוגנים. בנוסף ציד עם תחמושת עופרת תורם גם הוא לתמותת המין. עדויות חדשות שנעשו על ידי תיוג כנף ומחקר טלמטרי מצביעים על כך שהתמותה השנתית, בעיקר מהרעלה מקרית, יכולה להגיע ל-25%. מקרים ברחבי אפריקה מעידים על כך שמין זה עלול להיות נתון להרעלה מכוונת אך גם להרעלה מקרית. כ-144 נשרים נהרגו לאחר שאכלו פגר פיל בפארק לאומי גונרזו, זימבבואה ב-2012, המודלים הראו כי אפילו לפגר פיל אחד מורעל יכולה להיות השפעה דרמטית על האוכלוסייה של הנשר.
בדרום אפריקה, נשרים נלכדים ונצרכים בשל היתרונות הרפואיים והפסיכולוגיים. הירידה במספרם וההשלכות האפשריות בניגריה יוחסו לסחר בחלקי הנשר עבור שיטות הג'וג'ו המסורתיות. נתוני הסחר במערב ומרכז אפריקה מוערכים בכ-924–1,386 נשרים על פני תקופה של 6 שנים, מה שמייצג כנראה חלק נכבד של האוכלוסייה המקומית. בנוסף, הנשר האפריקני בעל הגב הלבן הוא אחר ממיני העופות המועדפים במסחר על פי מרפאים וסוחרים מסורתיים. כתוצאה מכך ומלחצים סביבתיים ניתן לצפות כי האוכלוסייה בזולולנד עלולה להיכחד באופן מקומי בתוך 26 שנים, אלא אם כן שיעורי התמותה הוערכו בצורה לא נכונה ובמקרה זה האוכלוסייה תיכחד בתוך 10–11 שנים.
ב-2007 הוערך מצב השימור של הנשר מחדש, והוא סווג במצב "קרוב לסיכון" (בעוד שלפני כן מצבו היה "ללא חשש"). כיום מצבו של הנשר האפריקני הידרדר בצורה קיצונית והוא נמצא בסכנת הכחדה חמורה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערד בן דוד נשר לבן-גב, האורח האפריקני שעשה היסטוריה!, אתר הצפרות הישראלי, מחברת הנדירים, 9 במאי 2021
- אילנה קוראיל, לראשונה: נשר לבן גב נראה בישראל, באתר ynet, סביבה ומדע, 1 במאי 2021
- זיו ריינשטיין, סוף-סוף יש גם וידאו: צפו בתיעוד ראשון ונדיר של נשר לבן גב בישראל, באתר וואלה!, 3 במאי 2021
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נשר אפריקני, באתר ITIS (באנגלית)
- נשר אפריקני, באתר NCBI (באנגלית)
- נשר אפריקני, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- נשר אפריקני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- נשר אפריקני, באתר GBIF (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נשר אפריקני באתר הרשימה האדומה של IUCN
- ^ ד"ר יואב פרלמן, נשר לבן-גב, Gyps africanus, באתר פורטל הצפרות היש\ראלי
- ^ 1 2 3 IUCN Red List
- ^ ANDREW J. BAMFORD ARA MONADJEM IAN C. W. HARDY, Nesting habitat preference of the African White‐backed Vulture Gyps africanus and the effects of anthropogenic disturbance
- ^ Thomas Frederick Johnson, Exceptional nest attendance and solo breeding attempt by an African Whitebacked Vulture., School of Biology, Faculty of Biological Sciences, University of Leeds, Leeds, LS2 9JT, UK
