פרס (עוף)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרס
מצב שימור
מצב שימור: ללא חשש (LC)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
מחלקה:	עופות
סדרה:	דורסי יום
משפחה:	נציים
סוג:	פרס
מין:	פרס
שם מדעי
Gypaetus barbatus
תחום תפוצה
האזור הצבוע בירוק

פרס (שם מדעי: Gypaetus barbatus) הוא סוג עוף דורס ממשפחת הנציים ולו מין יחיד. בישראל מובחן כאחד ממיני הנשרים של העולם הישן (קבוצה לא טקסונומית של אוכלי פגרים). מקור השם בעברית מהתנ"ך, שם מוזכר כאחד העופות הטמאים למאכל, והוא נקרא פרס כי הוא פורס (=שובר) עצמות ואוכל את המוח שבהן. אזכורים בתנ"ך:

	"וְאֶת אֵלֶּה תְּשַׁקְּצוּ מִן הָעוֹף לֹא יֵאָכְלוּ שֶׁקֶץ הֵם אֶת הַנֵּשֶׁר וְאֶת הַפֶּרֶס וְאֵת הָעָזְנִיָּה"
– ויקרא פרק יא פסוק יג

	"וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעָזְנִיָּה"
– דברים פרק יד פסוק יב

יש הטוענים כי הפרס המוזכר בתנ"ך הוא בעצם עיט^{[דרוש מקור]}.

באנגלית מכונה "Bearded Vulture" בשל הניצוי הייחודי בפניו - מהעין עד למקור, המקנה לפניו צורת שפם וזקן. העוף נקרא גם "Lammergeier" באנגלית ובגרמנית שמשמעו "עיט הטלאים" ובעבר "Ossifrage" שמשמעו "שובר עצמות".

תוכן עניינים 1 תפוצה 2 תיאור 3 התנהגות 3.1 פיגמנטציה 3.2 רבייה וגידול צאצאים 3.3 תזונה 4 שימור המין 4.1 עיקר הסכנות למין 4.2 פעולות השימור העיקריות 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] תפוצה

תפוצת תת-המין פרס אירואסייתי (G. b. barbatus) באפריקה, דרום מערב אירופה, טורקיה, המזרח התיכון וכן באסיה - באפגניסטן, במונגוליה ובסין. עוף דורס זה חולף רק לעתים נדירות ביותר בשמי ארץ ישראל. העוף קינן במצוקי הגליל במאה ה-19, ו־5–10 זוגות קיננו עד לשנות ה-50 של המאה ה-20 במדבר יהודה, בנגב ובהרי אילת. קינון ודאי אחרון נרשם במדבר יהודה בשנת 1981^{[דרוש מקור]}. היעלמותו של העוף מנוף הארץ מיוחסת למוות כתוצאה מהרעלות, ירידה בזמינות המזון בשל מחסור בפגרים עקב שינוי תנאי התברואה, הפרעות של מטיילים, מטפסי צוקים וכלי טיס באזורי הקינון, וכן בשל העובדה שאוכלוסייתו, שהיקפה תמיד היה קטן, לא נאחזה בצורה איתנה בארץ מעולם.

תפוצת תת-המין פרס אפריקאי (G. b. meridionalis) בחצי האי ערב ובמזרח ובדרום יבשת אפריקה. המין שוכן באזורים סלעיים בגבהים 1,500 - 4,000 מטרים, במורדות ההימלאיה, באלפים, בפירנאים וכן באיים מסולעים כקורסיקה וככרתים. עם תחילת השלג הוא יורד לקנן בגבהים של 500 עד 800 מטרים, ואף מסתתר בכוכי סלעים ובמערות.

ההבדל העיקרי בין שני תתי המין, הוא העדר פלומת שיער שחורה באזור האוזן אצל תת-המין האפריקאי (G. b. meridionalis).

[עריכה] תיאור

המין ניתן לזיהוי בקלות על-פי הכנפיים הארוכות והמחודדות (ייחודי לדורס כה גדול) והזנב המעוין. אפיון זה רחוק אומנם משאר הנשרים, אך הגודל מבדיל אותו מדורסים קטנים אחרים דוגמת הבזים והזרונים שלהם מבנה דומה. בנוסף לכך ישנם מספר הבדלים עם ההתפתחות של הפרט:

1. אצל פרט פעוט (עד שנה): הגב חום אחיד עם כתמים לבנים בחזית, הראש שחור וקשתית העין שחורה. הנוצות הראשוניות גדולות ועבות ועל כן הכנפיים רחבות מפרט בוגר, יש אחידות עם הנוצות המשניות. הבטן חומה-צהובה עם כתמים לבנים.
2. אצל פרט צעיר (3-1 שנים): חוסר אחידות בין הנוצות הראשוניות למשניות, הכתמים הלבנים נעלמו, טבעת העין נצבעת בצבע אדום וקשתית העין מקבלת גוון צהוב, הבטן והמכנסיים מתבהרים במקצת.
3. אצל פרט מתבגר (6-3 שנים): הנוצות הראשוניות נעלמות. הראש לבנבן בחלקו העליון וחום בהיר בחלקו התחתון.
4. אצל פרט בוגר (6 שנים ואילך): הבטן והראש בהירים, הכנפיים אפורים כהים עד שחורים. אורכו של מין בוגר 110 ס"מ, מוטת הכנפיים עד 290 ס"מ ומשקלו 4.5-7 ק"ג.

[עריכה] התנהגות

[עריכה] פיגמנטציה

צבע המכנסיים (ניצוי מרובה על הרגליים) והחזה האדום שנראה אצל פריטים רבים, ולפי הסברה - גם קשתית וטבעת העין, נרכשים על ידי חיכוך פלג הגוף התחתון בסלעים המכילים ריכוז גבוה של תחמוצת הברזל ושטיפת הגוף במים המכילים מינרל זה. לפריטים הרחוקים ממקור סלעי זה, גוון לבן דהוי בפלג גופם התחתון. מחקרים שנעשו במטרה לבחון האם להתנהגות זו משמעות אבולוציונית גילו שהמינרל מכיל קרוטאנים^{[דרוש מקור]}. קרוטאנים הם חומרים אורגניים שמקושרים אל הפיגמנטים הנפוצים ביותר אצל העופות, ואחראים לגוונים צהוב, כתום, אדום וחום. עיקר הפיגמנט מגיע ממזונם של בעלי החיים ונספג בעור, בפלומה, בקשתית העין ואף בקליפת הביצה. אך בנוסף להיותם יפים לעין, הם משמשים כמעכבי חמצון, משפרים את מערכת החיסון ואף הורגים בקטריות שונות. בנוסף, הופך הפיגמנט בכבד של חולייתנים לוויטמין A. לפרס, בהיותו אוכל נבלות, יש קושי בהשגת הפיגמנט ממזונו, אך הוא זקוק לו כדי להילחם בבקטריות הרבות השוכנות בפגרים.

משום כך מראים הניצוי האדום וטבעת העין האדומה, שהפרט חזק מבחינה חיסונית ויעביר לצאצאיו תכונה זו. במהלך החורף קופאים מקורות המים בד בבד עם תחילת עונת הדגירה. אגירת הפיגמנט בפלג הגוף התחתון קריטית במיוחד בטרם תקופה זו, כי אז מורח העוף את המינרל על הביצים ומכתימן, ובכך משפר את יכולת הישרדות הוולד מפני בקטריות שונות שנמצאות בסביבת הקן. ההכתמה ממשיכה גם לאחר בקיעת הגוזל מהביצה ובמשך השבועות הראשונים להיוולדו.

[עריכה] רבייה וגידול צאצאים

לפרס טריטוריה רחבה ביותר המשתרעת על פני 200 עד 400 קמ"ר, עליה הוא מגן באגרסיביות רבה^{[דרוש מקור]}. מעטים מאוד המקרים שבהם נחלות חופפות בין שני זוגות^{[דרוש מקור]}. על אף נחלתו העצומה, נצפה העוף לעתים קרובות במנוחה על האדמה, ולעתים רחוקות ביותר נצפה באזור מחוץ לנחלתו הקבועה^{[דרוש מקור]}.

יחידת רבייה יכולה להיות מורכבת גם משלישיית עופות, על פי רוב משני זכרים ונקבה אחת, נצפו גם רביעיות אחדות^{[דרוש מקור]}. החיזור אחר בני הזוג נעשה בשעת מעוף, בני הזוג מתקרבים אחד לשני במהירות וחושפים את טופריהם ואת כנפיהם הארוכות, צורה זו מזכירה את מיני העיטים והעקבים. המכנסיים שייחודיים לפרס בין אוכלי הפגרים, אופן תעופתו ומאפיינים גופניים והתנהגותיים אחרים, מסמנים את הפרס כחוליה מקשרת בין העיטים/עקבים לבין נשרי העולם הישן^{[דרוש מקור]}.

עונת הרבייה חלה באירופה, באסיה ובצפון אפריקה - מדצמבר עד פברואר, ובדרום אפריקה - ממאי עד יולי. הנקבה מטילה שתי ביצים בהפרש של שבוע אחד, עליהן דוגרים כל עופות המשפחה במשך 54 עד 58 ימים, אך כמו אצל מרבית הדורסים הגדולים שורד גוזל יחיד. זוהי תופעה קשת הסבר המכונה קייניזם או "סינדרום הבל" – במהלכה גורם הגוזל הבכור למותו של אחיו הצעיר בצורה עקיפה או פשוט על ידי לקיחת מזונו, תוך מספר ימים מבקיעתו. הגוזל ששרד נשאר בקן כ-120 ימים עד שהוא מתחיל לעוף.

בשנים הראשונות לחייו, גומא הפרס מרחקים רבים בחיפוש אחר נחלות, אולם הוא חוזר להתרבות בנחלה שבה נולד^{[דרוש מקור]}. בהגיע העוף לבגרות מינית מלאה, בגיל 7-6 שנים, הוא יעזוב את נחלת הוריו וימצא לו נחלה אחרת עם שותף או שניים. פריטים בוגרים, ברגע שקבעו נחלה, לא יעזבוה כל חייהם. הקשר הזוגי נשמר לכל החיים. בשבי הגיע המין לגיל של 40 שנה, אולם בטבע מגיע כנראה ל-25 שנה בקירוב^{[דרוש מקור]}.

[עריכה] תזונה

עיקר מזונו של הפרס (כ-70% עד 90%) הוא עצמות פגרי יונקים, לעתים קרובות של מכפילי פרסה מבויתים ככבשים וכעזים, מה שהעניק לו את שמו הלועזי. הגוזלים מואכלים במכרסמים ובעופות קטנים. את מזונו הוא מלקט בזוג או ביחידות, מתוך עדרי הבר או הצאן וכן מתחנות האכלה לנשרים וממזבלות פגרים בקרבת אזורים כפריים.

את העצמות הגדולות אוכל הפרס על ידי זריקתן מגובה של 30 עד 100 מטרים, ושבירתן על הקרקע המסולעת^{[דרוש מקור]}. הפרס עוקב מלמעלה אחר מקום נפילתו של העצמות, וצולל מטה בצורה ספיראלית ייחודית, כשעיניו תמיד לעבר המטרה, כדי לאסוף את השברים^{[דרוש מקור]}. עצם שאינה נשברת, נזרקת מספר פעמים עד שמח העצם נחשף והעוף יכול לאוכלו. עצמות קטנות נבלעות בשלמות. לעוף מיצי קיבה חזקים המסייעים בתהליך עיכול החומר הקרני. העוף צורך כ-250 עד 500 גרם של עצמות ליום. תזונה זו נראית אומנם מוזרה, אך לעצמות ערך תזונתי גבוה, הן עשירות בחלבונים ובשומן, ולעוף מעט מתחרים על סוג זה של מזון.

בנוסף לכך יאכל הפרס חתיכות בשר ועור הצמודות לעצמות. הוא ידוע בנטייתו לגנוב מזון מעופות דורסים אחרים, העושים את עבודת הציד בשבילו. לעתים נצפה זורק יונקים קטנים, זוחלים וצבים בשלמותם כדי לבקעם מבפנים, הפרס הוא אוכל הפגרים היחידי המסוגל לסחוב טרף ברגליו^{[דרוש מקור]}.

אגדה רומית עתיקה שנכתבה על ידי קאיוס פליניוס השני (סנאטור רומי), טוענת כי המחזאי והמצביא היווני אייסכילוס נהרג כתוצאה מצב יבשה שנחת עליו מגובה רב לאחר שהושלך על ידי פרס, שחשב את קרחתו המבריקה לסלע.

[עריכה] שימור המין

[עריכה] עיקר הסכנות למין

1. פגיעה במקום החיות וסיכויי הרבייה של המין, מאחר שהמין רגיש במיוחד לרעש:
   1. על ידי הפיכת השטח הסלעי הלא מיושב לאזור תיירות אטרקטיבי - אתרי סקי וטיפוס הרים למשל.
   2. התקהלות רבה של בני אדם למטרות ציד או אימון צבאי, שימוש בכלי רכב וטיס ובכלי נשק העושים רעש רב.
2. ציד לא חוקי, או שאינו נאכף במדינות רבות בעולם הישן מביא לתמותה הגבוהה ביותר של המין.
3. עם התפתחות התיעוש בהרי אירופה בעיקר, כבלי חשמל ומתח גבוה הם הגורם השני בהיקפו לתמותת פרטים.
4. הרעלה ישירה ולא ישירה - פיתיונות בשר מורעלים המונחים עבור "מזיקים" כמכרסמים ותנים, פגיעה במספר חוליות בשרשרת המזון. תיתכן הרעלה כתוצאה מאכילת פגר מורעל בשטחי חקלאות המרוססים כנגד מזיקים.
5. זיהום: חשיפה לריסוס ישיר או לחומרים מזהמים באוויר ועל הקרקע.
6. צמצום מקורות המזון:
   1. על ידי תיעוש והריסת מקום החיות של מכפילי פרסה שהם עיקר מזונו של הפרס.
   2. על ידי זניחת חשיבות חקלאות חיות משק ושינוי בצורת החקלאות - מעבר למיכון בחקלאות, צמצום גודל העדרים, שמירת העדרים בקרבת הבית כדי להרחיק טורפים למיניהם.
   3. על ידי שינוי בתקנות התברואה בקשר לסילוק פגרים- בעיקר באירופה.

[עריכה] פעולות השימור העיקריות

1. איסור ההתקהלות בקרבת הקן, בטווח של קילומטר ממנו, במהלך חודשי הרבייה הראשונים.
2. אכיפה מוגברת על איסור ציד המין.
3. צמצום הנזק שבפלישה לאזור תפוצת המין, על ידי חינוך לשימור הטבע ומציאת דרכים להימנע מפגיעה במקום החיות.
4. יישום התקנות בדבר הדברת "מזיקים".
5. אכיפה מוגברת על שימוש בריסוסי חקלאות.
6. חידוש מקורות המזון:
   1. יצירת בתי גידול חדשים למכפילי הפרסה ואכיפת הצייד שלהם.
   2. עידוד המשכיות המשק החקלאי הישן (בעיקר במדינות לא מפותחות).
   3. פיקוח על סילוק פגרים למקומות בעלי רישיון בתיאום עם הרשויות המקומיות ועם מוסדות התברואה.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פרס (עוף)

• קטע וידאו על המין