ענף הזהב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ענף הזהב
The Golden Bough: A Study in Comparative Religion
מידע כללי
מאת ג'יימס ג'ורג' פרייזר עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית
סוגה עיון עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא דתות משוות, כישוף, אמונה טפלה, dying-and-rising deity, מיתולוגיה השוואתית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה הוצאת מקמילן עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1890 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ענף הזהב: מחקר בדת השוואתית (באנגלית: The Golden Bough: A Study in Comparative Religion) ובמהדורה השנייה ענף הזהב: מחקר בקסם ובדת (The Golden Bough: A Study in Magic and Religion) הוא מחקר השוואתי ורחב השוואתי אודות מיתולוגיה ודת, שנכתב על ידי האנתרופולוג הסקוטי סר ג'יימס ג'ורג' פרייזר. ענף הזהב פורסם לראשונה בשני כרכים ב-1890; בשלושה כרכים בשנת 1900; ובשנים עשר כרכים במהדורה השלישית, שיצאה לאור 1906–1915. הוא פורסם במספר גרסאות מקוצרות בכרך אחד. השפעתו של "ענף הזהב" על הספרות והמחשבה האירופית העכשווית הייתה משמעותית.[1]

תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייזר ניסה להגדיר את המרכיבים המשותפים של אמונה דתית ומחשבה מדעית, תוך דיון על טקסי פוריות, קורבנות אדם, האל הגוסס, השעיר לעזאזל ועוד סמלים ומנהגים רבים אחרים שהשפעתם הגיעה לתרבות של המאה ה-20.[2] התזה שלו היא שהדתות הישנות היו כתות פוריות שסבו סביב פולחן והקרבה תקופתית של מלך קדוש. ההיפותזה של פרייזר היא שהאנושות מתפתחת מקסם דרך אמונה דתית למחשבה מדעית.[2]

"ענף הזהב" (אנ') ציור של ויליאם טרנר משנת 1834 המתאר את ענף הזהב באינאיס.

התזה של פרייזר פותחה ביחס למקרה ב"אינאיס", שבו איניאס וסיבילה מציגים את ענף הזהב שנלקח מחורשה קדושה לשומר הסף של האדס כדי להיכנס לשאול. התקרית הומחשה על ידי הציור של וילאם טרנר משנת 1834. פרייזר קבע בטעות כי הציור מתאר את האגם בנמי (אנ'), אם כי זה למעשה אגם אוורנוס (אנ').[3] אגם נמי, הידוע גם בשם "מראת דיאנה", היה מקום בו נערכו טקסים דתיים ו"מילוי נדרים" של כמרים ומלכים.[4]

פרייזר ביסס את התזה שלו על הכומר-המלך הפרה-רומי "מלך נמי" (אנ'), שהעברת השלטון שלו הייתה כרוכה בריטואל של רציחתו בידי יורשו. לפי פרשנותו של פרייזר, המלך היה התגלמותו של "אלוהות גוססת ומחייה"(אנ') ושל אלוהות שמשית שעברה נישואים מיסטיים לאלת אדמה. הוא מת בקציר והתגלגל באביב. פרייזר טוען שהאגדה הזו של לידה מחדש הייתה מרכזית כמעט בכל המיתולוגיות של העולם.

פרייזר כתב בהקדמה למהדורה השלישית של "ענף הזהב" שאמנם מעולם לא חקר את גאורג וילהלם פרידריך הגל, חברו ג'יימס וורד והפילוסוף ההגליאן ג'ון מק'טאגט (אנ'), הציעו לו שניהם שהגל הטרים את השקפתיו על "הטבע" ויחסים היסטוריים של קסם ודת. פרייזר ראה בדמיון ביניהם כי "שנינו סבורים שבהתפתחות המנטלית של האנושות עידן של קסם קדם לעידן של דת, ושההבדל האופייני בין קסם לדת הוא שבעוד שהקסם מכוון לשלוט בטבע באופן ישיר, הדת מכוונת בשליטה בו בעקיפין באמצעות תיווך של יצור או יצורים על-טבעיים רבי עוצמה שאליהם האדם פונה לעזרה והגנה." פרייזר כלל במהדורה זו קטע מתוך הרצאותיו של הגל על הפילוסופיה של הדת.[5]

הכרה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף הזהב עורר סערה ציבורית בבריטניה כשפורסם לראשונה, שכן הוא כלל את הסיפור הנוצרי על תחיית ישו במחקר ההשוואתי שלו. המבקרים חשבו שהטיפול הזה מזמין קריאה אגנוסטית של שה האלוהים כשריד של דת פגנית. עבור המהדורה השלישית, פרייזר הציב את ניתוח על הצליבה בנספח ספקולטיבי. הדיון בנצרות לא נכלל במהדורה המקוצרת לכרך אחד.[6][7]

פרייזר עצמו קיבל את הביקורת על כך שהתיאוריות שלו הן ספקולטיביות ושהאסוציאציות שערך הן נסיבתיות ובדרך כלל מבוססות רק על דמיון.[8] הוא כתב: "ספרים כשלי, בעיקר ספקולטיביים, יוחלפו במוקדם או במאוחר (כמה שיותר מוקדם יותר טוב למען האמת) על ידי אינדוקציה טובה יותר המבוססת על ידע מלא יותר."[9] בשנת 1922 אמר: "משאלתי הכנה שההרצאה תשמש אך ורק למרדף חף מאינטרסים אחר האמת, ולא להפצה של תיאוריות או דעות כלשהן שלי."[10] גודפרי לינהרדט מציין שאפילו במהלך חייו של פרייזר, אנתרופולוגים חברתיים "התרחקו ברובם מהתיאוריות והדעות שלו", ושההשפעה המתמשכת של ענף הזהב ושל גוף היצירה הרחב יותר של פרייזר "הייתה בספרות ולא בעולם האקדמי".[10]

מראה בעלת ידית ברונזה אטרוסקית מהמאה הרביעית או השלישית לפני הספירה, המתייחסת למיתוס שלא מובן לעיתים קרובות כפי שפורש על ידי פרייזר, המראה את שלוש האלות שנותנות את התפוח או הרימון שלהן למלך החדש, שעליו להרוג את המלך הישן.

רוברט אקרמן כותב שעבור אנתרופולוגים חברתיים בריטיים, פרייזר הוא עדיין "מבוכה" על היותו "המפורסם מכולם" בעוד שהם מתנתקים כעת "מרבים ממה שהוא כתב". בעוד שענף הזהב השיג משיכה עממית רחבה והשפיע באופן לא פרופורציונלי על המוני כותבים ויוצרים במאה ה-20, לרעיונותיו של פרייזר היה חלק קטן בהרבה בהיסטוריה של האנתרופולוגיה החברתית האקדמית. לינהרדט עצמו דחה את הפרשנויות של פרייזר לדת הפרימיטיבית כ"מעט יותר ממבנים סבירים של הרציונליזם הוויקטוריאני [של פרייזר] עצמו".

הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, חיבר חיבור ביקורתי שלימים נודע כ"הערות על ענף הזהב של פרייזר" (שפורסם רק ב-1967, לאחר מותו ב-1951). ויטגנשטיין הסתייג מהנחותיו של פרייזר באופן נחרץ, ובאחת מהערותיו אף כתב כי "פרייזר הוא הרבה יותר פראי מאשר רוב ה'פראים' שלו [שכן] ההסברים שלו על טקסיהם גסים הרבה יותר מחווית הטקסים עצמה".[10] הערותיו על פרייזר היוו בסיס ראשוני להערות שהרכיבו בסופו של דבר את חיבורו המשפיע חקירות פילוסופיות.

בתחילה, השפעתו של הספר על הדיסציפלינה המתפתחת של האנתרופולוגיה הייתה נרחבת. לדוגמה, האנתרופולוג הפולני ברוניסלב מלינובסקי קרא את יצירתו של פרייזר במקור האנגלי, וכתב: "ברגע שקראתי את היצירה הגדולה הזו, שקעתי בה ושועבדתי לה. הבנתי אז שאנתרופולוגיה, כפי שהוצגה על ידי סר ג'יימס פרייזר, היא מדע גדול, ראוי למסירות רבה כמו כל מחקרים מבוגרים ומדויקים יותר שלה, ונהייתי כבול לשירות האנתרופולוגיה הפרייזריאנית."[11] עם זאת, בשנות העשרים של המאה הקודמת, רעיונותיו של פרייזר "החלו להיות שייכים לעבר": לפי גודפרי לינהרדט:

הנושא המרכזי (או, כפי שהוא חשב, התיאוריה) של ענף הזהב - שכל האנושות התפתחה מבחינה אינטלקטואלית ופסיכולוגית מאמונה תפלה בקוסמים, דרך אמונה תפלה בכמרים ובאלים, לאמונה נאורה במדענים. - הייתה רלוונטית מועטה או ללא רלוונטיות להתנהלות החיים במחנה אנדמני או בכפר מלנזי, וכל הבסיס, כביכול המדעי, של האנתרופולוגיה של פרייזר נתפס כיישום שגוי של תיאוריית האבולוציה הביולוגית של דרווין בהיסטוריה האנושית ובפסיכולוגיה.

המקור באנגלית
The central theme (or, as he thought, theory) of The Golden Bough—that all mankind had evolved intellectually and psychologically from a superstitious belief in magicians, through a superstitious belief in priests and gods, to enlightened belief in scientists—had little or no relevance to the conduct of life in an Andamanese camp or a Melanesian village, and the whole, supposedly scientific, basis of Frazer's anthropology was seen as a misapplication of Darwin's theory of biological evolution to human history and psychology.

אדמונד ליץ', אחד המבקרים הבוטים ביותר של של פרייזר אמר: "פרייזר השתמש בראיות האתנוגרפיות שלו, שנלקחו מכאן, משם ומכל מקום, כדי להמחיש הצעות שהוא הגיע אליהן מראש בהיגיון אפריורי, אבל במידה שלעיתים קרובות די מפתיעה, בכל פעם שהראיות לא התאימו הוא פשוט שינה את הראיות!"[6][10]

רנה ז'ירארד, היסטוריון, מבקר ספרות ופילוסוף צרפתי של מדעי החברה, שיבח את פרייזר על שהכיר בהקרבת המלוכה כ"טקס פרימיטיבי מרכזי", אך תיאר את פרשנותו לטקס כ"עוול חמור לאתנולוגיה".[12][13] תלונותיו של ז'ירארד נגד "ענף הזהב" היו רבות, במיוחד בנוגע לקביעתו של פרייזר שהנצרות הייתה רק הנצחה של מיתוס-פולחן פרימיטיבי וכי בשורות הברית החדשה היו רק מיתוסים נוספים על מותו ותחייתו של המלך המגלם את האל של התחייה.[12] ג'ירארד עצמו ראה שהבשורות הן טקסטים הכרוכים בהתגלות ולא מיתוסים או שרידי אמונה טפלה, ודחה את הרעיון של פרייזר שמותו של ישו הוא קורבן.[12][13][14]

השפעה ספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות המחלוקת שנוצרה על ידי היצירה, והקבלה הביקורתית שלה בקרב חוקרים אחרים, "ענף הזהב" היווה השראה להרבה מהספרות היצירתית של התקופה. המשורר רוברט גרייבס התאים את תפיסתו של פרייזר בדבר המלך הגוסס שהוקרב לטובת הממלכה לרעיון הרומנטי של סבלו של המשורר למען אלת המוזה שלו, כפי שמשתקף בספרו על שירה, טקסים ומיתוסים, "האלה הלבנה" (1948). ויליאם בטלר ייטס מתייחס לתזה של פרייזר בשירו "הפלגה לביזנטיון". תפיסת הדת של סופר האימה ה.פ. לאבקרפט הושפעה מ"ענף הזהב",[15] ולבקראפט מזכיר את הספר בסיפורו הקצר "קריאתו של קת'ולהו".[16] ת"ס אליוט הודה בחבותו לפרייזר בהערה הראשונה שלו לשירוארץ הישימון. ויליאם קרלוס ויליאמס מתייחס ל"ענף הזהב " בספר השני, חלק שני, של שירו המורחב בחמישה כרכים "Paterson".[17] ענף הזהב השפיע על יצירתו של זיגמונד פרויד טוטם וטאבו (1913) בו קשר את הרעיון של רצח האל לרצח האב ולטאבו של גילוי עריות דרך תסביך אדיפוס.[18] בנוסף, עבודתו של פרייזר השפיעה גם על הפסיכיאטר קרל גוסטב יונג[19] ועל הסופרים ג'יימס ג'ויס,[20] ארנסט המינגוויי, ויליאם גאדיס ודייוויד הרברט לורנס.[20]

המיתולוג ג'וזף קמפבל יצר בהשפעת ענף הזהב בסרט "הגיבור בעל אלף הפנים" (1949), שבו קיבל את השקפתו של פרייזר לפיה המיתולוגיה היא ניסיון פרימיטיבי להסביר את עולם הטבע, אם כי הוא רואה בו רק אחד מבין מספר הסברים תקפים. של המיתולוגיה.[21] קמפבל תיאר מאוחר יותר את עבודתו של פרייזר כ"מונומנטלית". [22] האנתרופולוג ווסטון לה בר תיאר את פרייזר כ"אחרון הסכולסטיים" ב"חיה האנושית" (1955) וכתב שעבודתו של פרייזר היא "הערת שוליים מורחבת לשורה של וירגיוס שהוא חש שאינו מבין".[23] המילים של השיר " Not to Touch the Earth " של המוזיקאי ג'ים מוריסון הושפעו מתוכן העניינים של The Golden Bough.[24] הסרט "אפוקליפסה עכשיו" מאת פרנסיס פורד קופולה מציג את האנטגוניסט קורץ עם הספר במאורה שלו, והסרט מתאר את מותו גם כקורבן פולחני. רוברט אקרמן, בספרו "The Myth and Ritual School: JG Frazer and the Cambridge Ritualists"‏ (1991), מציב את פרייזר בהקשר הרחב יותר של ההיסטוריה של הרעיונות.

קמיל פאליה ציינה את "ענף הזהב" כאחת ההשפעות החשובות ביותר על ספרה פרסונות מיניות (1990).[19] ב- Sexual Personae, Paglia תיארה את "התפיסה המבריקה ביותר" של פרייזר ב"ענף הזהב" כ"האנלוגיה" שלו בין ישו לאלים הגוססים", אם כי היא ציינה שהיא מושתקת.[25] פאגליה הודתה ש"פרטים רבים בפרייזר הוסתרו או הוחלפו", אך טענה שהעבודה של בית הספר לאנתרופולוגיה קלאסית בקיימברידג' של פרייזר "תישאר מעוררת השראה עבור סטודנטים יוזמים המבקשים להימלט מהאקלים האקדמי הסטרילי של היום".[26] פאגליה גם העירה, עם זאת, שהגרסה המקוצרת בכרך אחד של ענף הזהב הוא "תמוה" ויש "להימנע ממנו כמו המגפה".[20]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ענף הזהב: על המגיה והדת, תרגום: יותם ראובני, תל אביב: נמרוד, 2004.

מהדורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השלמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהדורות מקוצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Abridged edition, 1 vol., 1922. This edition excludes Frazer's references to Christianity.
  • Abridged edition, edited by Theodor H. Gaster, 1959, entitled The New Golden Bough: A New Abridgment of the Classic Work.
  • Abridged edition, edited by Mary Douglas and abridged by Sabine MacCormack, 1978, entitled The Illustrated Golden Bough. מסת"ב 0-385-14515-2ISBN 0-385-14515-2
  • Abridged edition, edited by Robert Fraser for Oxford University Press, 1994. It restores the material on Christianity purged in the first abridgement. מסת"ב 0-19-282934-3ISBN 0-19-282934-3
  • Abridged edition, abridged by Robert K. G. Temple for Simon & Schuster, 1996, entitled The Illustrated Golden Bough; A Study in Magic and Religion. Another illustrated abridgement. מסת"ב 0-684-81850-7ISBN 0-684-81850-7

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ackerman, Robert. The Myth and Ritual School: J. G. Frazer and the Cambridge Ritualists (Theorists of Myth) 2002. מסת"ב 0-415-93963-1ISBN 0-415-93963-1.
  • Bitting, Mary Margaret. The Golden Bough: An Arrangement of Sir James George Frazer's The Golden Bough in Play Form (Vantage Press, 1987). מסת"ב 0-533-07040-6ISBN 0-533-07040-6
  • Csapo, Eric. Theories of Mythology (Blackwell Publishing, 2005), pp 36–43, 44–67. מסת"ב 978-0-631-23248-3ISBN 978-0-631-23248-3.
  • Fraser, Robert. The Making of The Golden Bough: The Origins and Growth of an Argument (Macmillan, 1990; re-issued Palgrave 2001).
  • Smith, Jonathan Z. "When the Bough Breaks," in Map is not territory, pp 208–239 (The University of Chicago Press, 1978).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ענף הזהב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Karbiener, K.; Stade, G. (2009). Encyclopedia of British Writers, 1800 to the Present. Vol. 2. Infobase Publishing. pp. 188–190. ISBN 9781438116891.
  2. ^ 1 2 Hamel, Frazer, ed. (1993). The Golden Bough. London: Wordsworth.
  3. ^ Frazer, J. G. (2009). Fraser, R. (ed.). The Golden Bough: A New Abridgement. Oxford University Press. p. 809. ISBN 9780199538829.
  4. ^ Frazer, Sir James (1993). The Golden Bough. London: Wordsworth.
  5. ^ Frazer, James George (1976). The Golden Bough. A Study in Magic and Religion. Part 1: The Magic Art and the Evolution of Kings. Vol. 1. London: The Macmillan Press. pp. ix, 423. ISBN 0-333-01282-8.
  6. ^ 1 2 Leach, Edmund R. (2011). "Kingship and divinity: The unpublished Frazer Lecture". HAU: Journal of Ethnographic Theory. Oxford. 1 (1): 279–298. doi:10.14318/hau1.1.012.
  7. ^ Smith, Jonathan Z. (1973). "When the bough breaks". History of Religions. 12 (4): 342–371. doi:10.1086/462686.
  8. ^ Cawte, E.C. (1993), "It's an Ancient Custom—But How Ancient?", in Buckland (ed.), Aspects of British Calendar Customs, Sheffield: Sheffield Academic Press, p. 38, ISBN 1850752435
  9. ^ Downie, R. Angus (1970), Frazer and the Golden Bough, London: Victor Gallancz, p. 112, ISBN 978-0-575-00486-3
  10. ^ 1 2 3 4 Lienhardt, Godfrey (1993), "Frazer's anthropology: science and sensibility", Journal of the Anthropological Society of Oxford, 24 (1): 1–12, ISSN 0044-8370
  11. ^ Hays & L.L. Langness (1974). "From Ape to Angel: An Informal History of Social Anthropology". The Study of Culture. Corte Madera: Chandler & Sharp. pp. 75, 314.
  12. ^ 1 2 3 Segal, Robert A. (2011). "The Frazerian roots of contemporary theories of religion and violence". Religion. 37 (1): 4–25. doi:10.1016/j.religion.2007.01.006.
  13. ^ 1 2 Girard, René (1986). The Scapegoat. Johns Hopkins University Press. p. 120. ISBN 978-0-801-83315-1.
  14. ^ Girard, René (1978). Things Hidden Since the Foundation of the World. Athlone Press. p. 180. ISBN 978-0-804-72215-5.
  15. ^ Joshi, S. T. (1996). H. P. Lovecraft: A Life. West Warwick: Necronomicon Press. p. 209. ISBN 0-940884-88-7.
  16. ^ Lovecraft, H. P.; Turner, James (1998). Tales of the Cthulhu Mythos. New York: Ballantine Books. p. 3. ISBN 0-345-42204-X.
  17. ^ William Carlos Williams (5 במאי 1963). "Paterson - William Carlos Williams". נבדק ב-5 במאי 2018 – via Internet Archive. {{cite web}}: (עזרה)
  18. ^ Clark, Ronald W. (1980). Freud: The Man and the Cause. London: Jonathan Cape and Weidenfeld & Nicolson. p. 353.
  19. ^ 1 2 Paglia, Camille (1993). Sex, Art, and American Culture: Essays. London: Penguin Books. p. 114. ISBN 0-14-017209-2.
  20. ^ 1 2 3 Paglia, Camille (10 במרץ 1999). "In defense of "The Golden Bough"". Salon.com. ארכיון מ-12 במאי 2016. נבדק ב-28 באפריל 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  21. ^ Campbell, Joseph (2008). The Hero with a Thousand Faces. Novato, California: New World Library. p. 330. ISBN 978-1-57731-593-3.
  22. ^ Campbell, Joseph (1960). The Masks of God: Primitive Mythology. London: Secker & Warburg. p. 164.
  23. ^ The Human Animal (Chicago, 1954), cited in Langness, The Study of Culture, pp. 24f
  24. ^ Hopkins, Jerry; Sugarman, Danny (1995). No One Here Gets Out Alive. New York: Warner Books. p. 179. ISBN 978-0446602280.
  25. ^ Paglia, Camille (1991). Sexual Personae: Art and Decadence from Nefertiti to Emily Dickinson. New York: Vintage Books. p. 53. ISBN 978-0-679-73579-3.
  26. ^ Paglia, Camille (10 בנובמבר 2009). "Pelosi's victory for women". Salon.com. ארכיון מ-1 במאי 2015. נבדק ב-22 באפריל 2015. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ענף_הזהב&oldid=37579971"