אל השמש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
במרכז, אל השמש הליוס, רוכב במרכבה רתומה לארבעה סוסים. מתוך רצפת פסיפס בבית הכנסת בבית אלפא.
המלכה נפרטרי עם האל רע, אל השמש במיתולוגיה המצרית.

אל השמש, בתרבויות ודתות קדומות רבות, הוא ישות האחראית על השמש או על אספקטים מסוימים הקשורים אליה. במהלך ההיסטוריה, תרבויות רבות העריצו את השמש. נטייה זו הגיונית ביותר, שכן השמש הייתה (ועודנה) גורם חשוב והיוותה מסתורין גדול, ככדור התלוי באוויר שמפיק אור וחום. לכן התפתחו אגדות רבות בקשר לשמש.

השמש יכולה להיות מיוחסת גם לאלוהות נקבית, וחוקרי מיתולוגיות מסוימים טוענים שהאלהת השמש בדמות נקבית אף נפוצה יותר, רק לא בתרבות האירופית.

באמונות מסוימות אל השמש הוא אל שאחראי על השמש בתור עצם, ואילו בתרבויות אחרות אותו אל הוא השמש עצמה. דוגמה לכך היא הליוס היווני, שלפי האמונה רוכב במרכבת אש בשמים, ובלילה יורד למחילה תת-קרקעית.

בתרבות הכנענית האמונה הרווחת הייתה, שלעת ערב שפש (שאחד מכינוייה היה "מאור האלים") הייתה נכנסת לבית החופשית שהוא השאול שנמצא מתחת לעולם, ומקום משכנו של האל מות, ובבוקר הייתה נחלצת משם וקמה לתחייה ומתחילה מחדש את מסעה ברקיע. השיוט ברקיע נתפס כנעשה באמצעות כלי מסוים: סירה בתרבות המצרית או מרכבה בתרבויות הכנענית והיוונית.

ליקויי חמה והתקצרות הימים בחורף גם הם יוחסו לאלי השמש השונים.

במיתולוגיה הסינית, השמש והירח מסמלים את היין והיאנג, ולכן אינם מיוחסים לאל או אלה. לפי אמונתם, בראשית היו תשע שמשות והחיים היו בלתי אפשריים עקב החום, עד שהגיע גיבור שירה בשמונה מתוכן.

דוגמאות לאלי שמש:

התייחסות לאל השמש ולפולחן השמש בממלכת יהודה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנ"ך מכיל עדויות (וגינויים) לכך שגם בני ישראל עבדו את השמש כעבודה זרה, למשל "וַיָּבֵא אֹתִי, אֶל-חֲצַר בֵּית-ה' הַפְּנִימִית, וְהִנֵּה-פֶתַח הֵיכַל ה' בֵּין הָאוּלָם וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ, כְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ; אֲחֹרֵיהֶם אֶל-הֵיכַל ה', וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם קֵדְמָה, לַשָּׁמֶשׁ" (ספר יחזקאל ח, טז). התנ"ך משבח את המלך יאשיהו על כי שרף את כלי פולחן השמש בהם נעשה שימוש בממלכת יהודה: "וישבת את-הסוסים, אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבוא בית-ה', אל-לשכת נתן-מלך הסריס, אשר בפרוורים; ואת-מרכבות השמש, שרף באש" (מלכים ב כג).

פולחן אתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתון היה אל מצרי בתקופת מצרים העתיקה, שהיה במקור גלגל השמש במיתולוגיה המצרית, והיבט נוסף של האל רע (במצרית עתיקה: אתון = גלגל חמה). בתקופת שלטונו של הפרעה אמנחותפ הרביעי, הפך אתון לאלוהות היחידה של דת מונותאיסטית שנוסדה על ידי אמנחותפ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]