פובוס (מיתולוגיה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פובוס ואביו, ארס, במרכבתו של ארס

פובוסיוונית עתיקה: Φόβος) במיתולוגיה היוונית הוא אל הפחד והבעתה, בנם של ארס, אל המלחמה, ואפרודיטה, אלת האהבה. הוא ואחיו דימוס, אל הטרור והאימה, הם מלווים צמודים של אביהם בצאתו לקרב ולמלחמה, ותפקידם לזרוע אימה בלב האנשים. מקבילו הרומאי של פובוס מכונה טימור או טימורוס.

פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוהניו של פובוס נהגו להקריב עבורו קורבנות אדם, ומרכז פולחנו היה בספרטה. במיתוס "שבעה נגד תבאי", שבעת הלוחמים שוחטים שור על מגן ארד ונשבעים בשמו של פובוס. קיקנוס, בנו הנוסף של ארס, הקים עבורו מקדש יווני.

תיאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתוסים השונים, הרקולס ואגממנון נשאו מגנים עם פרצופו של פובוס. הסיודוס תיאר את פרצופו של פובוס במגן של הרקולוס כ"דמות המביטה לאחור בעלת עיניים שזהרו באש. פיו היה מלא שיניים בשורה לבנה, מפחידה ומרתיעה". פובוס מתואר לעתים כבעל ראש אריה או כאריה, כמו שכתב פאוסניאס.

התייחסות היסטורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדברי פלוטארכוס, אלכסנדר הגדול הקריב קורבנות לפובוס בקרב גאוגמלה. הסופרת מרי רנו הציעה כחלק מאסטרטגיית לוחמה פסיכולוגית נגד דריווש השלישי.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]