מארוול קומיקס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מארוול קומיקס
MarvelLogo.svg
סוג: בבעלות פרטית (נקנתה בידי חברת וולט דיסני)
שנת הקמה: 1939 כ"טיימלי קומיקס"
משרד ראשי: ניו יורק, ארצות הברית
מייסדים: מרטין גודמן
אנשי מפתח: אקסל אלונזו (עורך ראשי ומנהל מחלקת הקריאייטיב)
דן באקלי (פרסומאי ומנהל התפעול הראשי)
סטן לי (נשיא/יו"ר/עורך ראשי/פרסומאי לשעבר)
מוצרים עיקריים: קומיקס
שווי שוק: 125,700,000 $ (2007)
הכנסות: 53,500,000 $ (2007)
marvel.com

מארוול קומיקסאנגלית: Marvel Comics) היא אחת מחברות ההוצאה לאור הגדולות והמצליחות בעולם, הפועלת בשוק חוברות הקומיקס האמריקני. החברה אחראית לפרסומן של דמויות גיבורי-על מפורסמים כקפטן אמריקה, תור, איירון מן, ספיידרמן, הענק הירוק, דרדוויל, גוסט ריידר, דוקטור סטריינג' ונאמור, של קבוצות גיבורי-על כהאוונג'רס, אקס-מן, ארבעת המופלאים ו-S.H.I.E.L.D, כמו גם לנבלי-על ידועים כמגנטו, דוקטור דום, קינגפין, הגולגולת האדומה, לוקי, ונום והגובלין הירוק.

החברה נוסדה בשנת 1939 בשם "טיימלי הוצאה לאור", שינתה את שמה במהלך שנות החמישים ל"אטלס קומיקס", ושוב במהלך שנות השישים המוקדמות ל"מארוול קומיקס", עם השקתו של הקומיקס "ארבעת המופלאים" בנוסף לכותרי קומיקס גיבורי-על נוספים אשר נוצרו באותה העת על ידי סטן לי, ג'ק קירבי, סטיב דיטקו ואמנים אחרים.

חברת מארוול קומיקס ומתחרתה DC Comics הן שתי החברות הגדולות בעולם הקומיקס בעשורים האחרונים, והן אחראיות ל-80% מנתח שוק הקומיקס מאז שנת 2008[1][2]. בנוסף, היא החברה הראשונה בגודלה בארצות הברית, לפי מדד צרכנים מאפריל 2013[3]. החברה היא חברת בת של חברת Marvel Entertainment - שנקנתה ב-31 באוגוסט 2009 בידי חברת וולט דיסני בעסקה של מזומן ומניות בשווי 4 מיליארד דולר‏‏‏[4] - מה שמאפשר לה להרחיב את השפעתה ולהשתמש ביכולות חטיבת הקולנוע וחטיבת האנימציה של החברה ליצור סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה המבוססות על הדמויות של הקומיקס. לאורך השנים האחרונות נוצרו עיבודים קולנועיים לרבות מדמויות הקומיקס של החברה.

היסטוריה פרסומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנות ה-40: טיימלי הוצאה לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תור הזהב של הקומיקס

מרטין גודמן ייסד את החברה שתיוודע לימים כ"מארוול קומיקס", תחת השם "טיימלי הוצאה לאור" בשנת 1939, ופרסם את כותרי החברה תחת החותם "טיימלי קומיקס". בהיותו פרסומאי של מגזיני ספרות זולה, גודמן החל את דרכו בכתיבת רומנים מהמערב הפרוע ב-1933, שהתרחבו לכדי מדיום הקומיקס הפופולרי באותם ימים. הוא החל את ליין הכותרים מתוך משרדי החברה בניו יורק כמנהל עסקי וכעורך.

פרסומה הראשון של טיימלי הוצאה לאור הייתה החוברת Marvel Comics #1 (אוקטובר 1939), ובו הוצגו לראשונה הלפיד האנושי המקורי הראשון, פרי יצירתו של קארל בורגוס, וכן האנטי גיבור נאמור הסאב-מרינר, פרי יצירתו של ביל אברט. החוברת זכתה להצלחה פרסומית רחבה, וכבר בחוברת השנייה, הכותר שינה את שמו ל-Marvel Mystery Comics.

במרץ 1941, הכותב ג'ו סיימון צוות למאייר הנודע ג'ק קירבי ליצירתו של גיבור-העל הפטריוטי הראשון, קפטן אמריקה, שהופיע לראשונה בחוברת Captain America Comics #1. החוברת אף היא זכתה להצלחה פרסומית ומכרה למעלה ממיליון עותקים.

בשעה שאף גיבור-על אחר לא זכה לאותה הצלחה כמו אותם "שלושת הגדולים", כמה מהם הוסיפו לככב בשיכתובים מאוחרים יותר ובפלאשבקים של החברה, ביניהם נמנים ויזר, מיס אמריקה, דסטרוייר, ויז'ן המקורי ואנג'ל. טיימלי פרסמה גם את הכותר ההומוריסטי הידוע של באסיל וולברטון, Powerhouse Pepper, כמו גם את ליין "החיות המצחיקות" המיועד לילדים, בהם הופיעו "סופר-ראביט" והצמד "זיגי החזיר וסילי כלב הים".

גודמן שכר את בן דודה של אשתו, סטנלי לייבר, כעוזר פרסומאי ב-1939. כאשר סיימון עזב את החברה בשנת 1941, גודמן קידם את לייבר - שבאותה עת כבר נודע בכינוי סטן לי - כעורך ראשי, תפקיד אותו שמר לי למרוצת השנים, למעט שלוש שנים במסגרת שירותו הצבאי במלחמת העולם השנייה. לי כתב בהרחבה לטיימלי הוצאה לאור ותרם לכותרים רבים.

אסטרטגיית הניהול של גודמן כללה את מכירתן של חוברות הקומיקס בידי חברות שונות הפועלות מאותם משרדים וע"י אותו צוות פרסומי. אחת מאותן חברות בת נקראה מארוול קומיקס במאי 1944, עם הוצאת החוברת Marvel Mystery Comics #55. בנוסף, כמה מעטיפות החוברות - כמו למשל All-Surprise Comics #12 - הוצגו כמגזין מארוול שנים רבות לפני שגודמן אימץ רשמית את השם בשנת 1961.

שנות ה-50: אטלס קומיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תור הכסף של הקומיקס

שוק הקומיקס סבל מדעיכה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. לקראת סוף שנות ה-40 של המאה ה-20, טיימלי הוצאה לאור פיצלה את כותרי הקומיקס שתחת פרסומה לז'אנרים מרכזיים כרומנים, מערבונים, ספרות אימה, הומור, ספרות ריגול, פשע, מלחמה ואף ספרות מימי הביניים. גודמן החל להשתמש בלוגו גלובוס של אטלס, חברת ממכר עיתונים שבבעלותו, החל מנובמבר 1951. תחת לוגו זה, חברות הבת וצוות הכותבים אוחדו יחדיו.

חברת אטלס קומיקס נקטה בגישה מודרנית ועקבה אחרי טרנד פופולרי שהופיע בסרטי קולנוע וטלוויזיה, דרייב אין וכן ליין האימה של חברת EC Comics. החברה ניסתה להחיות את גיבורי-העל המרכזיים שלה לקראת אמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 - הלפיד האנושי באיורם של סיד שורס ודיק איירס, נאמור בכתיבתו של אברט, וקפטן אמריקה בכתיבתו של סטן לי ובאיורו של ג'ון רומיטה האב.

שנות ה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוברות הקומיקס הראשונות תחת השם המסחרי מארוול קומיקס היו אנתולוגיית הסיפורים Journey into Mystery #69 וכותר הצעירים ההומוריסטי Patsy Walker #95, ששניהם פורסמו ביוני 1961. או אז, עם הצלחתה של חברת DC Comics להחיות מספר גיבורי-על בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 - במיוחד פלאש, גרין לנטרן ושאר חברים בקבוצת ליגת הצדק - חברת מארוול קומיקס פעלה בהתאם. הצגתה של קבוצת גיבורי-העל הראשונה של מארוול, ארבעת המופלאים (נובמבר 1961) החלה לבסס את המוניטין של החברה.

קבוצת גיבורי-העל ארבעת המופלאים של הכותב סטן לי והמאייר ג'ק קירבי הזכירה במעט את הרפתקאותיהם של "הטוענים לכתר הלא נודע" ("Callengers of the Unknown"), אותם יצר קירבי בשנת 1957 עבור חברת DC. הרפתקאות אלו התרחשו בתקופת המלחמה הקרה, ועזרו לשכתב את הרפתקאות גיבורי-העל השונים באופן שישקף טוב יותר את רוח התרבות העכשווית‏[5]. הימנעות מדימויים מוכרים מעולם הקומיקס כמו זהויות סודיות, קיומה של מפלצת כאחת מגיבורי-העל, וגישתם המציאותית של גיבורי-העל אל החיים האמיתיים הציגה רוח של שינויים בפרסומיה של החברה, מה שהתברר כנוסחה מנצחת. מארוול החלה לפרסם כותרים של גיבורי-על נוספים כמו הענק הירוק, ספיידרמן, תור, איירון מן, אקס-מן, דרדוויל ואיש הנמלה, וכן נבלי-על ידועים לשמצה כדוקטור דום, מגנטו, הגובלין הירוק, דוקטור אוקטופוס וגלקטוס. לי וסטיב דיטקו יצרו את סדרת הכותרים החדשה והמצליחה The Amazing Spider-Man. בנוסף, חברת מארוול יצרה ליין פרודי על כותריה וכותרי חברות אחרות בשם Not Brand Echh.

לחוברות הקומיקס של החברה נוצר מוניטין בשל התמקדותן באפיון הדמויות יותר מאשר חברות קומיקס אחרות שקדמו להן‏[6], במיוחד בכותר "ספיידרמן המדהים", שדיבר על גיבור-על צעיר שסבל מחוסר הערכה עצמית ומבעיות גיל ההתבגרות כמו כל נער אחר בגילו. מארוול הציגה אף גיבורי-על בעל מום כזה או אחר או לא טבעיים, בניגוד לגיבורים העשויים ללא חת בחוברות קומיקס אחרות. כמה מגיבורי-העל של החברה נראו כמו נבלים או כמפלצות. עם הזמן, גישה זו הביאה למהפכה בתעשיית הקומיקס. הכותב ג'ף באוצ'ר כתב: "סופרמן ו-DC Comics נראו פתאום כמו פאט בון מזדקן, בעוד חברת מארוול הביאה תחושה של הביטלס ושל הפלישה הבריטית. הייתה זו עבודת האיור הפסיכדלית של קירבי שהפכה את סדרות הכותרים למושלמות לתקופה זו, או שמא כתיבתו האמיצה והמלודרמטית של לי, שהייתה חסרת ביטחון אך חדשנית באותה עת"‏[7].

היסטוריון הקומיקס פיטר סנדרסון כתב, כי בתחילת שנות ה-60,

Cquote2.svg

"חברת DC הייתה המקבילה לאולפנים גדולים בהוליווד. לאחר החייאתם הגאונית של גיבורי-העל מחברת DC בסוף שנות ה-50 ותחילת שנות ה-60, החברה נקלעה לבצורת יצירתית כתוצאה מסופו של עשור. היה קהל קוראים חדש לקומיקס, והילדים הקטנים לא היו עוד אלה שקראו חוברות. מארוול של תחילת שנות ה-60 הייתה מקבילתו של הגל החדש בקולנוע הצרפתי, והייתה חלוצית בהמצאת שיטות חדשות של סיפורת ואפיון דמות, נוגעת ברבדים רציניים יותר, ובאותה עת עוזרת לשמור על קהל יעד צעיר. נוסף על כך, בקרב קוראים אלה היו כאלה שרצו לכתוב/לצייר בעצמם בשיטה החדשה שמארוול המציאה ודחפה את גל היצירתיות קדימה".

Cquote3.svg
– פיטר סנדרסון‏[8]

אישיותו החמימה והלבבית של לי, נוסף על דרך ניהולו הקדחתנית כעורך ראשי, הפכו אותו לאישיות הידועה ביותר בתעשיית הקומיקס. חוש ההומור שלו וגישתו הקלילה הפכו ל"קול" המרכזי שניבט מהסיפורים, ועד מהרה הוא זכה למועדון מעריצים נאמן הודות לתיאורם של צוות היוצרים על ידו כ"משפחה גדולה ומאושרת" בטור הכותבים בחוברות, וכן להעלאת מורל היוצרים השונים. הדבר כלל נתינת קרדיטים לאמנים שהשתתפו ביצירת הסיפורים בהתבסס על קווי המתאר אותם כתב לי, במה שנודע כ"שיטת מארוול", שתרמה להצלחת החברה ולפופולריותה. ג'ק קירבי במיוחד זכה לקרדיט על רעיונות קוסמיים ודמויות שונות של ארבעת המופלאים ותור, כמו "הצופה", הגולש הכסוף ו"אגו הכוכב החי", בעוד סטיב דיטקו מזוהה ככוח היצירתי המניע מאחורי האווירה האורבנית והמתוחכמת של "ספיידרמן המדהים" וכן האווירה המיסטית והסוריאליסטית השוררת בחוברותיו של דוקטור סטריינג'.

בשנת 1968, מייסד החברה מרטין גודמן מכר את מארוול קומיקס יחד עם עסקי פרסום נוספים ל-Perfect Film and Chemical Corporation, שאיגדה את חברות הבת כ-.Magazine Management co, וגודמן נשאר בתפקידו כפרסומאי. בשנת 1969, מארוול סיימה את הסכם ההפצה שערכה עם DC קומיקס, שהגיע לנקודת רתיחה במהלך שנות קיומה של אטלס קומיקס ואשר הגבילה את התפתחותה על ידי חתימתה עם חברת ההפצה קורטיס.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – תור הארד של הקומיקס

בשנת 1971, מחלקת הבריאות ושירותי האנוש של ארצות הברית פנתה אל סטן לי בבקשה לפרסם סיפור הנוגע לשימוש בסמים. לי הסכים ופרסם קשת סיפור בת שלושה חלקים בסדרת כותרי ספיידרמן, בה תיאר את הסמים כמסוכנים ונטולי כל חן. אולם, הוועד האחראי על הצנזורה בתעשייה, רשות האתיקה של הקומיקס, סירב לאשר את פרסומו של הסיפור בגלל השימוש בסמים נרקוטיים. לי, באישורו של הפרסומאי מרטין גודמן, פרסם את הסיפור בחוברות The Amazing Spider-Man #96-98 (מאי-יולי 1971) ללא אישורה של הוועדה. שוק הקומיקס הגיב בצורה חיובית לקשת הסיפור, מה שהוביל את רשות האתיקה להוסיף את אישורה מיד לאחר מכן.

גודמן פרש מעבודתו כפרסומאי ב-1972, ובעקבותיו הלך גם לי. סדרת עורכים ראשיים חדשיים פיקחו על החברה במהלך תקופה חלשה נוספת במכירות. החברה ניסתה פעם נוספת לגוון, ועם עדכונו של קוד הקומיקס השיגה הצלחה עם כותרי אימה ("קברו של דרקולה"), אמנויות לחימה ("שאנג-צ'י: מסטר קונג-פו"), חרב וכושפות ("קונאן הברברי", סונג'ה האדומה), סאטירה ("הווארד הברווז"), ומדע בדיוני ("קילרייבן", עיבודי קומיקס ל-"2001: אודיסיאה בחלל", "מסע בין כוכבים" ו"מלחמת הכוכבים"). כמה מפרסומים אלה היו במגזינים בשחור-לבן ויועדו לקהל קוראים בוגר יותר, תחת חותם "מגזיני קורטיס". מארוול מינפה את הצלחת חוברות גיבורי-העל מהעשור הקודם על ידי רכישת מפיץ נוסף וע"י הרחבת ליין הקומיקס. החברה הצליחה לעבור את מתחרתה, DC Comics, בזמן בו מחיר ופורמט מהדורות הקומיקס הרגילות היה נזיל. גודמן הגדיל את מחירן ואורכן של החוברות מנובמבר 1972 מ-15 סנט ו-39 עמודים ל-25 סנט ו-52 עמודים. DC פעלה בהתאם, אך חודש לאחר מכן, מארוול הורידה את המחירים ל-20 סנט לאורך של 36 עמודים, בכך מציעה מוצר במחיר מופחת בהנחת מפיץ גדולה יותר‏[9].

בשנת 1973, Perfect Film and Chemical Corporation שינתה את שמה לתעשיות קאדנס, ואת שם .Magazine Management co ל"קבוצת מארוול קומיקס". גודמן, כעת מנותק לחלוטין ממארוול, הקים את חברת Atlas\Seaboard Comics בשנת 1974 והחיה את שם החברה הישן של אטלס, אך חברה זו החזיקה מעמד כשנה וחצי בלבד.

באמצע שנות ה-70, ירידה במערכת ההפצה של החוברות השפיעה על מארוול. הצלחות קאלט כ"הווארד הברווז" נפלו קורבן לבעיות הפצה שונות ודווח על היקף מכירות נמוך של מספר כותרים נוספים. אולם עד לסוף העשור, רווחי החברה עלו הודות לשיווק ישיר - מכירה בחנויות קומיקס מובחרות מאשר בדוכני עיתונים.

מארוול ערכה כנס חובבים משלה, Marvelcon, בסתיו 1975, ובו סטן לי הודיע על שובו של ג'ק קירבי לאחר שעזב את החברה בשנת 1970 לעבוד עם DC קומיקס. באוקטובר 1976, מארוול קומיקס יצרה גיבור-על במיוחד עבור הממלכה המאוחדת, קפטן בריטניה, וזאת משום שהחלה למכור חוברות מודפסות מחדש לשוקי קומיקס זרים, ביניהם גם הממלכה המאוחדת. דמותו הופיעה בלעדית עבור שוק הקומיקס באנגליה, ולאחר מכן גם בשווקים האמריקנים.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1978, ג'ים שוטר הפך לעורך הראשי. למרות אישיותו השנויה במחלוקת, הוא ריפא כמה מתחלואות החברה, כולל החמצת תאריכי יעד תכופים ונשנים. החברה זכתה לכמה מהצלחותיה הטובות ביותר בזמן תשע שנות תפקידו של שוטר כעורך ראשי, בין היתר הרצתם של כריס קלרמונט וג'ון ביירן על חוברות Uncanny X-Men, והרצתו של פרנק מילר על דרדוויל. וולט סימונסון שיכתב את סדרת כותרי The Mighty Thor והפך אותם לרבי מכר. שוטר הכניס את מארוול לתוך שוקי ההפצה הישירה ההולכים וגדלים, ביסס תמלוגים ליוצרים, החל את חותם Epic בשנת 1982, הציג את סיפורי הקרוס-אובר הראשונים של החברה, "תחרות האלופים" ו"המלחמות הסודיות", ובשנת 1986 הקים חותם חדש בשם "היקום החדש" לרגל 25 שנות קיומה של החברה, אם כי בסופו של דבר חותם זה לא הצליח. "סטאר קומיקס", חותם נוסף של מארוול שיועד לקהל קוראים צעיר, זכה להצלחה מסוימת בתקופה זו.

חרף הצלחתה של מארוול קומיקס בתחילת שנות ה-80 של המאה ה-20, היא הפסידה ל-DC קומיקס כאשר מספר מיוצריה המוכשרים ביותר ערקו לחברה המתחרה. חברת DC קומיקס נחלה מספר הצלחות במכירות, עם מיני סדרות ומהדורות מוגבלות כ"השומרים", "המשבר בעולמות האינסופיים", "האביר האפל חוזר", ושכתובם המחודש של ג'ון ביירן לסופרמן ושל אלן מור להיצור מן הביצה.

בשנת 1986, מארוול קומיקס נמכרה ל-New World Entertainment אשר מקץ שלוש שנים מכרה אותה למק'אנדרוס ופורבס, חברת אחזקות אשר בבעלותה גם חברת רבלון.

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ראו גם – העידן המודרני של הקומיקס

חברת מארוול קומיקס זכתה בסכום כסף מכובד ובהכרה בעקבות בום הקומיקס הגדול של תחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, והשיקה את חותם "מארוול 2099" המצליח, שמתרחש בעתיד, וכן את "רייזורליין" - החותם הנועז אך שאינו זכה להצלחה של הסופר והקולנוען קלייב בארקר. אולם לקראת אמצע העשור, תעשיית הקומיקס קרסה, ובדצמבר 1996 מארוול קומיקס עתרה לצ'פטר 11 - הגנה מפני פשיטת רגל.

מארוול סבלה ממכה רצינית בתחילת שנת 1992, כאשר שבעה מאמניה המובילים ביותר - טוד מקפרלן (הידוע על עבודתו בספיידרמן), ג'ים לי (אקס-מן), רוב ליפילד (X-Force), מארק סילבסטרי (וולברין), אריק לרסן (ספיידרמן המדהים), ג'ים ולנטינו (שומרי הגלקסיה) ווילס פורטשיו - עזבו את החברה כדי להקים את חברת אימג' קומיקס.

בסוף 1994, מארוול רכשה את המפיץ "Heroes World Distribution" כדי שישמש כמפיץ הבלעדי של החברה. כאשר חברות פרסום מובילות אחרות בתעשייה ערכו עסקאות הפצה בלעדיות עם חברות אחרות, אפקט הגל שנוצר כתוצאה מכך הביא להישרדותו של המפיץ המרכזי באמריקה הצפונית, ".Diamond Comic Distributors Inc". בתחילת 1997, כאשר מיזם Heroes World של מארוול נכשל, דיאמונד חתמה על עסקה בלעדית עם מארוול, והעניקה לה מקום בקטלוג הקומיקסים שלה, "Previews".

מבחינה קריאייטיבית ומסחרית, שנות ה-90 נשלטו בידי מספר גימיקים כדי להעלות את המכירות, כמו למשל עטיפות אלטרנטיביות, שיפורים גרפיים בעטיפות וגיליונות בגדי ים מיוחדים. בנוסף, מארוול החלה בשיווק קלפי אספנות בשנת 1991 בהם מופיעות הדמויות המוכרות של החברה. מהלך נוסף של החברה באותה תקופה היה יצירת אירועי קרוס-אובר נרחבים שטילטלו קשות את המשכיות יקום מארוול. בשנת 1996, כמעט כל כותריה של החברה השתתפו בסאגת אונסלות', קרוס-אובר שאיפשר את הרצתן המחודשת של מספר דמויות הדגל של החברה, ביניהן האוונג'רס וארבעת המופלאים, לתוך יקום "הגיבורים נולדים מחדש", ונתנה לג'ים לי ולרוב ליפילד אפשרות לאתחל את המותגים מאפס. לאחר התחלה מבטיחה, המכירות הגיעו לשפל, והחברה הפסיקה עם הניסוי לאחר שנה אחת בלבד, והדמויות חזרו ליקומן הרגיל. בשנת 1998, החברה הריצה את חותם "אבירי מארוול", המתרחש בתוך המשכיות מארוול הראשית, תחת ניצוחו של העורך הראשי לעתיד ג'ו קסאדה. "אבירי מארוול" הציג סיפורים גסים ומחוספסים שיועדו לקהל קוראים בוגר יותר.

בשנת 1991, בעליה של חברת מק'אנדרוס אנד פורבס - רונלד פרלמן - הוציא את חברת האם של מארוול קומיקס למכירה פומבית בבורסה לניירות ערך בניו יורק תחת חתימתו של בנק ההשקעות מריל לינץ'. בשנת 1997, Marvel Entertainment Group וחטיבת הצעצועים של החברה התאחדו כדי להביא את פשיטת הרגל לסיומה, והקימו את "תעשיות מארוול", כאשר פרלמן החיה מחדש את ליין הקומיקס יחד עם שותפיו העסקיים יצחק פרלמוטר, אבי ארד, ביל ג'מאס והעורך הראשי בוב האראס.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותם מקס של החברה

עם תחילתו של המילניום החדש, חברת מארוול קומיקס ניצלה מפשיטת רגל והחלה שוב לגוון את היצע המלאי שלה. בשנת 2001, החברה פרשה מקוד האתיקה של הקומיקס והקימה שיטת מידרוג משלה לחוברות קומיקס. החוברת הראשונה שלא נשאה את הקוד הייתה X-Force #119 (אוקטובר 2001).

החברה יצרה גם חותמים חדשים, כמו חותם מקס (ליין המיועד לקוראים בוגרים) ו"עידן מארוול" (לקהל קוראים צעיר). בנוסף, החברה יצרה חותם של יקום מקביל בשם "אולטימייט מארוול" שאיפשר לחברה לאתחל כמה מסדרותיה המפורסמות כדי לשכתב ולעדכן את דמויותיה לדור חדש של קוראים. נכון ל-2010, מארוול קומיקס נותרה חברת הפרסום מהמובילות בתעשייה, למרות שהתעשייה עצמה דישדשה במקום לפני כעשור. כמה מדמויות החברה זכו לזיכיונות סרטי קולנוע מוצלחים, כמו למשל סרטי אקס-מן וסרטי ספיידרמן, בין היתר.

בשנת 2007, החברה פתחה במיזם מקוון בשם Marvel Digital Comics Unlimited, ארכיב מקוון של למעלה מ-2,500 חוברות הניתנות לצפייה באינטרנט תמורת תשלום דמי מנוי. בשנת 2009, החברה ציינה 70 שנה להיווסדותה, החל מימי טיימלי קומיקס, בכך שפרסמה את המהדורה המוגבלת Marvel Mystery Comics 70th Anniversary Special #1, כמו גם לחוברות מיוחדות נוספות.

ב-31 באוגוסט 2009, חברת וולט דיסני הודיעה רשמית על רכישתה של מארוול אנטרטיינמנט תמורת 4 מיליארד דולר. ב-24 ביולי 2010 הודיע העורך הראשי דאז, ג'ו קסאדה, על כוונת החברה להחיות מחדש את כותרי חברת קרוסג'ן, שהגישה בקשה לפשיטת רגל בשנת 2004[10].

בצעד דומה לזה שנעשה בספטמבר 2011 בידי חברת DC קומיקס, שאיתחלה מחדש את יקום DC כדי למשוך קהל קוראים חדש, חברת מארוול קומיקס החלה בהרצה מחודשת של כותריה באוקטובר 2012, תחת מותג "מארוול עכשיו!".

עורכים ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חותמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יקום מארוול#קוסמולוגיה

כיום יש לחברה מספר חותמים (חותם, Imprint) שונים, מעבר לכותרי גיבורי-העל הרגילים:

  • אולטימייט מארוול - חותם שנוצר ב-2000, המספר את הסיפורים של הדמויות המפורסמות של מארוול מחדש ובהתאמה לשנות ה-2000.
  • מקס (Max) - נוצר ב-2001 והמספר סיפורים ביקום מארוול לקהל יעד בוגר יותר (מעבר לאבירי מארוול). החוברות בו מיועדות לגילאי 18 ומעלה.
  • מארוול פרס (Marvel Press) - חותם שנוצר ב-2003 ומפרסם נובלות פרוזה בשילוב עם ספרי דיסני.
  • אייקון קומיקס (Icon Comics) - נוצר ב-2004 לאחר כישלונו החלקי של חותם מקס והעברת רוב הסדרות בו למקומות אחרים (אבירי מארוול בעיקר, שם לא קיימת הגבלת הגיל) בשביל להוות מתחרה רציני לורטיגו, החותם הבוגר והותיק של החברה המתחרה.
  • אינפיניט קומיקס (Infinite Comics) - נוצר ב-2012 ומייעד סיפורים של גיבורי-על להפצה דיגיטלית, בדרך שאינה אפשרית בדפוס רגיל כמו מעברים בין פאנלים ובועות דיבור המופיעות בהקשת מקש.

חותמים בעבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מארוול UK ‏(Marvel UK) - חותם שנוצר ב-1972, שהדפיס מחדש סיפורים משוק הקומיקס הבריטי. השתתפו בכתיבתו אלן מור, ג'ון וגנר, דייב גיבונס, סטיב דילון וגראנט מוריסון.
  • אפיק קומיקס (Epic Comics) - חותם משנת 1982 עד אמצע שנות ה-90 שסיפר סיפורים לקהל מבוגר יותר, מכותרי גיבורי העל של החברה.
  • עידן מארוול (Marvel Age) - חותם לילדים משנים 1983-1994, המכיל בעיקר סיפורים על דמויות מוכרות של מארוול וגרסאות מחודשות לסיפורים של סטן לי בתחילת דרכה של החברה. לאחרונה החותם עבר ריענון, הכולל שיכתוב כותרים מסוימים מחדש וביטול אחרים, ובמסגרתו שינה את שמו ל-Marvel Adventures.
  • סטאר קומיקס (Star Comics) - חותם שפעל בין השנים 1984-1988, ויועד לקהל קוראים צעיר. החוברות בו היו מבוססות על סדרות טלוויזיה ואנימציה.
  • היקום החדש (New Universe) - ניסיון של ג'ים שוטר משנים 1986-1989 לחדש ולהציג יקום חדש למארוול קומיקס לכבוד יום הולדתה ה-25 של מארוול בשנת 1986. היקום הציג עולם יותר מציאותי וקרוב לנו, עם כוחות-על מוגבלים מאוד. אולם, הסדרות שהיו בו לא זכו להצלחה במכירות או בביקורות והחותם בוטל. לאחרונה הוכרז שב-2006 הכותב וורן אליס יכתוב סדרת New Universe, שתציג חידוש לחותם המקורי.
  • מאליבו קומיקס (Malibu Comics) - חותם שנוסד ב-1986 והוצג בו ה"אולטרה-יקום", בו קיימים גיבורי-על שונים שאינם מוכרים בהמשכיות הרגילה של יקום מארוול.
  • מארוול 2099 (Marvel 2099) - חותם שנוצר ב-1992 וחקר מציאות עתידית אפשרית של יקום מארוול. מתרחש בארץ-928 של המולטי-יקום.
  • רייזורליין (Razorline) - חותם שפעל בין השנים 1993-1995 ונוצר בידי הסופר והקולנוען קלייב בארקר כאחד מהיקומים המקבילים של המשכיות יקום מארוול.
  • מארוול מיוזיק (Marvel Music) - חותם קצר ימים שנוצר ב-1994, שהציגה את פועלם של מוזיקאים מפורסמים ולהקות שונות. בין המוזיקאים שתוארו בחותם זה היו בוב מארלי, אליס קופר, בילי ריי סיירוס והרולינג סטונז.
  • פרמאונט קומיקס (Paramount Comics) - חותם שפעל בין השנים 1996-1998 כתוצאה מהסכם בין חברת מארוול לאולפני פרמאונט להפיק עיבודי קומיקס לסרטי קולנוע.
  • MC2 ‏(Marvel Comics 2) - חותם שנוצר ב-1998 ותיאר עתיד חלופי ליקום מארוול המוכר.
  • אבירי מארוול (Marvel Knights) - חותם שנוצר ב-1998 ומטרתו לספר סיפורים מורכבים יותר, המיועדים לקהל יעד בוגר יותר מאלו שמתפרסמים בחותם הרגיל.
  • צונאמי (Tsunami) - חותם שנוצר ב-2003 ונועד לחובבי מאנגה יפנית.
  • מארוול נקסט (Marvel Next) - חותם שנוצר ב-2005 ומטרתו להציג דמויות של צעירים לחברה, שהגיע לאחר ההצלחה היחסית של Runaways ושל הטיטאנים הצעירים של DC. סביר להניח שהשם לא יישאר עם החוברות להרבה זמן, שכן מטרתו הייתה בעיקר להציג דמויות לקהל, ללא קשר רב ביניהן.
  • מארוול נואר (Marvel Noir) - חותם שהחל ב-2009, המציג המשכיות אלטרנטיבית המשלבת בין מוטיבים של סרט אפל ומגזיני הספרות הזולה.

המגן - S.H.I.E.L.D[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – S.H.I.E.L.D

סוכנות המגן היא סוכנות ביון בדיונית סודית, המתנהלת ופועלת בחשאיות ביקום מארוול. הסוכנות עוסקת בשמירה על הציבור ומתמודדת עם אויבים ומרושעים בעלי כוחות על טבעיים. בהתחלה הסוכנות צורפה לממשלת ארצות הברית ולאחר מכן לאו"ם, וקיבלה ממנו סיוע וכספים. סוכנות S.H.I.E.L.D אינה היחידה הקיימת ביקום מארוול, ונוספות לה סוכנויות בדיוניות אחרות, כמו סוכנויות הביון A.R.M.O.R ("שריון"), S.T.R.I.K.E ("תקיפה") ו-S.W.O.R.D ("חרב") וכן סוכנות H.A.M.M.E.R ("פטיש") של נורמן אוסבורן וארגון הידרה המרושע.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

Office-book.svg ספר: מארוול קומיקס
אוסף של ערכים בנושא הזמינים להורדה כקובץ אחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ DC Comics Questions, Answers, News, Images and Info, Cha-Cha Search Engine
  2. ^ Spoiler alert: Comic books are alive and kicking, Richard Siklos, CNNMoney, October 13th 2008
  3. ^ Publisher Market Shares: April 2013
  4. ^ מיקי מאוס בולע את ספיידמן: דיסני רוכשת את ענקית הקומיקס מארוול ב-4 מיליארד דולר, 31.8.2009, themarker
  5. ^ With Great Power Comes Great Responsibility: Cold War Culture and the Birth of Marvel Comics, Robert Genter, The Journal of Popular Culture Vol.40 No.6, 2007
  6. ^ Roberts, Randy, and James S. Olson. American Experiences: Readings in American History: Since 1865, 4th edition (American Experiences / Addison–Wesley, 1998), p. 317. ISBN 978-0-3210-1031-5
  7. ^ Jack Kirby, the abandoned hero of Marvel’s grand Hollywood adventure, and his family’s quest, Geoff Baucher, Los Angeles Times, September 25th 2009
  8. ^ Comics in Context #14: Continuity/Discontinuity, Peter Sanderson, October 10th 2003
  9. ^ Daniels, Marvel, pp.154-155
  10. ^ Marvel To Publish CrossGen, Rich Johnston, July 24th 2010
מארוול קומיקס
כותבים ומאיירים: בריאן מייקל בנדיססטן ליטוד מקפרלןג'ק קירביכריס קלרמונטאלכס רוס