פרוקופיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

פְּרוֹקוֹפְּיוּס מקיסריה (~500 - 565?) היה היסטוריון ביזאנטי בן המאה השישית. כתביו הם מקור המידע העיקרי על תקופת קיסרותו של יוסטיניאנוס הראשון, כמו גם על דמותו של יוסטיניאנוס עצמו, אנשי חצרו והמצביא הידוע בליסאריוס.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרוקופיוס נולד בקיסריה, ככל הנראה בשלהי המאה החמישית. מעט מאוד ידוע על מוצאו ונעוריו. מלומדים אחדים שיערו כי היה יהודי או שומרוני שהתנצר. השערה זו אינה בלתי סבירה, לאור המאפיינים הדמוגרפים של קיסריה אז. גם הטון הביקורתי שבו הוא כותב על דיכויו ביד קשה של המרד השומרוני בימי יוסטיניאנוס, תומך בהשערה כי לא היה נוצרי. מצד שני, סביר שאת ההשכלה שרכש בצעירותו כ"רטור", כלומר פרקליט, יכול היה להשיג רק בן האליטה הנוצרית.

את הקריירה שלו בשירות הציבורי החל בקונסטנטינופול, כיועץ משפטי ומזכיר של בליסאריוס, החל משנת 527. זמן קצר לאחר מכן עלה יוסטיניאנוס לשלטון ובליסאריוס התקדם בסולם הפיקוד, עד שהיה למפקד הבכיר ביותר של הקיסרות. פרוקופיוס היה עד ראייה לרבים מהאירועים שכתב עליהם, כשנדד עם צבאו של בליסאריוס במלחמותיו: כשדיכא את מהומות ניקה, כשגבר על הונדלים בצפון אפריקה וכבש את קרתגו; כשנלחם באוסטרוגותים וכשנכנס מנצח לבירה הגותית ראוונה ב-540.

בשנות הארבעים של המאה השישית כבר לא היה פרוקופיוס נספח לבליסאריוס, אלא ישב בקונסטנטינופול. בתקופה זו החל לכתוב את חיבורו "היסטוריה של המלחמות". ככל הנראה השלים ב-545 את שבעת חלקיו הראשונים של חיבור זה, עדכן אותם ב-551 והוסיף חלק שמיני ומסכם ב-552. את "על המבנים" חיבר בשנות החמישים, ככל הנראה לפני 558‏‏[1].

תאריך מותו שנוי במחלוקת. המקדימים גורסים שמת בסביבות 554. ידוע שב-562 עמד בליסאריוס למשפט בפני מושל בשם פרוקופיוס, אולם הזיהוי של אותו מושל עם פרוקופיוס מקיסריה מוטל בספק. העובדה שאירועים רבים שהתרחשו בשנות החמישים המאוחרות נעדרים מכתביו, כמו גם העדרן של עבודות נוספות שהבטיח (בכתביו הקיימים) לכתוב בעתיד, תומכת בהשערה שמת קודם לכן. יש המתארכים את ה"אנקדוטה" ל-559[2] ולפיהם מת מאוחר יותר.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון הבריטי אדוארד גיבון שיבח את כתיבתו של פרוקופיוס ותמצת את המגוון הייחודי של סוגות שבהם שלח את ידו: "פרוקופיוס חיבר האחת אחרי השנייה את ההיסטוריה, את דברי הקילוסין ואת הסאטירה של זמנו"‏[3]. כוונתו של גיבון לשלושת עבודותיו של פרוקופיוס ששרדו עד ימינו: "היסטוריה של המלחמות", "על המבנים" ו-"אנקדוטה", בהתאמה.

היסטוריה של המלחמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו ההיסטורית המרכזית של פרוקופיוס, "היסטוריה של המלחמות", עוסקת בעיקר במלחמותיו של בליסאריוס, בהן חזה המחבר בעצמו כשהתלווה אל המצביא הגדול. "מלחמות" נחלק לשמונה ספרים: שני הראשונים עוסקים במלחמות יוסטיניאנוס בפרסים, השלישי והרביעי במלחמותיו בונדלים; ושלושת הבאים במלחמותיו עם הגותים. הספר השמיני נכתב זמן מה לאחר שבעת הראשונים. הוא מסכם את קודמיו ומוסיף עליהם השלמות מאוחרות יותר, שככל הנראה מגיעות עד 552 או 554.

תמורה ניכרת חלה בטון הכתיבה לאורך הספרים: פרוקופיוס החל את הכתיבה כמעריץ של גיבורו בליסאריוס, אולם בפרקים המאוחרים הלך ומיעט בערכו. אולם הסגנון הכולל של החיבור הוא היסטוריוגרפי אובייקטיבי, בניגוד גמור לסגנונו של חיבורו החשוב השני.

האנקדוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד ש-"מלחמות" מהווה את ההיסטוריה הגלויה והרשמית של עידן יוסטיניאנוס, שפורסמה ברבים עוד בימיו של פרוקופיוס, הרי שפרוקופיוס לא הסתפק בכך. הוא כתב בנוסף חיבור בשם "אנקדוטה" (Ανεκδοτα ביוונית, "זכרונות שלא פורסמו"), המהווה את ה"היסטוריה הסודית" של אותה תקופה. "אנקדוטה" לא הופץ ברבים, אבל דבר קיומו היה ידוע במאה העשירית לכותבי האנציקלופדיה הביזאנטית "סודה", שגם ידעו לתאר את תוכנו בקווים כלליים: לעג ופגיעה בשמם של הקיסר יוסטיניאנוס ואשתו תאודורה, כמו גם בליסאריוס עצמו ואשתו[2].

ב-1623 התגלה בספריית הוותיקן עותק של "אנקדוטה" ופורסם. הקריאה בו מצדיקה את תיאורו על ידי כותבי ה"סודה": פרוקופיוס מבקר בשפה חריפה את יוסטיניאנוס כאכזר ותאוותן; את הקיסרית תאודורה כבעלת דחף מיני כביר ובלתי נשלט; ואת כל הסובבים אותם כמושחתים, טפשים ובעלי כל מידה רעה אחרת. בהקדמה לחיבור כתב פרוקופיוס שהפעם יכתוב את כל האמת, שלא היה חופשי לכתוב בכתביו הקודמים.

על המבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד גמור למה שכתב בסוד, חיבר פרוקופיוס מעין נאום תעמולתי ומחמיא, על המבנים שבנה הקיסר יוסטיניאנוס ברחבי האימפריה. עבודה זו ככל הנראה נכתבה בהזמנת הקיסר. היא משבחת את אמות המים שבנה, את האיה סופיה וכנסיות נוספות, את הביצורים ואת שאר מיזמי הבניה שלו. חלקים מהחיבור נראים כלא יותר מטיוטה, והעדרו של פרק העוסק במבנים שבנה יוסטיניאנוס באיטליה גם הוא מרמז כי פרוקופיוס לא השלים את "על המבנים".

ספרות בהשראתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן ההיסטורי "הרוזן בליסאריוס", מאת רוברט גרייבס, מבוסס על כתיבתו ההיסטורית (ה"סודית" כמו גם הרשמית) של פרוקופיוס.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כתבי פרוקופיוס:
    • במקור היווני: ג'ייקוב האורי (עורך), Procopii Caesariensis opera omnia, הוצאת טויבנר 1964
    • בתרגום לאנגלית: ה"ב דיואינג (מתרגם), Procopius, הוצאת Loeb Classical Library, שבעה כרכים 1914-1940
  • אווריל קמרון, Procopius and the Sixth Century, הוצאת ראטלדג', לונדון\ניו יורק 1996

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב"על המבנים" משבח פרוקופיוס את הקיסר על בניית הכיפה המרשימה של האיה סופיה, כדוגמה לחסד אלוהי שממנו נהנה יוסטיניאנוס. סביר להניח שלא היה כותב זאת לאחר שהכיפה התמוטטה, ב-7 במאי 558. אך כתביו של פרוקופיוס נכתבו בהמשכים, וייתכן שחלקים מאוחרים יותר של "על המבנים" פורסמו לאחר 558.
  2. ^ בפרק העשרים וארבעה של האנקדוטה מדובר על מה שעשה יוסטיניאנוס, ומה שלא עשה, בשלושים ושתיים שנות שלטונו. יוסטיניאנוס עלה לשלטון ב-527, ומכאן נגזר תאריך של 559 לכל המוקדם. אולם פרוקופיוס מתאר את הקיסר שקדם ליוסטיניאנוס, דודו יוסטיניוס הראשון, כבובה בידי אחינו. מספר חוקרים גורסים אם כן שאת שלושים ושתים השנים יש למנות משנת עלייתו לשלטון של הדוד - 518.
  3. ^ גיבון, "ההיסטוריה של עלייתה ונפילתה של האימפריה הרומית", פרק 40 [1].