טיראן (אי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האי טיראן

טיראן (ערבית: جزيرة تيران, ג'זירת תיראן) הוא אי הנמצא במצרי טיראן שבים סוף, בשכנות לאי סנפיר. האי נחשב לנקודה אסטרטגית חשובה בשל הימצאותו בנקודת המעבר שבמיצרים ובכך הוא שולט על הכניסה הימית לישראל ולירדן.

עד המאה ה-6, ימי שלטון יוסטיניאנוס הראשון הרומי, הייתה באי, שנקרא אז "יוטבה", מושבה יהודית שגבתה מס מעבר בכניסה לים סוף.

האי נמצא בצפון ים סוף, 6 ק"מ מערבית לחצי האי סיני, בשטח הטריטוריאלי של ערב הסעודית אולם מוחכר למצרים בהסדר ארוך טווח.

שטח האי כ-80 קמ"ר. יש בו חופים מפורצים ורדודים המהווים אתרי צלילה.

חסימת מצרי טיראן בידי מצרים לפני מבצע קדש (1956), הייתה מהגורמים המרכזיים לפרוץ המבצע. במהלך המלחמה כבשו כוחות משולבים של חיל הים הישראלי ולוחמי חי"ר את האי ושהו בו תקופה קצרה. נסיגת ישראל מחצי האי סיני ומהאי טיראן נעשתה רק לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מנשיא ארצות הברית דאז, דווייט אייזנהאואר, לראש הממשלה הישראלי דוד בן-גוריון, ב-20 בפברואר 1957.

בימים שלפני מלחמת ששת הימים חסמה מצרים את מצרי טיראן, פעולה שהוגדרה כ"קאזוס בלי" (עילה למלחמה) והייתה מהגורמים העיקריים לפרוץ המלחמה. במהלך המלחמה האי נכבש שנית על ידי כוחות צה"ל והאי הוחזק על ידי ישראל עד 1982. ישראלים רבים שנולדו בתקופה שסביב מלחמת ששת הימים, נקראו בשמות טירן, טיראן, או טירנית. ביניהם טירן פולק, הצלמת טירנית ברזילי-כהן ואיש ההרכב 951 טיראן מדלסי.

כיום האי מאוכלס באנשי צבא של מצרים וארצות הברית, וזרוע בשדות מוקשים רבים.

באי טיראן מצויה המושבה השנייה בגודלה בעולם של עיט-הדגים. האזור כולו משמש כחניית ביניים לאנפות, עגורים, שקנאים וחסידות בעונות הנדודים שלהם, והאי טיראן משמש כמקום דגירה לרבים מעופות ים סוף.

ב-1989 צורפו מצרי טיראן והאיים שבו לשמורת הטבע הלאומית המצרית של ראס מוחמד, בשטח המקיף כ-800 קמ"ר. השמורה מועמדת אונסק"ו כאתר מורשת טבע עולמי, והוכרזה ב-2003 על ידי UNEP-WCMC כאתר טבע מוגן.