קווין מקהייל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קווין מקהייל
Lipofsky-Kevin McHale.jpg

קווין מקהייל בגמר ה-NBA 1986

תאריך לידה 19 בדצמבר 1957 (בן 56)
מקום לידה היבלינג שבמינסוטה
עמדה פאוור פורוורד
גובה 2.09 מטרים
מספר 32
מכללה אוניברסיטת מינסוטה
דראפט בחירה מספר 3, 1980
בוסטון סלטיקס
קבוצות
1980 - 1993 בוסטון סלטיקס
הישגים 3 אליפויות NBA: ‏1981, 1984, 1986
7 פעמים בחירה למשחק האולסטאר: 1984, 1986-1991
חמישיית העונה ב-NBA:‏ 1987
פעמיים "השחקן השישי" של העונה: 1984, 1985
היכל התהילה חבר היכל התהילה של הכדורסל משנת 1999

קווין אדוארד מקהיילאנגלית: Kevin Edward McHale; נולד ב-19 בדצמבר 1957) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ששיחק במשך 13 עונות בקבוצת בוסטון סלטיקס מה-NBA וזכה עימה בשלוש אליפויות. כיום מאמן את יוסטון רוקטס. מקהייל היווה את אחת הצלעות בשלישייה המפורסמת של הסלטיקס בשנות ה-80, יחד עם לארי בירד ורוברט פאריש, הוא נודע כשחקן קשוח שהצטיין בשני צידי המגרש. לאחר פרישתו ממשחק פעיל, מונה מקהייל לסגן הנשיא של קבוצת מינסוטה טימברוולבס, תפקיד בו כיהן עד יוני 2009. ב-1996 נבחר לאחד מ-50 השחקנים הגדולים בתולדות ה-NBA, לרגל ציון 50 השנה שחלפו מאז הקמת הליגה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו והקריירה במכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקהייל נולד בעיירה היבלינג שבצפון מינסוטה, שיחק בתיכון המקומי אותו הוביל עד גמר אליפות התיכונים דרג ב' של המדינה, ונבחר לשחקן השנה במינסוטה ב-1976. בין השנים 1976 ל-1980 שיחק עבור נבחרת הכדורסל של אוניברסיטת מינסוטה, בה רשם ממוצעים של 15.2 נקודות ו-8.5 ריבאונדים למשחק. נכון לסוף 2008 מקהייל עדיין מדורג במקום השני בכל הזמנים בכמות הנקודות והריבאונדים מבין שחקני האוניברסיטה.

קריירה כשחקן בבוסטון סלטיקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקהייל נבחר בבחירה השלישית בדראפט ה-NBA של 1980 על ידי בוסטון סלטיקס. לפני הדראפט החזיקו הסלטיקס בזכויות לבחירה הראשונה, אך מנג'ר הסלטיקס רד אאורבך העביר אותה, יחד עם בחירה נוספת בסיבוב הראשון, בטרייד לגולדן סטייט ווריירס בתמורה לרוברט פאריש ולבחירה השלישית אותה ניצלו כאמור לבחור במקהייל. עסקה זו נודעה לימים כאחת העסקאות החד צדדיות ביותר בתולדות הליגה ועזרה לבנות את שושלת ההצלחות של הסלטיקס.

תחילת דרכו של מקהייל כשחקן הסלטיקס לוותה בקשיים, הוא החרים את אימוני הקבוצה ואף איים לעבור לשחק באיטליה במידה והקבוצה לא תציע לו חוזה גבוה ארוך טווח עד שחתם לבסוף על חוזה ל-3 שנים. בעונתו הראשונה שימש מקהייל כמחליף לפורוורדים לארי בירד וסדריק מקסוול, הסלטיקס סיימו עם המאזן הטוב ביותר בליגה וזכו גם באליפות ה-NBA, כשמקהייל נבחר בתום העונה לחמישיית הרוקיז, שחקני העונה הראשונה המצטיינים.

לאחר שנתיים בהן הודחה בוסטון בפלייאוף, פג חוזהו של מקהייל והוא חתם על מסמך כוונות לשחק בניו יורק ניקס אך לבסוף חתם על חוזה חדש בסלטיקס עבור מיליון דולר לעונה, מה שהפך אותו לשחקן עם השכר הרביעי בגובהו לאותה עת ב-NBA.

בעונת 1983-84 נבחר מקהייל לשחקן השישי המצטיין והסלטיקס נפגשו בגמר ה-NBA עם הלוס אנג'לס לייקרס. אחד הרגעים המפורסמים בסדרה טעונה זו התרחש במשחק הרביעי בסדרה כשהסלטיקס היו בפיגור ושחקנה של הלייקרס קורט רמביס חדר לסל. מקהייל עצר אותו בעבירה גסה, כשהוא אוחז בו בצווארו ומטיח אותו לרצפה, בתגובה התפרצו שחקני שתי הקבוצות למגרש ונוצרה מהומה רבה. הסלטיקס הצליחו לחזור מהפיגור, ניצחו במשחק ובסופו של דבר גם זכו באליפות.

בעונת 1984-85 זכה מקהייל פעם נוספת בתואר השחקן השישי המצטיין, על אף שבמהלך העונה תפס את מקומו של מקסוול הפצוע בהרכב הפותח של הסלטיקס. ב-3 במרץ 1985 רשם מקהייל את אחת מתצוגות השיא שלו, כשקלע 56 נקודות במשחק מול דטרויט פיסטונס, כמות זו היוותה שיא של שחקן סלטיקס בכל הזמנים, אך לא עברו אלא 12 יום ולארי בירד שבר אותו עם 60 נקודות משלו מול אטלנטה הוקס. באותה עונה הגיעו הסלטיקס עד לגמר ה-NBA אך הפסידו בסדרת הגמר ללייקרס, למרות 32 נקודות ו-16 ריבאונדים של מקהייל במשחק השישי והמכריע.

עונת 1985-86 הייתה עונת שיא בתולדות הבוסטון סלטיקס, לאחר טרייד ששלח את מקסוול ללוס אנג'לס קליפרס יחד עם בחירת דראפט בתמורה לסנטר ביל וולטון, תפס מקהייל מקום של קבע בהרכב הפותח וסיים את העונה עם ממוצעים של 21.3 נקודות ו-8.1 ריבאונדים. מקהייל החמיץ 11 משחקים לקראת סיום העונה הסדירה, בשל פציעה בגיד אכילס, אך גם בלעדיו הסלטיקס סיימו עם המאזן הטוב בליגה 67 ניצחונות לעומת 15 הפסדים. מקהייל חזר לקראת משחקי הפלייאוף, ואיתו זכו הסלטיקס באליפות ה-16 בתולדותיהם כשמקהייל רושם בפלייאוף ממוצעים של 24.9 נקודות ו-8.6 ריבאונדים.

בעונת 1986-87 הגיעה שליטתו של מקהייל מתחת לסל לשיאה, הוא קבע ממוצעים של 26.1 נקודות ו-9.9 ריבאונדים למשחק, והיה לשחקן הראשון בתולדות הליגה שקולע במעל 60% מהשדה עם שיעור של 60.4%. בסיום העונה נבחר הן לחמישיית העונה ב-NBA והן לחמישיית ההגנה של העונה. במהלך משחק נגד שיקגו בולס שבר מקהייל את עצם הסירה שלו. למרות עצת רופאיו לקחת תקופת החלמה על מנת שלא לסכן את המשך הקריירה שלו, החליט מקהייל להמשיך לשחק והוביל את הסלטיקס עד לגמר ה-NBA שם הפסידו בשישה משחקים ללייקרס. לאחר סיום העונה נאלץ מקהייל לעבור ניתוח והחמיץ חודש שלם מפתיחת העונה הבאה, 1987-88. עונה זו הייתה האחרונה בתקופתו של מקהייל בה הצליחו הסלטיקס להגיע לסדרת גמר המזרח, בה נוצחו בשישה משחקים על ידי דטרויט פיסטונס.

בשתי העונות הבאות סבלו הסלטיקס מפציעתו של כוכבם לארי בירד, ולא הצליחו להתקדם סיבוב בפלייאוף. לפני עונת 1990-91 שקל מקהייל פרישה בעקבות ניתוח נוסף שנאלץ לעבור בעקב רגלו הימנית אך חזר לבסוף לקראת פתיחתה. העונה התאפיינה בהיעדרויות רבות של בירד (22 משחקים) ומקהייל שהחמיץ 14 משחקים. לראשונה לאחר 5 שנים הוא סיים את העונה עם ממוצע של פחות מ-20 נקודות למשחק, 18.4. הסלטיקס הצליחו לגבור על אינדיאנה פייסרס בסיבוב הראשון של הפלייאוף אך הודחו בידי הפיסטונס בחצי גמר המזרח. בעונת 1990-91 שיחק מקהייל 56 משחקים בלבד ובירד שפרש ממשחק בסיום העונה שותף רק ב-45 משחקים. הסלטיקס העפילו לפלייאוף, ניצחו שוב את הפייסרס בסיבוב הראשון אך הפסידו בסיבוב הבא לקליבלנד קאבלירס בשבעה משחקים. באותה עונה התדרדרו ממוצעיו של מקהייל ל-13.9 נקודות ו-5.9 ריבאונדים בלבד.

עונת 1991-92 הייתה האחרונה בקריירה המפוארת של מקהייל, הוא שותף ב-71 משחקים והוגבל מאד בתנועותיו בשל פציעות ברגלו ובגבו. הוא רשם בעונה זו ממוצעים של 10.7 נקודות ו-5 ריבאונדים, ולראשונה בקריירה שלו ירד מתחת ל-50% מהשדה כשקלע רק 45.9% מזריקותיו. הסלטיקס בהובלתו של רג'י לואיס סיימו עם המאזן הרביעי בטיבו במזרח והעפילו לפלייאוף. במשחק הראשון בסדרה נגד השארלוט הורנטס התמוטט לואיס ממה שבדיעבד התברר כפגם בלבו והסלטיקס הפסידו בסדרה 1-3. במה שהתבררה כסדרת הפלייאוף האחרונה בקריירה שלו הצטיין מקהייל והוביל את הסלטיקס עם 19.3 נקודות ו-7.3 ריבאונדים למשחק. בתום המשחק הרביעי והאחרון הודיע מקהייל בראיון לכתבים כי הוא פורש ממשחק פעיל.

קריירה כמנהל ומאמן במינסוטה טימברוולבס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו הצטרף מקהייל למינסוטה טימברוולבס, בתחילה כפרשן של משחקי הקבוצה בטלוויזיה וכעוזר מיוחד, ובהמשך מונה לתפקיד עוזר המנכ"ל. ב-1995 מונה לסגן הנשיא האחראי על הצד המקצועי, תפקיד בו כיהן עד אשר פוטר מתפקידיו במועדון ביוני 2009.

עם כניסתו לתפקידו החדש מינה את פליפ סונדרס, עמיתו לשעבר באוניברסיטת מינסוטה, למאמן הקבוצה. ב-1995 בחר מקהייל בדראפט את שחקן התיכונים הכשרוני קווין גארנט שהפך לסמל הקבוצה ב-12 העונות הבאות. לאחר שנחשף כי הטימברוולבס הגיעו להסכם חשאי עם ג'ו סמית' על מנת לעקוף את מגבלת תקרת השכר של הליגה, שלל דייוויד סטרן, הקומישינר של ה-NBA, שלוש מחמש בחירות הדראפט הבאות של מינסוטה בסיבוב הראשון, קנס את הקבוצה בסכום של 3.5 מיליון דולר וביטל את חוזהו של סמית', צעדים שפגעו משמעותית ביכולת התחרות של הקבוצה.

במחצית עונת המשחקים של 2004-05 פוטר סונדרס ממשרת המאמן ומקהייל מילא את מקומו עד לסיום העונה. מינסוטה סיימה עם מאזן של 38-44 והחמיצה את הפלייאוף לראשונה מזה 8 שנים. לקראת עונת 2005-06 מונה דוויט קייסי למאמן אך גם הוא פוטר לאחר עונה גרועה שהסתיימה במאזן 49-33, ומחצית עונה מאוזנת ב-2006-07.

אחד הצעדים המשמעותיים ביותר שביצע מקהייל בתקופת כהונתו היה העסקה שחתם לפני עונת 2007-08 עם קבוצתו לשעבר בוסטון סלטיקס, במסגרתה הועבר כוכב הטימברוולבס קווין גארנט לסלטיקס בתמורה לחמישה שחקנים ושתי בחירות דראפט עתידיות. גארנט זכה עם בוסטון באליפות ב-2008 וכן בתואר שחקן ההגנה של העונה בעוד מינסוטה סיימה עם מאזן גרוע מאד של 22 ניצחונות ו-66 הפסדים.

בדצמבר 2008 החליף מקהייל את מאמן מינסוטה המפוטר רנדי וויטמן, מאזנו של מקהייל כמאמן היה 38 ניצחונות לעומת 105 הפסדים וחוזהו לא חודש לעונת 2009–2010.

יוסטון רוקטס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ששימש במשך עונה אחת כפרשן בערוץ הספורט TNT ובערוץ ה-NBA, מונה מקהייל ביוני 2011 למאמן יוסטון רוקטס, בחוזה ל-4 שנים, במקומו של ריק אדלמן. בעונתו הראשונה כמאמן הקבוצה היא לא העפילה לפלייאוף לאחר שסיימה במאזן של 34 ניצחונות ו-32 הפסדים.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-30 ביוני 1982 התחתן עם אשתו לין, לזוג נולדו ארבעה ילדים. בנובמבר 2012 לקח מקהייל פסק זמן מאימון יוסטון כדי להיות עם בתו סאשה, שחלתה בזאבת ונפטרה בהמשך החודש.‏[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


השחקן השישי של העונה ב-NBA

1983: ג'ונס | 1984: מקהייל | 1985: מקהייל | 1986: וולטון | 1987: פירס | 1988: טארפלי | 1989: ג'ונסון | 1990: פירס | 1991: שרמף | 1992: שרמף | 1993: רובינסון | 1994: קרי | 1995: מייסון | 1996: קוקוץ' | 1997: סטארקס | 1998: מאנינג | 1999: ארמסטרונג | 2000: רוג'רס | 2001: מקגי | 2002: ויליאמסון | 2003: ג'קסון | 2004: ג'יימיסון | 2005: גורדון | 2006: מילר | 2007: ברבוסה | 2008: ג'ינובילי | 2009: טרי | 2010: קרופורד | 2011: אודום | 2012: הארדן | 2013: סמית' | 2014: קרופורד

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ערן סורוקה, בתו של קווין מקהייל הלכה לעולמה, באתר nrg‏, 25 בנובמבר 2012‬