קונקורד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: בעיות ניסוח.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
איירוספסיאל-BAC קונקורד
Concorde 216 (G-BOAF) last flight.jpg
קונקורד של חברת התעופה הבריטית בריטיש איירווייז
מאפיינים כלליים
סוג מטוס נוסעים צר-גוף
ארץ ייצור Flag of France.svg  צרפת , Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה
יצרן איירוספסיאל-BAC (אנ')
סוד אוויאיישן-BAC
טיסת בכורה 2 במרץ 1969
תקופת שירות 21 בינואר 1976 – 26 בנובמבר 2003
צוות 3
נוסעים 92 עד 128
ממדים
אורך 61.66 מטר
גובה 12.2 מטר
מוטת כנפיים 25.6 מטר
משקל ריק 78.7 טון
משקל המראה מרבי 186.88 טון
ביצועים
מהירות מרבית 2,330 קילומטר לשעה
טווח טיסה מרבי 7,250 קילומטר
סייג רום 18.3 קילומטר
הנעה
ארבעה מנועי סילון, בעלי דחף של 32,000 ליברות כל אחד

הקונקורד היה מטוס נוסעים על קולי שפותח בשנות ה-60 על ידי בריטניה וצרפת, והופעל בשנים 1976-2003 בחברות התעופה בריטיש איירווייז הבריטית ואייר פראנס הצרפתית, בעיקר בקווי טיסה מלונדון ומפריז לניו יורק ולוושינגטון. משנת 1969 עד שנת 1979 יוצרו בסך הכל 20 מטוסים, מהם 14 בלבד הופעלו בשירות מסחרי.

הקונקורד הוא אחד משני מטוסי הנוסעים העל קוליים היחידים שנבנו מעולם, לצד הטופולב Tu-144 הרוסי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיתוח המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשיתו של פרויקט הקונקורד היא ביוזמה משותפת של בריטניה, צרפת, ארצות הברית וברית המועצות, בשנות ה-50 המאוחרות, לבנות מטוס נוסעים על קולי לטיסות מסחריות. חברת British Aircraft Corporation (‏BAC (אנ'), כיום BAE Systems (אנ')) הבריטית וחברת סוד אוויאיישן הצרפתית, פיתחו שתיהן אבות טיפוס שונים בנפרד. אב הטיפוס של חברת BAC היה מטוס לטווח ארוך אשר יכל להכיל כמאה נוסעים (מה שאנחנו מכירים בתור הקונקורד) והגרסה הצרפתית הייתה גרסה לטווח בינוני.

אבות הטיפוס הושלמו כבר בראשית שנות ה-60, אך עלותם הייתה גבוהה וחייבה מימון ממשלתי. ממשלת בריטניה התנתה את הסיוע בצרופן של מדינות נוספות כמממנות. חברת BAC פנתה למספר מדינות, אך רק צרפת הביעה התעניינות ממשית. הסכם בין בריטניה לצרפת לפיתוח המטוס נחתם ב-28 בנובמבר 1962. טרם ההסכם נקבעו קנסות כבדים למדינה המפרה אותו, במטרה להבטיח המשך הפיתוח.

המטוס טס במהירות כפולה ממהירות הקול ובגובה 60,000 רגל תוך שהוא מקצר את זמן הטיסה לכמחצית מזה של מטוס נוסעים רגיל המשייט במהירות אופיינית של כ-0.8 מאך. למרות ההישג הטכני החשוב, הקונקורד נחל לימים כישלון כמיזם מסחרי. מלאכת תכנון הקונקורד הייתה מסובכת מכיוון שמנועי הקונקורד תוכננו להספק כוח עצום ועיצוב אווירודינמי שאילץ תכנון תא נוסעים צר במיוחד (ארבעה מושבים לרוחב וביניהם מעבר אחד). בשל כך, תפוסת הקונקורד היא כמאה נוסעים בלבד, ללא מחלקת עסקים או מחלקה ראשונה, אם כי המושבים היו מרווחים יחסית ונוחים.

טיסת המבחן הראשונה של הקונקורד נערכה בטולוז (צרפת), ב-2 במרץ 1969. טיסות מסחריות סדירות הופעלו על ידי בריטיש איירוויז ואייר פראנס החל מה-21 בינואר 1976 ועד ל-24 באוקטובר 2003. "טיסת הפרישה", טיסת הנוסעים האחרונה של המטוס, נערכה ב-26 בנובמבר אותה שנה.

הקונקורד היה מטוס הנוסעים העל קולי השני בעולם, לאחר הטופולב Tu-144 הרוסי, שהמריא לראשונה חודשיים לפניו. עם זאת, אף על פי שהמטוס הסובייטי הטיס מטען לפני הקונקורד, הוא החל להטיס נוסעים רק כשנה אחריו.

תמונה של מטוס קונקורד של בריטיש איירוויס בעת נחיתתו

הפעלת המטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסות הקונקורד החלו ב-1976 בקווים לונדון-בחריין ופריז-ריו דה ז'ניירו. מגבלות אמריקאיות על טיסות על-קוליות מנעו פתיחת קווים לארצות הברית, אך ב-1977 הוכרעו ההתנגדויות ונפתחו קווי טיסות מפריז ולונדון לנמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי שבניו יורק ולוושינגטון הבירה.

ב-16 באוגוסט 1995 קבע מטוס הקונקורד F-BTSD את שיא המהירות העולמי בהקפת העולם מזרחה, ללא תדלוק באוויר: מהירותו הממוצעת הייתה 1,305.93 קילומטר לשעה. הקונקורד הגיע לגובה של 60,000 רגל (כ-18 קילומטר), ויכול היה לשאת עד 110 נוסעים לטווח של 6,200 קילומטר במהירות מרבית של 2.04 מאך. לשם השוואה, מטוס נוסעים סילוני רגיל טס בגובה 35,000 עד 40,000 אלף רגל ובמהירות של כ-800 קילומטר לשעה (0.67 מאך).

העלות הגבוהה של תחזוקת והפעלת המטוס, והרעש הרב שיצרו מנועיו הרתיעו את חברות התעופה מלרכוש את הקונקורד. הטיסות לא היו מעולם רווחיות, אך נחשבו למקור יוקרה עבור בריטיש איירווייז ואייר פראנס שהיו החברות היחידות שהפעילו אותו. במטוס טסו בעיקר אנשי עסקים, מאחר שמהירותו קיצרה את זמן הטיסה בצורה ניכרת. מחירו של כרטיס טיסה טראנס אטלנטי בקונקורד היה כ-10,000 דולר.

ב-25 ביולי 2000 התרסקה טיסת אייר פראנס 4590 בגונס, צרפת, מעט לאחר המראתה. כל נוסעי המטוס וארבעה אנשים על הקרקע נהרגו עקב תקר שנגרם בצמיג המטוס מפיסת מתכת שנפלה ממטוס אחר על המסלול וניקבה את צמיג הקונקורד ומכלי הדלק שלו. התאונה הזו הובילה לקרקוע המטוסים למשך זמן רב.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תא הטייס של הקונקורד

הקונקורד נבנה בתצורת כנף דלתא (Delta Wing), כלומר כנפיים צרות וארוכות בצורת משולש, על מנת להשיג אווירודינמיות גבוהה ככל האפשר, ארבעה מנועי סילון בעלי מבער אחורי (מדגם זהה לאלו שבמפציץ אברו וולקן (אנ')), חרטום בזווית משתנה ומערכת טוס-על-חוט (Fly-by-wire) אנלוגית, הראשונה שהותקנה במטוס נוסעים.

באזור המנועים הייתה לקונקורד מערכת מיוחדת: מכיוון שבטיסה במהירויות על קוליות יש צורך בכוח מנוע רב, יש צורך בכונסי אוויר (פתחי כניסת אוויר) גדולים במיוחד. המערכת שנקראת Variable Air Intakes (כונסי אוויר משתנים) כוונה לפי מספר מצבים קבועים שניצלו את כיווני זרימת האוויר ואופן פעולת המנוע במצבים האלו כדי לחסוך דלק וכוח. היא הגנה על המנוע מפני זרמי אוויר חדים שנוצרים משינוי מהירויות קיצוניים. מערכת נוספת הייתה מערכת ה-Fly By Wire הראשונה בעולם, שהוצגה בקונקורד - היא איפשרה שליטה קלה על המטוס ללא מאמץ. לקונקורד היה חרטום ייחודי שתכליתו הייתה לשפר את האווירודינמיקה שכן היה צורך בחרטום מוארך מאוד ש'יחורר' את האוויר ו'יכניס' את שאר המטוס בהדרגה לתוך ה'חור' שנוצר באוויר. אולם, חרטום במבנה זה פגע בראות של הטייסים בעת ההמראה והנחיתה, ולפיכך פותחה מערכת שהורידה את החרטום בנחיתה ובנסיעה על המסלול, והרימה אותו בחזרה לאחר ההמראה.

גוף הקונקורד הורכב ברובו מחלקים שלמים כדי למנוע שקעים בין הרכיבים ולשפר את האווירודינמיות. גוף המטוס הורכב ברובו מאלומיניום קל כדי לחסוך משקל, מה שהיווה בעיה, כי האזורים הקרובים למנוע התחממו מאוד ויכלו לגרום להתכת הגוף.

את מערכת ה-Pitch, שמאפשרת טיסה בקצב אחיד (גובה לא משתנה) על ידי איזון של משקלים בקצה הכנף במהירויות שונות, החליפה מערכת מיוחדת שהעבירה חלק מהדלק מסביב לכנף על מנת לשנות את מרכז הכובד ולגרום לאותה תגובה כמו במערכת ה-Pitch הסטנדרטית.

פנים המטוס

במהלך הבנייה של הקונקורד היו בעיות רבות: במרכזי הכבידה במטוס, במנועים, בבלמים (הקונקורד המריא ונחת במהירויות גבוהות ולפיכך נדרשה התקנה של מערכת בלמים מיוחדת - הקונקורד היה המטוס הראשון ששולבה בו מערכת ABS שמונעת נעילת גלגלים בבלימה ומאפשרת שליטה במטוס בעת בלימה על המסלול. מערכת זו מקצרת את מרחק הבלימה במשטחים חלקים), בעיות במבנה (עקב המהירות הגבוהה היו מצבים בהם הגוף פשוט התעקם), לחץ אוויר בקבינה ומגבלת ראות בשל החרטום הארוך (שנפתרה בעזרת החרטום המתכוונן).

הקונקורד טס בגובה כפול מזה שבו טס מטוס רגיל, וניתן היה לראות ממנו את קימור כדור הארץ. בנוסף, הקונקורד רעד בגבהים אלו לעתים נדירות. מהירותו של הקונקורד איפשרה לו לטוס מלונדון לניו-יורק בשלוש שעות וחצי בלבד, ובכך עקף את מהירות סיבוב כדור הארץ.

במטוס הקונקורד הותקנו בדרך כלל כ-100 מושבים בלבד, 4 בשורה עם מעבר באמצע. אף על פי שהיה מטוס פאר, הופתעו מרבית הנוסעים לגלות עד כמה צפוף המטוס. גובה התקרה במעבר המרכזי היה כ-1.8 מטר ולא היה מקום למטען יד או אמצעי בידור כלשהם. חסרונות אלו היו בעיני אחדים מהנוסעים משמעותיים יותר מיתרונו העיקרי של המטוס - זמן הטיסה הקצר שעמד על כשלוש שעות וחצי מניו-יורק ללונדון.

התרסקות טיסת אייר פראנס 4590 והפסקת השימוש במטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טיסת אייר פראנס 4590

ב-25 ביולי 2000, טיסת אייר פראנס 4590, F-BTSC, התרסקה ב-גאנס, צרפת. ההתרסקות ארעה זמן קצר לאחר ההמראה מנמל התעופה שארל דה גול בפריז בדרכה לנמל התעופה הבינלאומי ג'ון פ. קנדי בניו יורק. בהתרסקות נהרגו כל 100 הנוסעים ו-9 אנשי צוות ובנוסף נהרגו ארבעה אנשים על הקרקע. זו הייתה התאונה הקטלנית היחידה שבה היה מעורב הקונקורד.

על פי החקירה הרשמית, ההתרסקות נגרמה מרצועת טיטניום שהתנתקה ממטוס אחר שהמריא דקות ספורות קודם לכן. רסיס מתכת זה נקב את צמיג הבוגי השמאלי של הקונקורד בעת ההמראה. הצמיג התפוצץ, וחתיכת גומי פגעה במכל הדלק המרכזי. הפגיעה גרמה באופן עקיף לפיצוץ מיכל דלק שבאחת הכנפיים, וגרם לדליפת דלק ממנו, אשר הוצת מאוחר יותר על ידי החיווט החשמלי. הצוות כיבה את מנוע מספר 2 בתגובה לאזהרת האש, והמשך ההמראה התבצע בעזרת מנוע מספר 1 בלבד. המטוס לא הצליח להשיג גובה ומהירות מספיקים, הסתחרר שמאלה והתרסק כאשר זנבו פוגע במלון Hotelissimo. ב -6 בדצמבר 2010, קונטיננטל איירליינס והמכונאי ג'ון טיילור, נמצאו אשמים בהריגה בשוגג, אך ב-30 בנובמבר 2012 ביטל בית משפט צרפתי את ההרשעה וקבע כי במעשיהם של קונטיננטל וטיילור אין די כדי לייחס להם אחריות פלילית.

בעקבות ההתרסקות הופסק השימוש במטוסי הקונקורד לתקופה ממושכת.

מפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Flag of the United States.svg ארצות הברית

Flag of the United Kingdom.svg בריטניה

Flag of France.svg צרפת

Flag of Singapore.svg סינגפור

מפרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפיון כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנשי צוות: שלושה (קברניט, קצין ראשון ומהנדס טיסה)
  • תכולת נוסעים: 92 עד 128
  • אורך: 61.66 מטר
  • מוטת כנפיים: 25.6 מטר
  • גובה: 12.2 מטר
  • שטח כנף: 358.25 מ"ר
  • משקל ריק: 78.7 טון
  • משקל מרבי: 186.88 טון
  • הנעה: ארבעה מנועי סילון מתוצרת רולס-רויס/סנקמה, בעלי דחף של 32,000 ליברות כל אחד

ביצועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מהירות מרבית: 2,330 קילומטר לשעה
  • מהירות שיוט: 2,006 קילומטר לשעה
  • טווח: 7,250 קילומטר
  • סייג רום: 18.3 קילומטר
  • קצב טיפוס: 25.41 מטר/שנייה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]