קוסמה דה טורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קוסמה דה טורסספרדית: Cosme de Torrès‏; 15102 באוקטובר 1570) כומר ישועי ספרדי בן המאה ה-16 שהיה אחד מראשוני המיסיונרים הנוצרים ביפן. הוא נולד בוולנסיה שבספרד ונפטר באמאקוסה (天草), אי המצוי כיום בשטח מחוז קומאמוטו שביפן.

תמצית קורות חייו עד לנסיעה ליפן (1549-1510)[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוסמה דה טורס נולד בוולנסיה ב-1510, וקיבל הסמכה לכמורה ב-1535. הוא התיישב באי מיורקה ושימש כפרופסור לדקדוק. ב-1538 נשלח כמיסיונר למקסיקו. משם נשלח לאסיה, ולאחר מסע כושל לפיליפינים[1] פגש במיסיונר פרנסיסקו חאווייר באיי מאלוקו ב-1546. הוא הצטרף למסדר הישועים בגואה ב-1548, שם עבד כמורה לדקדוק בקולג' הישועי.

התחלת המיסיון ביפן (1551-1549)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טורס הגיע לקגושימה, עיר בדרום האי קיושו, האי הדרומי ביותר בין ארבעת האיים הראשיים של יפן, ב-15 באוגוסט 1549. הוא נלווה במסע זה לפרנסיסקו חאווייר, האח חואן פרננדס, וכמה משרתים הודים, כמו גם שלושה מומרים יפנים שנפגשו עם חאווייר במלאקה ב-1547. המיסיונרים החלו להטיף ברחובות קגושימה, כשהם קוראים מתוך קטכיזם שחובר על ידי חאווייר, תורגם ליפנית בידי אנג'ירו, אחד המומרים היפנים, ונכתב על פי שמיעה באותיות לטיניות.

בשלהי 1549 הורה שימאזו טקאהיסה, הדאימיו המקומי של קגושימה, על הפסקת פעילות ההטפה, בשל מחאותיהם של הנזירים הבודהיסטים. משום כך החליט חאווייר להגיע לקיוטו, אז עיר הבירה של הקיסרות היפנית, על מנת להיפגש עם קיסר יפן גו-נארה. טורס ופרננדס נלוו אליו. בספטמבר 1550 הם עצרו בעיר היראדו, והחלו לפעול לנצר את האוכלוסייה. כשחאווייר ופרננדס עזבו את היראדו באוקטובר 1550 בדרכם לקיוטו, הושאר טורס מאחור על מנת להמשיך בעבודה המיסיונרית במקום. במרץ 1551 חזר חאווייר להיראדו לאחר מסע מאכזב לקיוטו, שם נדחתה בקשתו להיפגש עם הקיסר. באפריל 1551 עקרו חאווייר וטורס לעיר ימאגוצ'י שבה שהה חאווייר באוקטובר ונובמבר 1550 בדרכו לקיוטו.

בספטמבר 1551 כתב טורס על הסקרנות האינטלקטואלית של תושבי ימאגוצ'י כך: " אלו [כלומר הישועים] שיגיעו לאזורים אלו חייבים להיות משכילים מאוד על מנת לענות על שאלות קשות ומעמיקות שהם [תושבי האזור] שואלים מבוקר ועד לילה. הם תובעים בעקשנות לקבל תשובות. מהיום שהאב העליון‏[2] פרנסיסקו הגיע לעיר זו, שהיה לפני כחמישה חודשים או יותר, לא היה יום שלא היו כאן כוהנים או עמאים מהבוקר ועד מאוחר בלילה על מנת לשאול כל מיני שאלות."[3] טורס גם כתב על הצלחתו בהמרת יפנים לנצרות בימאגוצ'י: "ברגע שהם [המומרים היפנים] מקבלים עליהם את האמונה, ממה שראיתי ושמעתי, וממה שחוויתי איתם, אין אף אנשים אחרים בעולם כה דבקים באמונתם. נראה לי שמרבית המתנצרים, וכאלו יש רבים, מוכנים לסבול כל פורענות שתתרחש בשל אהבתם לאלוהים." על פי תיאוריו, הטביל טורס לנצרות יותר מאלפיים תושבים ובנה כנסייה בעיר. הוא פעל במקום ללא לאות על מנת לסייע לתושבים שחייהם השתבשו בשל המלחמות הבלתי פוסקות של תקופת סנגוקו ביפן. עם זאת, ב-1551 התמרד אציל מקומי בשם סואה הארוקאטה (陶 晴賢‏ 1555-1521) בשלטונו של אוצ'י יושיטאקה שהיה הדאימיו המקומי של ימאגוצ'י. סואה הביס את כוחותיו של יושיטאקה תוך כמה ימים, ויושיטאקה נאלץ לבצע ספוקו. במצב שנוצר הותקפו גם טורס ופרננדס בשל הטפותיהם כנגד הבודהיזם. בהתקפה הם איבדו את דירתם וכל רכושם, אך חייהם ניצלו.‏[4]

ניהול המיסיון ביפן (1570-1551)[עריכת קוד מקור | עריכה]

חאווייר עזב את יפן ב-1551 במטרה להקים מיסיון ישועי בסין, וטורס החליף אותו כממונה על המיסיון ביפן. תחת הנהגתו הלך וגדל בהדרגה מספרם של הנוצרים ביפן, על אף היריבות עם הכתות הבודהיסטיות. בתקופה שבה שימש כממונה על המיסיון עוררה הצלחתו בהמרת מספר גדול של יפנים לנצרות איבה עזה מצדם של הנזירים הבודהיסטים. טורס ניהל כמה פעמים ויכוחים עם המשכילים בקהילה הבודהיסטית, שנרשמו על ידי האח פרננדס. טורס ביסס את טיעוניו בוויכוחים אלו על הגיון, משום שהאמין כי דרך זו תהיה האפקטיבית ביותר לשכנע את היפנים שהיו, כפי שכתב, "מודרכים על ידי הגיון בדומה לספרדים, ולעתים אף יותר מהם". הוא נהג לתקוף במיוחד את העיקרון באמונה הבודהיסטית, כפי שהנוצרים הבינו אותו, שאין ישות האחראית למקורו של העולם ובריאתו.‏[5]

טורס נשאר בימאגוצ'י עד שפרצה מרידה כנגד הדאימיו בתחילת 1556. טורס ניצל, אך קהילת המתנצרים דחקה בו לעבור למקום בטוח יותר והוא נאלץ לעקור למחוז בונגו, ששליטו, הדאימיו הצעיר אוטומו יושישיגה שהיה ידידותי לנוצרים (ואף התנצר בערוב ימיו) הציע לו מקלט. באותה שנה השתלט מורי מוטונארי (毛利 元就‏ Mōri Motonari‏; 1571-1497) ממשפחת האצולה מורי, על האן של ימאגוצ'י, הוציא להורג את הדאימיו ואסר על המרות הדת. המתנצרים של ימאגוצ'י לא פגשו מיסיונרים מערביים עד שמשפחת מורי נכנעה לטויוטומי הידיושי ב-1585. חורבן המיסיון בימאגוצ'י היה מכה קשה לטורס שכתב לנונש בארטו (Belchior Nunes Barreto), יורשו של חאווייר כממונה על המיסיונים של הישועים, שחייו בימאגוצ'י היו מלאים בשמחה וסיפוק.

אוטומו תרם חלקת אדמה ובית עבור המיסיון הישועי מרכושו הפרטי. הבית שימש כמשכן לישועים וטורס הקים בית קברות נוצרי ובית חולים על חלקת אדמה זו. בית הקברות היה חשוב במיוחד למיסיון משום שמקדשים בודהיסטים סירבו לקבור נוצרים יפנים.

ב-1562 עקר טורס ליוקסאורה (Yokoseura), עיר נמל בקרבת נגאסקי של ימינו שהדאימיו ששלט עליה, אומורה סומיטדה (大村 純忠‏, Ōmura Sumitada), הזמין את הנוצרים לתחום שלטונו, ואף התנצר שנה אחר כך. ההיסטוריון והמיסיונר הישועי הפורטוגזי לואיש פרואיש (Luís Fróis‏; 1597-1532), שהגיע ליפן יחד עם קבוצת מיסיונרים ביולי 1563 בספינה שנחתה ביוקוסאורה, פגש בטורס שהיה אז אדם זקן וחולה שבקושי עמד על רגליו. טורס אפשר לפרואיש להטביל תושבים לנצרות במקומו ואז שלח אותו לטקושימה, אי ליד היראדו שבו הייתה קהילה של 350 מתנצרים.‏[6]

בינתיים גרמה הקנאות הדתית הנוצרית שהפגין אומורה (בין השאר הוא הורה להרוס מקדשים בודהיסטיים ומקדשי שינטו וניסה לכפות על נתיניו את הדת הנוצרית) להתקוממות. בראש ההתקוממות שהחלה באוגוסט 1563 עמד גוטו טקאקי (Goto Takaaki), שהיה בן בלתי חוקי של השליט הקודם, ולכן בעל תביעות לגיטימיות לשלטון. גוטו כבש והרס את יוקסאורה. המיסיון הישועי נדד במשך תקופה לפוקודה (Fukuda) ואז לקוצ'ינוצו (口之津町‏, Kuchinotsu) עד שהתיישב בנגאסקי, שהייתה אז כפר דייגים קטן והפכה במהרה תודות לישועים לאחד הנמלים הפעילים ביותר ביפן.‏[7]

קוסמה דה טורס התיישב באמאקוסה, אי המצוי כיום בשטח מחוז קומאמוטו שביפן, שבשנת 1566 פנו שליטיו לטורס בבקשה לשלוח מיסיונרים לאי.‏[8] הוא מת באי ב-2 באוקטובר 1570.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Diego Pacheco, S. J., El hombre que forjó a Nagasaki. Vida del P. Cosme de Torres, S. J. Madrid, 1973.
  • Antonio Cabezas, El siglo ibérico del Japón. La presencia Hispano-portuguesa en Japón (1543–1643). Valladolid, 1994.
  • Neil S. Fujita, Japan's Encounter with Christianity: The Catholic Mission in Pre-Modern Japan. New York, 1991.
  • Jean Lacouture, Jesuits: A Multibiography. Translated by Jeremy Legatt. Washington, D.C., 1995.
  • Jacques Proust, Europe through the Prism of Japan. Translated by Elizabeth Bell. Notre Dame, 2002.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Urs App, The Cult of Emptiness. The Western Discovery of Buddhist Thought and the Invention of Oriental Philosophy, UniversityMedia, 2012, ISBN 3906000095, page 23
  2. ^ במקור Padre Mestre
  3. ^ Urs App, page 24
  4. ^ Kerstin-Katja Sindemann, Japanese Byddhism in the 16th Century, Letters of the Jesuit Missionaries, Page 117
  5. ^ מערכת המושגים של הבודהיזם הייתה זרה לאירופאים ועבורם הייתה האמונה הזן בודהיסטית בעולם נצחי שאין בו בורא חילול הקודש. ספרו של Urs App דן בהרחבה בנושא זה
  6. ^ Father Lois Frois: Historian of the Mission
  7. ^ The Opening of the Port of Nagasaki: A Political Analysis
  8. ^ Amakusa and the Hidden Christians