קלוד מונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלוד מונה

אוסקר קלוד מונה (צרפתית: Oscar Claude Monet‏; 14 בנובמבר 1840 - 5 בדצמבר 1926), צייר צרפתי, מהמייסדים והמובילים של זרם האימפרסיוניזם באמנות.

מונה צייר בעיקר נופים כפריים ועירוניים, בנסותו לחקות את האופן שבו העין קולטת את הנגלה לפניה, בטכניקה של מעין רישום מהיר בצבע, משיחות מכחול קצרות ועתירות צבע ושימוש בצבעים משלימים. הוא ניסה לבטא את השתנות מראה האובייקט עם השתנות האור או מזג האוויר, ולכן צייר סדרות של נופים מסוימים בתנאי אור ומזג אוויר (גוזו)שונים. סדרות אלה כוללות את הציורים: "ערימות השחת", "תחנת הרכבת סן-לזאר", "שושני המים", ו"איכרים עובדים".

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בהיותו ילד הפגין מונה כשרון אינסטינקטיבי לרישום. מחברות בית ספרו היו גדושות בציורים ובקריקטורות, שעל אף היותן מוזרות וחצופות הן היו אהודות על הבריות והשתלמו מבחינה כספית. אדם בשם אז'ן בודן, שעסק גם הוא באמנות, דירבן את מונה להפסיק לצייר קריקטורות, ולהתחיל לפתח את כשרונו בכיוונים נרחבים יותר באמנות. ב-1859 חזר מונה לפריז, "בירת האמנות". כיוון שלא הצליח להסתגל לשגרת הפעילות הפריזאית, עבר להתגורר בשאיי, כפר הבנוי בלב יער. בטיוליו ביער הוא הריח את ניחוח העצים וחש את תחושת החופש המשכרת, שהוא כה אהב. ההתייחדות וקצב הטבע התאימו לאופיו ועוררו את דמיונו החזותי ואת תנופת היצירה שלו. מדי יום גילה מונה נושאי ציור חדשים, ודורבן על ידי הדחף להנציח את תחושותיו על הבד. בשנת 1865 שכר מונה סטודיו קטן בפריז בו צייר שני ציורים שרצה להציג ב"סאלון הציירים" בפריז. ציוריו התקבלו והוצגו ב"סאלון" וזכו לאהדה רבה, שבעקבותיה החל מונה לצייר את ציוריו הראשונים בסדרת נופי פריז. בוויל דאוורה ניסה מונה משהו חדש, הוא צייר ב-1867 צילום שלם תחת כיפת השמים, אך לא השלימו בשטח, ובשל כך דחה חבר השופטים בסאלון את הציור.

אישה עם שמשייה, 1875

מונה נתקל בקשיים כספיים וחיפש מקלט בנורמנדי, בסאנט אדרס וגם באונפלר, שם הוא עבד בקדחנות, אך מצבו הכספי המשיך להיות קשה ואף החמיר. בתקופה שבין 1869-1870 המשיכו ציוריו ב"סאלון" להידחות. זו הייתה מכה קשה ביותר עבורו, אך עידודיו של אז'ן בודן, ואמונו המוחלט ביכולותיו של מונה, דרבנו אותו לשוב לעבודה. בשנת 1870 פרצה מלחמת פרוסיה צרפת ומונה החליט לנסוע ללונדון עם אשתו ובנו, שם הוא חי חיי פליט. תחת כיפת השמים הערפיליים של אנגליה, צייר מונה את גשרי הנהר תמזה וכנסיות גותיות. הוא ביקר במוזיאונים ופגש סוחר בשם פול דוראן-רואל, שרצה כי מונה יצייר בעבורו.

שנה מאוחר יותר, ב-1871, הגיע מונה להולנד. ארץ זו שבתה את לבו, והעשירה אותו בכסף ובחוויות. באמסטרדם הגיע מגע מכחולו של מונה לכרומטיות מופלאה. הוא השתמש בחלוקת הגוון, באמצעות נגיעות מכחול קטנות של צבעים טהורים סמוכים אלה לאלה, עד שהוא הרכיב מחדש את האור בוויבראציה.

לאחר המלחמה שב לצרפת כשבידיו רישומים ואטיודים רבים. מונה התיישב עם משפחתו בארז'נטיי, מקום שהציע לעיניו הנוקבות של האמן נוף מתאים. מונה נשבה בקסמם של הנהר, הטיילת, הגנים הפורחים והגשרים המחברים את גדות הסן. ציוריו המפורסמים ביותר של מונה מתארים את סביבות ארז'נטיי.

מבחינה כספית, נתמך מונה במשך שנים על ידי גוסטב קייבוט, שבעצמו היה צייר מוכשר.

ב"תערוכת האימפרסיוניסטים", כפי שכונתה על ידי אחד המבקרים (מקור שמה בציורו של מונה), הציג מונה את הציור "אימפרסיה" וזכה להצלחה רבה. אך למרות הצלחה זו, משאביו הכספיים כמעט נגמרו והוא עזב את ארז'נטיי ועקר לפריז ולאחר מכן לבתיי ולבסוף ב-1883 התיישב בכפר ז'יברני שבנורמנדי. בכל מקום אליו עבר להתגורר, הקים מונה גנים וצייר אותם. אך אהבתו הרבה לגנים קיבלה את מלוא ביטויה בז'יברני, שבה התגורר עד סוף ימיו. שם היה לו זמן, רגיעה נפשית, ובסופו של דבר גם כסף, והוא פיתח את גניו מאוד. הוא גידל מקבצים צפופים מאוד של פרחים בהירים בשלל גוונים.

הגשר, הרמוניה בירוק. אחד מ-18 ציורים של הבריכה שצייר מונה ב-1899

בשנת 1892 קנה מונה חלקת אדמה ביצתית הגובלת באחוזתו שבז'יברני, על מנת להופכה לגינת מים מזרחית בסגנון הגנים היפניים, לדבריו על מנת "לשמח את העין וכדי שיהיו מוטיבים לציור". מונה שתל על גדות האגם עצי אלמון, עצי ערבה, אירוסים וקני במבוק. את פני המים כיסה בצמחי נימפיאות אקזוטיות. האגם הפך למוקד חייו ולמודל אמנותו למשך יותר מעשרים וחמש שנה. המים כמוטיב משכו את מונה בחבלי קסם. השתקפויותיהם המשתנות ללא הרף, יצרו בו את הרשמים החמקניים ביותר של הטבע, אותם רצה לצוד בציוריו. בכך שיצר את אגם הנימפיאות שלו, היה ביכולתו לשלוט במוטיב המרכזי של ציוריו, ולסדר את השתילים סביב חופי האגם ועל פניו.

ברבים מנופי המים שלו סילק מונה גם את קו החוף וגם את קו האופק, וכך יצר תמונה הפוכה. לכאורה בבואות של עלי נימפיאות ושל עננים נשקפים על פני האגם הזרועים נימפיאות. ענן חולף, משב רוח או שינוי באור ש"עין לא מאומנת לא תבחין בו", גרמו למונה ליצור את ציורי אגם הנימפיאות שלו במגוון צורות שונות. מצד אחד ציורים חיוורים ועדינים, ובניגוד להם ציורי נימפיאות המעוררים תחושה של אנרגיה תוקפנית. מונה חידש בשיטתיות את התעמקותו בקומפוזיציה, שיטה שאותה כינה "שיטת הסדרות", שהפכה לצורת עבודתו.

לעומת גודש העצים בגן הפרחים של מונה, שסודר בקווים אירופיים אופייניים, היה גן המים שלו קר ושליו, ערוך כולו בהשראה היפנית. בתוך שטח קטן יחסית יצר מונה אשליה של מרחב בעל עיקולים פתלתלים, מעברים צרים ומראות ציוריים הנשקפים בעדם. באותה שנה, 1892, נבנה בז'יברני גשר עץ יפני להולכי רגל. חלפו מספר שנים עד שהשתילים סביב הגשר צמחו, ובשנת 1898 החל מונה להתרכז בציור הגשר.

בשנת 1909 הוצגו ציוריו בגלריה של הסוחר פול דיראן רואל וההצלחה הייתה מיידית. מונה חדל להיות צייר שאיש אינו מעוניין ביצירותיו והפך לשם דבר בפי הבריות.

יחד עם ההצלחה והפרסום שהגיעו סוף סוף, הגיעו גם הקשיים. בעיות הראייה של מונה החמירו ונראה כי האמן עמד על סף עיוורון. בשנת 1923 התעוור מונה כמעט לחלוטין והפסיק לצייר.

כשלוש שנים לאחר מכן, ב-5 בדצמבר 1926, נפטר קלוד מונה מסרטן ריאות, בן 86 במותו, ונקבר בבית הקברות של הכנסייה בז'יברני. בשנת 1927 נפתח אולם ציורי הקיר של הנימפיאות במוזיאון האורנז'רי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מארק אלדר, בז'יברני, עם קלוד מונה, בנימינה: נהר ספרים, 2013.
  • קלוד מונה - 1926-1840, מאת: קריסטוף היינריך, הוצאת ספרי טאשן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]