קמיל דו גאסט
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
 | |
| לידה |
30 במאי 1868 פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
24 באפריל 1942 (בגיל 73) |
| שם לידה |
Marie Marthe Camille Desinge du Gast |
| מדינה |
צרפת |
| מקום קבורה |
פר לשז |
| תפקיד |
president of the Société protectrice des animaux (S.P.A.) (1929–1942) |
  | |
קמיל דו גאסט (בצרפתית: Camille du Gast) שמה המלא לפני נישואיה: מארי מארתה קמיל דזינג דו גאסט (Marie Marthe Camille Desinge du Gast) ולאחר נישואיה: קמיל קריספין דו גאסט (Camille Crespin du Gast); 30 במאי 1868 – 24 באפריל 1942) הייתה אישה פמניסטית, אחת משלוש נשים צרפתיות חלוצות בתחום הספורט המוטורי, יחד עם הברונית הלן דה רוטשילד (צר') והדוכסית אן דה רוצ'וארט מורטמארט (צר').[1][2][3]
דו גאסט נודעה כספורטאית מוכשרת. היא הייתה: נהגת מרוצים, טייסת כדורים פורחים, צנחנית, סייפת, גולשת סקי, קלעית רובים ואקדחים, מאלפת סוסים וכן פסנתרנית וזמרת.[1][4][5][6]
דו גאסט הייתה סגנית נשיאה של הליגה הצרפתית לזכויות נשים (Ligue Française du Droit des Femmes).
לאחר שבתה ניסתה לרצוח אותה היא שינתה את אורח חייה ועסקה בעבודות צדקה: היא סיפקה בחינם שירותי בריאות לנשים וילדים משכבות מוחלשות בפריז ובנוסף היא הייתה נשיאת החברה למניעת צער בעלי חיים (Société protectrice des animaux).[1][5]
נישואיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 22, בשנת 1890 היא עברה להתגורר עם ג'ול קרספין (Jules Crespin) שהיה איש עשיר, הבעלים והמנהל של דופאי (צר') אחת מחנויות הכלבו הגדולות והמצליחות בצרפת של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.[1][7][8] ונולדה להם בת[9]. בשנת 1894 הם התחתנו וכעבור שנה, בשנת 1895, כשהיא בת 27, בעלה נפטר והותיר אותה אלמנה עשירה מאוד עם בת קטנה. היא נודעת כ"אחת האלמנות העשירות וההישגיות ביותר בצרפת".[1][5]
שיוט בכדורים פורחים וצניחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דו גאסט ובעלה היו טייסי כדורים פורחים. בשנת 1895 במסגרת מסע פרסום לחנות הכלבו של בעלה, היא צנחה מכדור פורח בגובה של 610 מטרים. בעלה חשש שהדבר ייתפס כתעלול פרסומי ולא כהישג ספורטיבי ולכן עמד על כך שבדיווחים על אודות הצניחה, היא תוזכר בשם הנעורים שלה: דו גאסט.[1]
מרוצי מכוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דו גאסט ו-אן דה מורטמארט, היו הנשים הראשונות שהחזיקו ברישיון נהיגה בשנת 1897. בשנת 1900 היא צפתה בהתלהבות בתחרות הרכב המוטורי "גביע גורדון בנט" (1900 Gordon Bennett Cup) והחליטה להצטרף למרוצי מכוניות:[1]
- בשנת 1901 היא השתתפה במירוץ פריז-ברלין כשהיא נוהגת במכונית מתוצרת 20CV Panhard-Levassor של בעלה, שכלל לא נועד למרוצים. אורך המסלול היה 1,205 קילומטרים והוא נמשך 4 ימים, עם הפסקות לשינה. היא החלה אחרונה מבין 122 המתחרים וסיימה במקום ה-19 בקטגוריה של כלי הרכב הכבדים ובמקום ה-33 הכללי.[1][9][10][11]
- בשנת 1902 דו גאסט ביקשה להתחרות במירוץ מניו יורק לסן פרנסיסקו אך נדחתה בשל היותה אישה.[8][9]
- בשנת 1903 היא השתתפה במירוץ פריז-מדריד, כשהיא נוהגת במכונית מרוץ עם מנוע בנפח 5.7 ליטר. בציבור הצרפתי הופגנה העוינות לנהגות מרוץ ובכתבה שהתפרסמה אודותיה בעיתון אוטוקאר (צר') נכתב: "הצרפתים האמיצים מחאו כפיים והרימו את כובעיהם, אבל אנו צריכים להתוודות על הרגשה של ספק... האם מרוץ למרחקים ארוכים זה מתאים לנשים".[5][9][12] בקטעים הראשונים של המירוץ, היא דורגה במקום 29 והחלה לחלוף על פני נהגים אחרים עד שהגיעה למקום ה-8 ואז עצרה לסייע לנהג אנגלי שהיה מעורב בתאונה.[9] כשהגיעה עזרה רפואית היא המשיכה בתחרות והגיעה למקום ה-44 אלא שהמירוץ הופסק בפתאומיות בגלל תאונה קטלנית.[1]Grand Prix History - Organized Racing & The First Grand Prix, Sports Car Digest, 1 בנובמבר 2010 רופאים שטיפלו מאוחר יותר בנהג הפצוע, קבעו שהעזרה הראשונה שהגישה לו דו גאסט הצילה את חייו.[12]
בשנת 1904 הנהלת מפעל הרכב של בנץ הציעה לדו גאסט להתחרות מטעמם במירוץ ל"גביע גורדון בנט" אך מועדון הרכב הצרפתי החליט לאסור על השתתפות נשים במרוצים, בגלל "עצבנות נשית" והחשש שאישה עלולה להיפצע קשה. דו גאסט ואחרות מחו על ההחלטה, אך ללא הועיל.[1]
ביולי 1905 דו גאסט השתתפה במבחני מהירות של מכוניות בברייטון, באנגליה שם הפסידה לדורות'י לוויט (אנ') שקבעה את שיא המהירות העולמי לנשים.[13][14]
מרוצי סירות מנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
האיסור על השתתפות נשים במרוצי מכוניות בצרפת הביאה את דו גאסט להתעניין במרוצי סירות מנוע. שהפכו לאופנתיים בצרפת.[10][15]
בספטמבר 1904 השיטה דו-גאסט סירת מרוץ בנהר הסיין, בפאתי פריז והיא משכה תשומת לב בשל ישיבתה הזקופה, הכובע האלגנטי שלה, הכפפות, הצעיף והמעיל באורך מלא. ישיבתה הזקופה מיוחסת למחוך שלבשה כצו האופנה באותה תקופה.[9][10][12]
מאלג'יר לטולון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במאי 1905 היא התחרתה במירוץ בים התיכון מאלג'יר לטולון, עם סירה בשם "קמיל", עשויה מפלדה באורך 13 מטרים, עם מנוע בהספק של 90 כוחות סוס, שנבנתה במיוחד לאירוע. שר הים הצרפתי נתן חסות לאירוע וכל אחת משבע הסירות המתחרות לוותה ב משחתות של חיל הים הצרפתי. בקטע האחרון הם נתקלו בסופה חזקה שהטביעה או הוציאה מכלל פעולה את כל שבע הסירות ובכלל זה את סירתה של דו גאסט. חודשיים לאחר מכן, היא הוכרזה כמנצחת, לאחר שהגיעה הכי קרוב לנקודת הסיום לפני הטביעה.[1][10][12][16] ב-21 במאי 1905 הניו יורק טיימס דיווח כי: "גברתי דו גאסט... שלחה 10,000 פרנקים צרפתיים למלח שקפץ לים מהמשחתת וחילץ אותה...".[12]
פרשת "האישה במסכה" - "La Femme au Masque"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1885 צייר אנרי גרבקס את ציורו: האישה במסיכה (La Femme au Masque). הדוגמנית הייתה, ככל הנראה, הדוגמנית הקבועה שלו, מארי רנארד, אלא שבאותו זמן, זהות הדוגמנית לא הייתה ידועה, מה שגרם לספקולציות רבות ואחת מהן הייתה שמדובר בקמיל דו גאסט.[17] בשנת 1902היא תבעה את מפיצי השמועות ואף על פי שגם הצייר גרבקס וגם הדוגמנית מארי רנארד העידו לטובתה היא הפסידה במשפט מטעמים טכניים. הפרשה הסתבכה ועורבו בה אנשים נוספים, בכמה משפטים והיא עוררה הדים בעיתונות, ברחבי העולם.[18]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דו גאסט הגיעה ממשפחה אמידה בצפון צרפת. לאביה היה מפעל לבגדי עבודה לגברים וכן קרקע ורכוש בפריז. היא הייתה הצעירה מבין אחיה וגדלה כ"טום בוי".[1][8][7][9]
לה ולבעלה ג'ול קרספין נולדה בת יחידה בשם דיאן.[5][9]
ניסיון רצח[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1910 בתה ניסתה לסחוט כסף מאמה העשירה ומשזה לא צלח היא ניסתה לרצוח אותה בביתה. הדבר השפיע רבות על אורח חייה של דו גאסט ומאז ועד מותה בפריז באפריל 1942 היא התמסרה לעבודות צדקה.[10]
נסיעות ועבודה עבור ממשלת צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מות בעלה החליטה דו גאסט לטייל במרוקו, לבדה, על גבי סוס. בספטמבר 1906 היא יצאה למסע, אותו תיעדה במאמר שהתפרסם בצרפת, לאחר חזרתה.[5][19]
ב-1910 והן ב-1912 נשלחה דו גאסט על ידי ממשלת צרפת לבקר במרוקו, כדי לשפר שם את תדמיתה של צרפת.[1][6][20] היא עבדה עם נשים מקומיות שחילקו תרופות וממתקים בכפרים נידחים והשתדלה להפגין את היתרונות של השלטון הצרפתי.[6]
בשנת 1906 דו גאסט השתתפה בועידת אלגסיראס (אנ') שנערכה בספרד כדי למצוא פתרון למשבר בין צרפת לגרמניה, בהקשר למרוקו. בראיון עיתונאי ציינה דו גאסט כי "זה מיותר לקוות שהיכן שהדיפלומטים לא הצליחו, הדיפלומטיה של אישה עשויה להצליח".[6]
עבודת צדקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דו גאסט נודעה בצרפת בזכות עבודת הצדקה הענפה שלה, בין היתר:
רווחת בעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הטראומה של ניסיון ההתנקשות שלה על ידי בתה בשנת 1910 היא התמסרה בהתמדה לרווחת בעלי החיים. היא עבדה במקלט בפריז לכלבים משוטטים ופצועים שנוסד ב-1903 על ידי גורדון בנט. היא כיהנה כנשיאת 'החברה הצרפתית למניעת צער בעלי חיים' (SPA) משנת 1910 ועד מותה ב-1942. בשנת 1927 היא השתמשה בכספים שלה כדי לחדש ולהגדיל מקלט לחיות נטושות בפריז.[21]
מלחמות שוורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מבחינה פורמלית, מלחמת שוורים הייתה בלתי חוקית בצרפת, אלא שהמארגנים מצאו לעיתים קרובות פרצות בחוק. דו גאסט ארגנה הפגנות רבות נגד לחימת שוורים, חלקן כללו פעולה ישירה נגד קיום אירועים כאלו.[12] ב-29 במאי 1930 היא ארגנה מחאה המונית בפלאס דה לה קונקורד בפריז ובעיר מלאן לאחר לאחר כניסת לוחמי השוורים לזירה, נתנה דו גאסט את האות לשלושים צעירים, שקפצו לזירה תוך כדי שריקות ואחריהם הגיעו 400 מפגינים עם פצצות עשן. המשטרה הוזעקה ופינתה את הזירה.[21]
רווחת נשים וילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דו גאסט עבדה גם עם נשים וילדים משכבות מוחלשות, והקימה מרכזים ליתומים ונשים עניות. היא המשיכה לספק שירותי בריאות לנשים וילדים מוחלשים בפריז הכבושה הגרמנית, עד מותה ב-1942.[22]
פמיניזם[עריכת קוד מקור | עריכה]
דו גאסט הייתה פמיניסטית שדאגה לאמנציפציה וקידום זכויותיהן של נשים. לאחר מלחמת העולם הראשונה היא הייתה סגנית נשיאת הליגה הצרפתית לזכויות נשים (Ligue Française du Droit des Femmes).[5][6][23]
פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דו גאסט פרסמה מספר מאמרים, בעיקר על הישגיה הספורטיביים:
- על סף המוות (A deux doigts de la mort), פורסם בכתב העת Je sais tout מ-15 בפברואר 1905, בו תיארה את מרוץ סירות המנוע מאלג'יר לטולון, שם היא התהפכה, אך הוכרזה כמנצחת.[1]
- מה אמרו לי הרוגוי (Ce que m'a dit le Rogui),[24] פורסם בכתב העת - Je sais tout ב-1909, בו תיארה את מסעה על סוס, במרוקו.[5]
- סיפורי מסעות בכתב העת לנשים La Vie heureuse (היום ידוע בשם Femina).[6]
הנצחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1929 הונצח שמה ברחוב Crespin du Gast, בפריז, ברובע מונמארטר.[6]
היא הונצחה בשם בית הספר הטכני 'Lycée professionalnel des métiers de l'automobile Camille du Gast' ב-Chalon-sur-Saône.[10][25]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Hilary Resteck & Casey Schuster. "Camille du Gast" (PDF). Henry Ford. אורכב מ-המקור (PDF) ב-8 יוני 2015. נבדק ב-8 מאי 2024.
- ^ "A Duchess Of All Trades". Carlton Hobbs LLC. אורכב מ-המקור ב-2015-02-14. נבדק ב-8 מאי 2024.
- ^ Pinell, Patrice (2003-08-27). The Fight Against Cancer: France 1890-1940. Routledge. p. 80. נבדק ב-8 מאי 2024.
- ^ Institut français d'histoire sociale, Le Mouvement social : bulletin trimestriel de l'Institut français d'histoire sociale, Gallica, 2000-07-01 (בצרפתית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Crespin Du Gast Camille (1868-1942)". appl-lachaise.net. 22 באפריל 2009. אורכב מ-המקור ב-29 באוקטובר 2013. נבדק ב-8 מאי 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 Godsoe, Laura (2009). "Exploring their Boundaries: Gender and Citizenship in Women's Travel Writing, 1880-1914". Proceedings of the Western Society for French History. 37.
- ^ 1 2 Céline Cauvin, Date unknown, "Les Femmes et L’Automobile a la Belle Epoque (1898–1922) – A partir de l’hebdomadaire La Vie au Grand Air", Mémoire de Master 1 Mention Management des Evènements et des Loisirs Sportifs, Université Paris X Nanterre, U.F.R Sciences et Techniques des Activités Physiques et Sportives, see, accessed 13 October 2014.
- ^ 1 2 3 Alexandre Buisseret, "Les femmes et l'automobile à la Belle Époque," Le Mouvement Social, no. 192 (juillet–septembre 2000): 41–64.
- ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 historicracing.com, Information about Camille du Gast from historicracing.com, www.historicracing.com (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 Jean Francois Bouzanquet (2009). Fast Ladies: Female Racing Drivers 1888 to 1970. Veloce Publishing Ltd. pp. 13–15.
- ^ "1901 Paris-Berlin Race". נבדק ב-8 מאי 2024.
- ^ 1 2 3 4 5 6 The Motor Museum in Miniature, www.themotormuseuminminiature.co.uk
- ^ "Dorothy Levitt". נבדק ב-8 מאי 2024.
- ^ > Dorothy Levitt early motoring, autosport.com, 22 פברואר 2009
- ^ "French Launches and Launch Engines of 1905".
- ^ "1905 Algiers to Toulon Race - Autoboats In Long Race".
- ^ Henri Gervex, www.hellenicaworld.com
- ^ National Library of Australia, Trove digital archive. West Gippsland Gazette (Warragul, Vic.: 1898 – 1930) Tuesday 16 September 1902. The Mask Mystery – A Paris Sensation
- ^ NYTimes, The Perfidious Pretender, 1906
- ^ "Woman to Explore Morocco" (PDF). New York Times. 1912. נבדק ב-9 מאי 2024.
- ^ 1 2 "Madame Du Gast Présidente de la SPA de1910 à 1942 - Le blog de l'association Amis des Bêtes". Le blog de l'association Amis des Bêtes.
- ^ Erika Hope Spencer, Research Guides: French Women & Feminists in History: A Resource Guide: Camille du Gast, guides.loc.gov (באנגלית)
- ^ René Viviani, Henri Robert, Albert Meurgé, Cinquante-ans de féminisme: 1870-1920, 1921, עמ' 116-113. (בצרפתית)
- ^ רוגוי – מעמיד פנים לכס המלכות של מרוקו
- ^ Collectif Sarka-SPIP. "Situation Geographique".
| בקרת זהויות |
|
|---|