אמנציפציה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ההודעה על ביטול האריסות באימפריה הרוסית. סיר'נר'י, קאחתי, מלכות המשנה של הקווקז. 1864

אמנציפציה (Emancipation) היא מתן שוויון זכויות אזרחיות, חברתיות ומדיניות, לציבור או לעם שלא נהנה מיתרונות ומזכויות אלה קודם לכן. קיים שימוש כפול במשמעות של מונח זה, מציינים בו את עצם שחרורם של יחידים או קבוצות משעבוד, מהגבלות משפטיות ומתלות חברתית ומדיניות וגם את ההכרזה המדינית והמשפטית על ביטול המצב הקודם של שעבוד, הגבלה ותלות.

אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה בשורש הלטיני emancipare המהווה אינטגרציה לשונית דואלית למושגים ex- החוצה ו macipare - להעביר, למכור. משמעות השורש הנה קריאת הכרזה על מישהו כחופשי או הוויתור על סמכות מחייבת ביחס לאדם כלשהו.

בסיס רעיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינת ביסוסה הרעיוני קשורה האמנציפציה בהתפתחותה של המחשבה המדינית והחברתית בדבר המשטר החברתי הרצוי וההכרחי. המשמעות המודרנית למושג אמנציפציה שואבת רבות מהגותם של פילוסופים והוגי מדע המדינה דוגמת תומאס הובס, ג'ון לוק, ז'אן-ז'אק רוסו וקרל מרקס. הובס ולוק דנים בהגותם בדבר מצבו הטבעי של האדם, קרי היות מקורם ומקומם של כל בני-האדם - משותף, על-כן, שווים הם זה לזה. רוסו בספרו "האמנה החברתית" גורס כי קיים צורך לכרות אמנה חברתית בין כל בני-האדם אשר תביא לשחרור האדם, תעניק לכולם את מידת השוויון ותטיל על כולם אותן החובות, שכן "אדם נולד חופשי ובכל מקום הוא בכבלים". מרקס בתגובה לרעיונותיו של רוסו אומר "האמנציפציה הפוליטית היא העמדת האדם מצד אחד על היותו איש החברה האזרחית, על היותו יחיד אנוכי בלתי-תלוי בזולת, ומצד שני על היותו אזרח-המדינה, על היותו אישיות מוסרית."

התפתחות המושג[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשפט הרומי, אמנציפציה פרושה, שחרורו הפורמלי של הבן ממרותו של האב. תחילה הייתה זו זכותו של האב "להפטר" מבנו ולהשתחרר מדאגה ואחריות עליו. אך במרוצות הזמן נעשתה האמנציפציה זכותו של הבן, והקיסר טריאנוס תיקן, שניתן אף להכריח את האב לשחרר את הבן.

האמנציפציה קיבלה משמעות של סובלנות דתית במאה ה-17 בין היתר בעקבות מלחמת האזרחים באנגליה מ-1642 עד 1651 שבעקבותיה המונופול של הכנסייה האנגליקנית על הפולחן הנוצרי באנגליה נפסק.

את המשמעות הגזעית קיבלה האמנציפציה במאה ה-18 והמאה ה-19. ההיבט הבולט הראשון היה בארצות הברית בין השנים 1780 ל 1804 התקבלו חוקי אמנציפציה כנגד עבדותם של השחורים. בפועל, ביטול העבדות באופן מלא התקבל רק בשנת 1865 בעקבות מלחמת האזרחים וחקיקת תיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית שאוסר על עבדות. בשנת 1868 הוכלל רעיון השוויון ועוגן בחוקת ארצות הברית כתיקון ה-14 אשר אוסר על המדינה לפגוע בזכויות אדם כלשהם ללא הבדלי דת, גזע או מין. עם זאת רק כ-100 שנים לאחר חקיקת תיקון זה שימש התיקון בחיסול האפליה כנגד השחורים בארצות הברית.

המשמעות האחרונה שהתווספה למושג הינה המשמעות המגדרית. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 הייתה התעוררות של תנועות חברתיות הקוראות למתן זכויות לנשים. במרץ 1918 הועבר חוק בבריטניה חוק ייצוג האנשים 1918 אשר נתן זכויות הצבעה רק לנשים מעל גיל 30, וזאת רק לאלו שיהיה להן אישור על בעלות על רכוש או שהיו נשואות לגבר בעל זכות הצבעה, או בעלות זכות הצבעה באוניברסיטה. בארצות הברית באוגוסט 1920 אושר סעיף מספר 19בחוקה האמריקאנית, המקנה לנשים את הזכות לבחור.

סוגי אמנציפציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנציפציה חברתית – אחת הדוגמאות לאמנציפציה חברתית היא שחרור האיכרים. בימי הביניים איכרים היו צמיתים כלומר, היוו חלק מהאדמה ולא יכול לעזוב אותה גם אם נמכרה. במאות ה-16 עד ה-18 התחזק המאבק לשחרור הצמיתים מהאצילים אשר הוביל, בסופו של דבר, לביטול התופעה. בצרפת לדוגמה, התופעה בוטלה עם המהפכה הצרפתית.

אמנציפציה של מיעוטים- מקרה בולט של אמנציפציה למיעוטים הינה האמנציפציה ליהודים. מסוף המאה ה-18 ובתחילתה של המאה ה-19 שאפו היהודים לקבל שוויון זכויות אזרחי מלא, שחרור מהגבלות משפטיות וביטול איסורים מיוחדים שחלו עליהם. המדינה הראשונה לתת שוויון בפני החוק ליהודים הייתה ארצות הברית בשנת 1776. בשנת 1789 פרצה המהפכה הצרפתית אשר חרתה על דגלה את דגל השוויון בין האזרחים וכעבור שנתיים בשנת 1791 הוענקה האמנציפציה גם לאזרחיה היהודיים של צרפת. האמנציפציה חוללה שינוי עמוק ביהדות אירופה והייתה הגורם הראשי לפרוץ גילויי האנטישמיות של העת החדשה. המעבר לערים הגדולות פגע בקהילות המסורתיות, פתיחת שערי האקדמיה פגעה בעולם הלימוד הרבני וקרצה לרבים מבני הישיבות. תופעות של התבוללות ואף המרת דת היו חזון נפרץ.

אמנציפציה מגדרית- תהליכי המודרניזציה באירופה במאות ה-18 וה-19 ותנועת ההשכלה האירופית הובילו את הדרישה לשוויון זכויות לנשים וקידמו את מאבקן. חיבורו של ג'ון סטיוארט מיל "שיעבוד הנשים" נחשב ציון דרך במאבק על זכויות הנשים באנגליה במאה ה-19. מניפסט הפמיניסטי הראשון נכתב בשלהי המאה ה-18 באנגליה, על ידי מרי וולסטונקראפט. בשנת 1848, התכנסה קבוצת נשים בסנקה פולז, שבמדינת ניו יורק בארצות הברית וקראה לראשונה בצורה מאורגנת – להעניק זכות הצבעה לנשים. בשנת 1918, בה ניתנו זכויות הצבעה לנשים, נכנע גם הפרלמנט הבריטי והעניק זכות הצבעה מוגבלת לנשים נשואות בלבד, מעל גיל 30, שיש ברשותן נכסים. רק בשנת 1928 ניתנה בבריטניה זכות הצבעה מלאה לנשים. גם אסטוניה, גרמניה, הונגריה, לטביה, ליטא ופולין נתנו באותה שנה זכויות הצבעה לנשים ובשנת 1919 עשו זאת מרבית המדינות באירופה. כל המדינות באירופה (למעט שווייץ וליכטנשטיין) נתנו זכות הצבעה לנשים עד לשנות החמישים. בשווייץ הוענקה זכות הצבעה לנשים רק בשנת 1968, ואילו בליכטנשטיין רק בשנת 1984. בארצות הברית הועבר בשנת 1920 התיקון ה-19 לחוקה האמריקנית, אשר נתן זכות הצבעה לנשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]