קרב מוקדן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב מוקדן
מלחמה: מלחמת רוסיה-יפן
תאריך התחלה: 19 בפברואר 1905
תאריך סיום: 10 במרץ 1905
משך הסכסוך: 20 ימים
קרב לפני: קרב סנדפו
מקום: דרומית לעיר שן-יאנג
תוצאה: ניצחון יפני
הצדדים הלוחמים
מפקדים

איוואו איימה

כוחות

כ-270,000 חיילים, 1062 תותחים

כ- 280,000 חיילים, 1475 תותחים

אבידות

כ-16,000 הרוגים, 54,500 פצועים כ-2000 שבויים

כ-8,700 הרוגים, כ-51,000 פצועים, 21000 שבויים

קרב מוקדן התרחש בין 19 בפברואר לבין 10 במרץ 1905 דרומית לעיר שן-יאנג (מוקדן של אז). בקרב השתתפו מעל ל-500 אלף חיילים. לפי היקף הכוח שהשתתף בקרב זה היה הקרב הגדול בהיסטוריה צבאית מאז קרב לייפציג.

לאחר הקרב הרוסים המובסים נסוגו כ-170 צפונה משן-יאנג.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסד בקרב סנדפו הרוסים התארגנו בקו הגנה באורך של 150 ק"מ דרומית לעיר שן-יאנג והמשיכו בהעברת תגבורת לצבא הלוחם. בתחילת ינואר 1905 פורט ארתור נפל לידי היפנים לאחר מצור ממושך, הארמייה ה-2 השתחררה ממשימתה העיקרית ולקראת פברואר עברה צפונה. הרוסים התארגנו ב-3 ארמיות בפיקוד אלכסנדר קאולברס, ניקולאי ליניבץ' ואלכסנדר בילדרלינג. בראשות אלכסיי קורופטקין היה כוח עתודה בהיקף של 45 אלף חיילים.

כוחות יפניות התארגנו ב-5 ארמיות כ-30 אלף חיילים בעתודה של מפקד העליון.

תוכנית הקרב של המטה הרוסי התבססה על מתקפת הארמייה ה-2 בפיקוד ניקולאי לינביץ'. יתר הכוחות לא תוכננו להשתתף במתקפה ותפקידם היה לעמוד מול הכוח היפני. המתקפה הייתה מתוכננת להתחיל ב-25 בפברואר.

התוכנית היפנית כללה מתקפה של הארמייה ה-3 והחמישית שהיו צריכות להתחבר מאחורי הקווים הרוסים ולכתר אותם.

מהלך הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלילה שבין 18 בפברואר ל-19 בפברואר הארמייה ה-5 היפנית החלה מתקפה. הרוסים לא עמדו במתקפה והחלו בנסיגה. לאחר קבלת תגבורות, ב-2 במרץ הם הצליחו לייצב את החזית. ב-24 בפברואר הארמייה ה-3 היפנית הצטרפה למתקפה. רק ב-2 במרץ הרוסים הצליחו לייצב את החזית ולעצור את ההתקדמות היפנית. במטרה לעצור את ההתקדמות היפנית הרוסים שלחו לאזור הקרבות את כל הכוח העתודה שהיה להם ואף העבירו חלק מהכוחות שהיו מוצבים באגף המערבי.

ב-27 בפברואר הכוח העיקרי של היפנים שכלל הארמייה ה-1,2,ו-4 החל במתקפה נגד האגף הרוסית במערב ומרכז שנחלש (חלק מהכוח נשלח לתגבורת). לאחר התייצבות החזית ב-2 במרץ, האגף המזרחי של הרוסים שקיבל תגבורות מתחילת הקרב עמד ללא ניסיון לארגן מתקפת נגד. ב-8 במרץ הרוסים החלו בהתארגנות מחדש תוך נסיגה מזערית לעמדות שהוכנו מראש. ב-9 במרץ הארמייה ה-1 של היפנים הצליחה לפרוץ את החזית הרוסית. כתוצאה מכך, הארמייה הרוסית בפיקוד ניקולאי לינביץ' יכלה לסגת ללא קושי, אך הארמייה הרוסית ה-1 וה-3 היו כמעט מכותרות ויכלו לסגת רק דרך פרוזדור צר שהיה תחת אש יפנית בלתי פוסקת. במקום לנסות להתארגן למתקפת נגד, הארמייה של לינביץ' המשיכה בנסיגה מאורגנת למרות שבחזית שלה היה לה עדיפות מספרית על היפנים.

ב-10 במרץ היפנים נכנסו לעיר שן-יאנג והמשיכו לרדוף את הצבא הרוסי הנסוג. כתוצאה מנסיגה לא מאורגנת כ-21 אלף חיילים רוסים נפלו בשבי ובשדה הקרב נשאר ציוד רב כולל כמה עשרות תותחים.

הצבא הרוסי במהלך הנסיגה

תוצאות הקרב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוסים לא ניצלו את העדיפות המספרית ונסוגו כ-170 ק"מ צפונה. אומנם לרוסיה הייתה יכולת להשלים את האבידות הצבאיות ותוך חודש היקף הכוח הרוסי במנצ'וריה היה קרוב לזה שהיה לפני הקרב, אך מצב הרוח של הקצינים והחיילים היה קשה. הדעה הרווחת הייתה שרצף ההפסדים הינו תוצאה של חוסר-יכולת הפיקוד העליון לנהל את הקרב בצורה יעילה. אחת הסיבות לנסיגה כה גדולה צפונה הייתה בצורך להעסיק את הכוחות במשימה ארוכה וקשה יחסית. לאור תוצאות הקרב אלכסיי קורופטקין הועבר מתפקידו וניקולאי לינביץ' התמנה לתפקיד של המפקד העליון של הצבא הלוחם. הוא דרש תגבורות נוספות תוך ציון עדיפות נדרשת של 50% מעל הצבא היפני כתנאי לתחילת מתקפה חדשה.

היפנים ניצחו בקרב וגרמו לנסיגה רוסית נוספת צפונה. אומנם המחיר הכבד לא איפשר למטה היפני להתארגן למתקפות נוספות. המפקד היפני איוואו איימה דיווח לטוקיו שאין לו יכולת לבצע מתקפות נוספות והוא לא יכול להשלים את האבידות, זאת על רקע ידיעה שהצבא הרוסי השלים את האבידות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]