קרנגי הול

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרנגי הול

קרנגי הולאנגלית: Carnegie Hall) הוא אולם קונצרטים בניו יורק, ברחוב 57 פינת השדרה השביעית. הוא נבנה על ידי איל הפלדה והנדבן אנדרו קרנגי בשנת 1890, ונחשב לאחד מאולמות הקונצרטים הידועים והחשובים בעולם.

המקום נועד לשמש משכן להופעות של אגודת האורטוריה של ניו יורק והאגודה הסימפונית של ניו יורק, שקרנגי היה חבר במועצת המנהלים שלהן.

הבניה החלה ב-1890. בתחילה נקרא המקום מיוזיק הול (Music Hall), ורק ב-1893 הסכים קרנגי שהמקום ייקרא על שמו.

קונצרט הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפתיחה הרשמית של האולם הייתה ב-5 במאי 1891. באותה תקופה שהה צ'ייקובסקי בניו יורק. מרכבה מיוחדת הביאה אותו למיוזיק הול. על הבמה היו ארבע מאות חברי אגודת האורטוריה ומאה נגנים של האגודה הסימפונית. האולם היה מואר וגדוש באנשים מִשַמְנָהּ ומסוֹלתהּ של ניו יורק. בתחילה השמיעה המקהלה את השיר אמריקה ואחרי נאום בשבחו של קרנגי, תפס את השרביט המנצח הצעיר וולטר דאמרוש וניצח על הפתיחה לאונורה מספר 3 של בטהובן. לאחר מכן עלה צ'ייקובסקי על הבמה וניצח על "מארש ההכתרה" שחיבר עבור עיריית מוסקבה, כתרומתו לחגיגת ההכתרה של הצאר אלכסנדר השלישי. מוזיקה נעימה שבתוכה ההמנון הרוסי. צ'ייקובסקי נאלץ לחזור מספר פעמים לבימה כדי לקוד קידה. בחלק העיקרי של הקונצרט בוצעה היצירה טה דיאום של ברליוז.

התפתחות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת קרנגי החזיקה במקום עד שנת 1925. בשנה זו נמכר המקום לרוברט סימון, יזם נדל"ן. באמצע שנות החמישים החל המשבר. התזמורת הפילהרמונית של ניו יורק, שקרנגי הול היה משכנה, הודיעה על כוונתה לעבור ללינקולן סנטר. אובדן ה"דייר" העיקרי של המקום הביא את הבעלים להחלטה למכור את המקום ולבנות במקומו גורד שחקים מסחרי.

כאשר שמע הכנר אייזק שטרן על הכוונה להרוס את המקום, הוא כינס בביתו מספר אמנים ששיגרו מברק לראש עיריית ניו יורק:

"הריסת קרנגי הול עכשיו "מסיבות מעשיות", היא מעשה חסר אחריות הפוגע בארצות הברית וביוקרתנו בעולם התרבותי כולו". על המסמך חתמו פבלו קזאלס, לאונרד ברנשטיין, גרגור פיאטיגורסקי, יאשה חפץ, ולדימיר הורוביץ, יוג'ין אורמנדי, סל, פריץ קרייזלר, מישה אלמן, שרל מינש ואייזק שטרן.

אורגנו קונצרטים לאסוף כסף ובאפריל 1960 התקבל אישור להפקיע את המקום תמורת 5 מיליון דולר. נוסדה אגודת המנהלים של קרנגי הול ואייזק שטרן נבחר לנשיאה. ב-1964 הוכרז המקום כאתר לאומי היסטורי.

מבנה המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקום שלושה אולמות :

  • האודיטוריום הגדול ובו 2804 מושבים. בשנת 1997 הוא נקרא על שם אייזק שטרן כהוקרה על פעולתו לשימור המקום.
  • אולם על שם ZANKEL ובו 599 מושבים
  • אולם רסיטל על שם WEILL ובו 268 מושבים.

בשנת 1991, לרגל חגיגות ה-100 למקום, נפתח בו ארכיון עם פוסטרים ופרטים רבים הנוגעים להיסטוריה של קרנגי הול.

תהילת המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרנגי הול הופיעו וממשיכים להופיע גדולי הנגנים בעולם. הופעת בכורה בקרנגי הול הייתה פריצת דרך חשובה בקריירה של מוזיקאים רבים, בהם יצחק פרלמן, ליאונרד ברנשטיין, יאשה חפץ, סלים עבוד-אשקר ועוד רבים.

באולם זה נערכו הופעות הבכורה של יצירות רבות, כגון: סימפוניית "העולם החדש" של דבוז'אק, "אמריקני בפריז" של ג'ורג' גרשווין ועוד.

בדיחה מפורסמת שהפכה לחלק מפולקלור האולם מספרת על מוסיקאי מפורסם שנשאל להוראות הגעה, "כיצד להגיע לקרנגי הול"? המוסיקאי השיב לשואל: "תתאמן!". המוסיקאי נשוא הבדיחה משתנה מגרסה לגרסה. הגרסה המקובלת מצטטת אותה בשמו של יאשה חפץ, אך אלמנתו של מישה אלמן טענה כי בעלה הוא המקור לבדיחה והיא מבוססת על מקרה אמיתי שאירע לו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]