בדיחה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בדיחה היא סיפור קצר או סדרת מילים הנאמרות מתוך כוונה להצחיק את השומעים או הקוראים. לעתים ההבדל שבין הבדיחה לבין אמרת השפר הקצרה והמשעשעת אינו חד.
הבדיחה מעוררת צחוק הנחשב לבריא. הוא משחרר אנדורפינים ומשפר את מצב הרוח. בדיחות היוו נושא למחקר רציני מדעי, למשל עבודתו של זיגמונד פרויד: "בדיחות ויחסן לתת מודע".
הבדיחה גם ממלאת תפקיד חברתי. היא נותנת דימוי נעים, נוח ופתוח לאומרה, לכן כל מועמד לנשיאות בארצות הברית מקפיד למצוא לעצמו כותב בדיחות. בדיחות יכולות בקלות להוריד מהלחץ בשיחות חשובות, ולעזור לאנשים זרים לתקשר ביתר נוחות.
על פי המסופר בתלמוד היו תלמידי חכמים כמו רבה שפתחו את שיעורם בבדיחה, על מנת לפתוח את לב התלמידים לשיעור [1], טכניקה שמקובלת היום על חלק מהמרצים.
תוכן עניינים |
מהותה של הבדיחה
לרוב מובע בבדיחה בה רעיון פרדוקסלי או אבסורדי, שאינו לפי הרצף הרציונלי וההגיון המוכר לנו. בבדיחות חייב להיות אלמנט של הפתעה ושל אמירה שלא צפויה מראש, אחרת הבדיחה תהפוך לסיפור.
לשם הבנת בדיחות מסוימות יש להיות מצוי בקונטקסט או ברקע התרבותי שבו מסופר הבדיחה. כך בדיחות על פולניות מסופרות מתוך תפיסה מוקדמת על קרירותן ועל האופן שבו הן מקדשות את סבלן. "בדיחות קרש" הן בדיחות שאינן מצחיקות, מכיוון שאלמנט ההפתעה חלש בהן.
צחוקם של שומעי הבדיחה נובע מהסתירה בין הרעיון שבה לבין הלך החשיבה המקובל. כאשר מתברר שבניסיון לפתור את הסתירה הזו אין טעם, שהרי זוהי בדיחה ובדיחה גרידא, משתחררת האנרגיה שהשקיע המוח בהתמודדות עם הבדיחה, ואנרגיה זו יוצרת את הצחוק.
יתרונה של הבדיחה הינה בשנינותה ובקצרנותה. ככל שהבדיחה תהיה קצרה יותר ומפתיעה יותר, כך היא תחשב לבדיחה איכותית יותר. ככל שבדיחה הופכת לסיפור ארוך, לרוב היא מאבדת משנינותה ומפסיקה להצחיק.
סוגי בדיחות
בדיחות משחקי מילים
משחקי המילים מבוססים על כפל משמעויות שניתן למצוא בשפה. לעתים מתייחסים למטאפורה במובן הפשוט של המילים שהיא מיצגת, והבדיחה מצחיקה משום שהיא חורגת מהמשל הברור מאליו הגלום במילים. לעתים קרובות משלבים משחקי מילים בתוך ז'אנרים אחרים של בדיחה, כדי שהתוצר הסופי יהיה מתוחכם ומשעשע יותר.
בראיון עם יחיאל ספרא, המרבה להתעסק בהומור ובחידודים, הוא הסביר את רברבנותו: "הצניעות היא נר לרגליי. לכן אני דורך עליה".
בדיחות של משחקי מילים בדרך כלל קשות להבנה לאנשים שלא אמונים על השפה, כיוון שמדובר בדרך כלל בדברים ייחודיים לשפה, ולרוב מדובר בדקויות קטנות, בידיעת ביטויים ובהחלפות של אותיות במילים דומות ולא ברעיון ששווה לנפש בכל שפה.
| "איך יודעים שדוד המלך היה חובב קטינות?"
"הוא התחתן עם בת שבע..." |
||
בדיחות מגדר
בדיחות מגדר הן בדיחות המבוססות על דעות קדומות ועל דימויים רווחים שנוצרו למגדר מסוים, בצדק או שלא בצדק.
אחד מהסוגים הנפוצים של בדיחות מגדר הם בדיחות על בלונדיניות. "בדיחות הבלונדיניות" מציגות סטריאוטיפ של נשים בעלות מראה חיצוני מושך, רמת אינטליגנציה נמוכה ביותר ולפעמים גם מיניות מופרזת; הבלונדיניות בבדיחות מתוארות כחסרות כל הגיון בריא.
דוגמה לבדיחה מסוג זה:
| בלונדינית וברונטית רואות בחדשות הערב גבר הנעמד על ראש בניין אמפייר סטייט ומאיים לקפוץ. הברונטית אומרת לבלונדינית: 'אני מתערבת איתך שהוא יקפוץ בסוף'. השתיים מתערבות וממתינות לראות מה יקרה.
אחרי כמה שניות רואים כיצד מניף הגבר את ידיו וצולל מטה אל ההתרסקות. הבלונדינית שולפת שטר מהארנק ומושיטה לברונטית. הברונטית אומרת לה: "יש לי רגשי אשמה. האמת שכבר ראיתי בחדשות הצהריים שהוא קפץ". עונה לה הבלונדינית: "גם אני ראיתי, אבל לא האמנתי שהוא יקפוץ שוב". |
||
לעתים אפשר לראות בבדיחות מגדר סוג של ביקורת אמיתית שנאמרת בחיוך. למשל כלפי הרצון האובססיבי אצל גברים להוכיח שליטה במצב ולא להפגין חולשה:
| מדוע המסע של בני ישראל ממצרים לארץ ישראל ארך ארבעים שנה?
כי הוביל אותם גבר, שלא רצה לשאול מהו הכיוון הנכון. |
||
בדיחות גסות
כאמור, באופן כללי ניתן לומר שההומור מבוסס על סתירה בין המימרה ההומוריסטית לבין הלך החשיבה המקובל, והצחוק הוא הפורקן המושג כאשר מתברר שבניסיון לפתור את הסתירה הזו אין צורך.
על רקע זה אין פלא שהבדיחות הקשורות למין, המכונות "בדיחות גסות" הן סוגת הומור פופולרית ביותר, שהרי אין נושא שסביבו יש תפיסה של "אפשרי", "מותר" ו"אסור" כמו סביב המין.
טיבן של הבדיחות מסוג זה משתנה. חלקן מעודנות וחלקן בוטות וולגריות.
| "בנישואים טובים מי לובש את המכנסיים בבית?"
"אף אחד." |
||
זו דוגמה לבדיחה, המתבססת על שאלה "כשרה" לכאורה שהתשובה לה היא פרובוקטיבית. גם יש כאן הוצאה של משפט שלכאורה הוא מטאפורה ("מי לובש את המכנסיים בבית") אל מובנו הפשטני, דבר המאפיין בדיחות רבות.
ישנן בדיחות "כאילו גסות", המבוססות על רעיון הפוך. השאלה ההתחלתית מכוונת לכאורה בבירור אל תשובה מינית בוטה, שומע הבדיחה "נופל בפח" ומצפה לה, ולמעשה מסתיימת הבדיחה בצורה תמימה למדי.
| "איזה חלק בגוף, הקיים רק אצל גברים, מתחיל באות ז', מסתיים באות ן', ויש בשמו 3 אותיות?"
"זקן." |
||
בדיחות אתניות
בדיחות אתניות מסתמכות על סטריאוטיפים שנושאים ציבורים ועדות שונים. כמו לגבי סטריאוטיפים מגדריים, הקצנתם של הסטריאוטיפים האתניים בצורה שלא תעלה על הדעת משעשעת ומחוללת צחוק.
לפעמים בדיחות כאלו נאמרות ברוח טובה, לעתים ניתן לראות אותן כחלק ממגמה לדכא, לזלזל ולהשפיל מיעוט. בתרבות של "תקינות פוליטית" בדרך כלל מקבלים בעין יפה בדיחה על קבוצה בעלת סטטוס גבוה יותר, מאשר התבדחות על חשבונו של ציבור המצוי בסטטוס נמוך, במיוחד אם מספר הבדיחה שייך בעצמו לקבוצה הנפגעת ממנה.
לפעמים, כדי לרכך את המסר המעליב, מחליפים את העדה הספציפית בביטוי "לא חשוב מאיזו עדה", אך כאשר מתוכן הבדיחה ניתן להבין לאיזה סטריאוטיפ אתני היא מכוונת, טעם הלוואי הגזעני נותר.
| בת תשעים מזמינה מורה פרטי שילמד אותה צרפתית.
שואל אותה המורה: "בגילך עדיין חשוב לך ללמוד עוד שפה?" "כן, שמעתי שבגן עדן מדברים צרפתית" "ואם תהיי בגיהנום?", מקשה המורה בתימהון. "פולנית אני כבר יודעת מהבית." |
||
בבדיחות האלו ישנן סטיגמות שונות לגבי כל קבוצה אתנית:
| מה פולניה אומרת כשאין מקום באוטובוס?
"טוב, אז אני אעמוד". |
||
- מרוקאים - עצבניים.
| איך מתחיל ספר בישול מרוקאי?
קודם כל תירגעי. |
||
| למה גרוזינים לא יכולים לעשות רישיון לאופנוע?
כי אין קסדות מרובעות. |
||
- רומנים - גנבים.
| מה זה רומני על רומני על רומני?
סולם גנבים. |
||
- כורדים - רפי שכל וטיפשים.
| מה הבעיה בלהיות מרוקאי וכורדי?
אתה עצבני ואתה לא יודע למה. |
||
- פרסים - קמצנים.
| איזה נס קרה בפורים?
פרסי עשה משתה. |
||
בדיחות מקצוע
בדיחות מקצוע מתחלקות לשתי קטגוריות:
- בדיחות הדומות לבדיחות אתניות בהתבססותן על סטריאוטיפים, רק שאלו סטריאוטיפיים מקצועיים ולא עדתיים. תת סוגה היא הבדיחות על הפוליטיקאים, כנראה המקצוע המושמץ ביותר בבדיחות:
| "ילד, פוליטיקאי הגון וסנטה קלאוס ראו שטר של 20 דולר נופל על הרצפה. מי הרים אותו?"
"הילד, כי שני האחרים לא קיימים." |
||
- בדיחות המתבססות על ידע מקצועי מסוים, ולכן מובנות לעוסקים בתחום זה, ואינן מובנות, או מובנות פחות, לאלה שמחוץ לתחום זה. בדיחות כאלה מגבירות את הלכידות של חברי התחום. הבדיחה יש לך שתי פרות מדברת אל העוסקים במדע המדינה יותר משהיא מדברת אל יתר בני האדם, בזכות הבנתם הטובה יותר של הרקע ליצירת ההגדרות השונות שמרכיבות את הבדיחה. הבדיחה "מדוע עשרת בני המן אינם יכולים להיות בסיס למרחב וקטורי? מפני שהם אינם בלתי תלויים" היא בדיחה קצרה שמשעשעת אך ורק מי שיש לו ידע באלגברה לינארית, ולכן ברגע שאדם צוחק ממנה הוא מאותת למספר: אנחנו שנינו מאותו מקצוע.
בדיחות זוועה (או "הומור שחור")
סוגה אחרת של בדיחות היא בדיחות הזוועה. תת סוגה מפורסמת שלהן היא בדיחות שנושאן השואה. בדיחות אלו מתבססות על חילול הטאבו הכרוך בנושאים שבהן הן עוסקות, והרעיון המקאברי שמאחוריהן הוא בלתי נסבל, עד כדי כך שהוא מצחיק.
בדיחות מקבריות מעודנות עוסקות בנושא המוות מבלי להיכנס לתיאורי זוועה של איברים קטועים, לדוגמה:
| עורך דין עבר למשרד גדול ומרווח. הוא מקבל זר פרחים מחברו ואליו מצורף כרטיס ברכה. עורך הדין פותח את הכרטיס ומופתע לגלות שנכתב בו: "תנוח בשלום על משכבך".
הוא מתקשר אל חברו ושואל בזעם לפשר הדבר. הלה נבוך עד מאוד, מתקשר לחנות הפרחים ושואל איך אירעה תקלה שכזו. אומר לו בעל החנות: חביבי. לנו יש צרות יותר גדולות. להלוויה שלחנו זר ובו כתוב: "מזל טוב על המיקום החדש". |
||
בישראל התפשטו גם סוגות כמו "בדיחות חיל הנדסה", המבוססות בדרך כלל על פנטומימה. מספר הבדיחה מתאר בתנועות ידיים איך חייל הנדסה, כביכול קטוע גפיים, עושה פעולות שונות, למשל הדלקת סיגריה, הזמנת בירה לחמישה או חיטוט באוזן. חלק מבדיחות אלה כולל גם פארודיות כגון:
| "חיל ההנדסה: הכומתה מכסף, הלב מזהב, הרגליים מפלטינה." | ||
פארודיה זו מבוססת על סיסמת גיוס לחיל ההנדסה הישראלי, שחייליו חובשים כומתה כסופה וכן על העובדה שתותבות לקטועי רגליים עשויות רובן מפלטינה.
בשנים האחרונות נוצרה גם תת הסוגה של בדיחות פיגועים המתארות סיטואציות מקבריות או משחקי מילים הקשורים לפיגועים שהתרחשו. למשל:
| "אשתו של אוסמה בין לאדן הפילה תאומים בחודש התשיעי." | ||
עוד בדיחת פיגועים:
| יאסר ערפאת מתקשר לג'ורג' בוש ואומר לו: "אני רוצה להביע תנחומים על האסון הנורא במגדלי התאומים. דע לך שאני מגנה באופן מוחלט התקפות נבזיות שכאלה."
בוש: "יאסר, על מה אתה מדבר?" ערפאת: "אופס, שכחתי את הפרשי השעות." |
||
ההומור בבדיחה זו נובע מכך שבדיחה זו מממשת משאלת לב של חלק מהציבור הישראלי, ומציגה את האויב שלו (ערפאת) כנבזה (מעורב בפיגועי התאומים) אך טיפש (הטעות של ערפאת, שמסגירה את מעורבותו).
בדיחות פוליטיות
בדיחות פוליטיות הן בדיחות שנושא הלעג העיקרי שלהן הוא אישים פוליטיים מפורסמים, מדיניות הממשל או לפעמים גם היסטוריה של המדינה. הם מהוות כלי לביטוי ביקורת העם על האי-צדק במדינה, או על כך שהאנשים המנהלים אותה נראים כחסרי כישורים מתאימים. בדרך כלל לצורכי הבנת הבדיחות הפוליטיות, השומע צריך לדעת את הנושא עליו דנה הבדיחה. הבדיחות קשורות קשר הדוק לזמנן ולמקומן ואי אפשר להבין אותן ללא ההקשר שלהן.
תופעת הבדיחות הפוליטיות מאפיינת משטרים המגבילים את חופש הדעה של העם והבדיחות מהוות כלי עזר לביטוי הביקרות. במיוחד התופעה בלטה בברית המועצות, בה הוטלה צנזורה כבדה על כל כלי התיקשורת ההמונית. הבדיחות שסופרו מפה לאוזן ידעו לבטא את דעת העם הפשוט על המתרחש סביבו.
| יוסיף סטלין איבד את המקטרת שלו וקרא לראש הק.ג.ב. לפתוח בחקירה. למחרת, סטלין מצא את המקטרת ואמר לראש הק.ג.ב. להפסיק את החקירה.
ראש הק.ג.ב. השיב, "אבל כבר מצאנו 25 גנבים וכולם הודו במעשה!" |
||
בדיחה זו מבוססת על כך, שבחקירות הק.ג.ב. הרבה פעמים הומצאו מעשים פליליים, בלי שום הוכחות מוצקות. וידוי במעשים פליליים, שהושג לפעמים באיומים, היווה ראיה יחידה לביצוע העבירה.
בדיחות קרש
בדיחת קרש היא בדיחה שאיננה מצחיקה איש, מלבד המספר אותה.
משמעות אחרת למושג זה היא בדיחה בעלת שורת מחץ טיפשית. בדיחות קרש כאלה פופולריות בקרב ילדים, בשל פשטותן.
| "איש אחד הלך, הלך, הלך, התעייף והתחיל לרוץ." | ||
לרוב, בבדיחת הקרש חוסר ההיגיון בולט מאוד והוא למעשה הגורם לצחוק, שכן בקרב מבוגרים חוסר היגיון אינו גורם לצחוק ולכן אינו מקובל בקרבתם.
ישנה קבוצה נוספת המשתייכת לבדיחות הקרש המתאפיינת בכך שאין כלל משמעות לוגית לבדיחה, כגון:
| "שני אנשים הלכו לים, האחד טבע והשני אוהב חומוס." | ||
ראו גם
הערות שוליים
- ^ (תלמוד בבלי, מסכת שבת דף ל/ב)
לקריאה נוספת
- ערן כץ ולני רביץ, הצחוק הזה מזכיר לי ..., הוצאת מודן, 2006. איך לספר בדיחות.
- אלתר דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד.
- דני קרמן, ספר הבדיחות האדום, הוצאת מפה.
קישורים חיצוניים
מאמרים
אתרי בדיחות
- אוסף אתר הבדיחות
- אוסף אתר ההומור
- אוסף אתר הצחוק
- אוסף אתר ג'וקס
- אוסף בדיחות מקצועיות
פורומים
