בנייה ירוקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"מודהיף", בית הארחה מסורתי בעיראק הבנוי כולו מקש. שוקם לאחר שנהרס על ידי משטר סדאם

בנייה ירוקה (אנגלית: Green Architecture) היא גישה מערכתית כוללת לתכנון, לבנייה ולתפעול של בתים במטרה לחסוך אנרגיה, מים וחומרי גלם, המיושמת משלב התכנון המוקדם ועד למגורים בבית.

מטרת הבנייה הירוקה ליצור סביבת מגורים בריאה ונוחה תוך הימנעות, ככל האפשר, מפגיעה במשאבים טבעיים מתכלים ובאיכות הסביבה. בנייה ירוקה באה לידי ביטוי בשימוש בחומרים ידידותיים לסביבה ובחומרים ממוחזרים ותכנון שיאפשר חיסכון מקסימלי באנרגיה.

גישה זו נועדה להשפיע הן על הדיירים המשתמשים בבתים והן על הקבלנים הבונים אותם, על ידי הקטנת הצריכה של משאבים ושיפור תנאי המגורים בבתים.

מטרה ושיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עקרונות בתכנון ירוק

להשגת מטרות אלה, נעשה שימוש במספר אסטרטגיות, כדלהלן:

  • בידוד תרמי יעיל של הגג, הקירות והחלונות.
  • ניצול מסה תרמית ובידוד תרמי לחיסכון באנרגיה לצורך חימום או קירור.
  • תכנון יעיל וחסכוני של השטח בבית וניצולו.

ביצוע המטרות ייעשה באמצעות השלבים הבאים:

  • תכנון נבון של צורת הבית וכיוון העמדתו לניצול של אור טבעי, איוורור טבעי ואנרגיית השמש, חיפוי אדמה וכו'.
  • מיקום הבית ותכנון הפיתוח והנוף סביבו באופן שיאפשר ניצול מרבי של מי נגר עילי להשקיה או להחדרה למי התהום ויבטיח שילובו בנוף, תוך מזעור היקף עבודות העפר (חפירה או מילוי).
  • שימוש באביזרים חוסכי מים ואנרגיה. שימוש במקורות אנרגיה נקיים (רוח, שמש).
  • מיחזור פסולת, דלוחין ומי ביוב.
  • חומרי בנייה שייצורם דורש מעט אנרגיה.
  • חומרי בנייה מתכלים (חציר, עץ וכו'), או שניתנים למיחזור, או שכוללים מרכיבים ממוחזרים.
  • שימוש בחומרי בנייה מקומיים.
  • חמרי בנייה בעלי תוחלת חיים ארוכה יותר שעלות תחזוקתם נמוכה.
  • חומרים שאינם גורמים לפליטת גזים רעילים לאוויר.
  • ניצול יעיל של חומרי הבנייה להקטנת כמות פסולת הבניין.
  • מזעור הפגיעה בסביבה.
  • יעילות תחבורתית לדיירים.
  • פיתוח שטח שיאפשר חלחול מים למי התהום, אגירת נגר עילי, שימוש בצמחיה מקומית, נטיעת עץ נשיר גדול בחזית הדרומית.

הבנייה הירוקה מחייבת שיתוף פעולה בין כל הגורמים העוסקים בתכנון הבית, דהיינו, היזמים וכל צוות המתכננים, החל משלב התכנון הראשוני וההעמדה של הבית, תוך מודעות רבה שלהם לנושא.

חלק חשוב בתכנון הוא התייחסות לעלות הבית לכל מחזור חייו (Life Cycle Cost) כשיקול הכלכלי העיקרי, ולא לעלות ההשקעה בבנייה עצמה.

יתרונות השיטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתרומתה לאיכות הסביבה הכללית ולמניעת ניצול משאבים מתכלים, הבנייה הירוקה מעניקה יתרונות רבים לבעלים ולדיירי הבית, להלן:

  • הוצאות תפעול נמוכות.
  • איכות ונוחות גבוהות של סביבת הבית (פנים וחוץ).
  • "מכירוּת" (Resale) גבוהה של הבית.
  • הבנייה הירוקה אינה מצריכה עלויות נוספות בהשוואה לבנייה רגילה.

יישום בשטח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תכנון אקלימי - תכנון חלונות, גובהי תקרה, פתחי איוורור, מיקום החללים במבנה עצמו.
  • העמדת המבנה - התחשבות בכיווני האוויר, האור, ובתנאים האקלימיים באזור.
  • תכנון השלד - בידוד תרמי ביסודות, במרתפים ובקירות; בידוד הגג.
  • חלונות ומעטפת - בידוד הזכוכית, שימוש בחומרים בעלי בסיס צמנטי, ובחומרים 'בריאים'.
  • מערכות המבנה - מחזירי מים, בידוד הצנרת, מחזור מים 'אפורים', חימום "על-פי דרישה" (On-Demand), איוורור תקרתי, בקרת אקלים הכוללת סינון ונצולת גבוהה, גופי תאורה חוסכי אנרגיה.
  • חומרי גמר - הימנעות משימוש בחומרים המעודדים התפתחות אלרגיות, מניעת עובש וטחב, שימוש בצבעים ידידותיים לסביבה בקירות ובאביזרי הריהוט.
  • בניית שלד וגמר מחומרים טבעיים שייצורם אינו צורך אנרגיה ויוצר זיהום, כמו אבן ועץ.

עקרונות תכנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

חימום / קירור: ימי החורף מצריכים את חימום החלל ואילו בקיץ דרוש קירור, עיקרון של בנייה זו הוא שימור האנרגיה בתוך מבנה כלשהו לזמן ממושך ככל הניתן, כלומר לאחר חימום או קירור החלל, על פי הצורך, באמצעים מלאכותיים כדוגמת מזגן, יש לשמר את הטמפרטורה למשך זמן מרבי על מנת שלא להצריך פעולה נוספת (של המזגן) המבזבזת אנרגיה. הפרש טמפרטורה בין פנים המבנה לאזור שבחוץ, מביאים לגלי חום וקור, שחודרים את מעטפת המבנה, שכוללת קירות חיצוניים, גג ורצפה. בעטיים של אלה, מטרתו של בידוד תרמי היא מניעת בריחה של חום וקור מקירות מבנה החוצה או הפסד של אנרגיה. שימוש בטכנולוגיות בידוד תרמי בתהליך בנייה ירוקה, יספק ניצול מרבי של אנרגיה טבעית מבלי לפגוע בסביבה וללא השפעה של תנאי אקלים שונים כדוגמת חורף או קיץ.

היקף שטחי קירות: לשם השגת מטרה זו יש לצמצם את שטחי קירות החוץ ושטחי הפתחים במבנה כדוגמת דלתות וחלונות. הצורה הטובה ביותר עבור מבנה כזה היא בניין המתוכנן בצורת עיגול או בעל כיפות ומשטחים כדוריים, בשל העובדה שהיחס בין השטח להיקף הוא הגדול ביותר. עם זאת, לעיגול חסרונות רבים כשהבולטים בהם הם הקושי בתכנון הפנימי של המבנה והתאמת ריהוט פנימי.

החלופה הבאה היא תכנון מבנה שצורתו היא ריבוע. צורה זו היא בעלת יחס סביר של היקף לשטח ומאפשרת תכנון נוח של החללים הפנימיים.

תא כניסה: את תא הכניסה ניתן למצוא לרוב בבתים פרטיים באירופה הקרה. תא זה הוא מעין מבואת כניסה המופרדת מהחוץ בדלת ומופרדת מהפנים בדלת נוספת, וכך מתקבלת חציצה בין החוץ לפנים. תא כזה יעיל מאוד בחיסכון אנרגיה בשל העובדה שזהו חלל חוצץ בעל שתי דלתות כך שאדם הנכנס אליו סוגר אחריו את הדלת הראשונה ורק לאחר מכן פותח את השנייה ונכנס לפנים הדירה. לעומת זאת אם נתכנן דלת אחת בין החוץ לפנים, כל הקור או החום מבחוץ ייכנסו ישירות לדירה ויפגעו בטמפרטורה. יש חשיבות גדולה למיקום של תא זה, עליו להיות בתוך שטח הריבוע ולא נספח אליו (ריבוע שאליו מוצמד עוד ריבוע קטן), כלומר שלושה קירות של התא מפרידים בין פנים הדירה ורק קיר אחד מפריד את החוץ.

חצר פנימית: חלונות בתוך מבנה אחראים ל-15–30 אחוזים מאובדן האנרגיה. יצירת חצר פנימית (פטיו) מקורה אומנם מגדילה את שטחי הקירות החיצוניים אך קרינת השמש הנכנסת לפטיו היא פסיבית.

טבלת שמש: לכל אזור על פני כדור הארץ יש טבלת שמש המתאימה לו. התחשבות בטבלה זו היא גורם מכריע בשאלת כמות הקרינה הנכנסת למבנה. בישראל השמש נמצאת לאורך כל היום בדרום, ותכנון חזיתות דרומיות בבניינים מצריכה טיפול מיוחד בכל הנושא הקשור לקרינה אולטרה סגולה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]