רון פונדק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

רון פונדק (14 במאי 1955 - 11 באפריל 2014) היה ממתכנני הסכמי אוסלו, כיהן כמנכ"ל מרכז פרס לשלום משנת 2001 עד 2012.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונדק היה בנו של העיתונאי הישראלי-דני נחום פונדק[1]; אחיו, אורי פונדק, נהרג במלחמת יום הכיפורים. פונדק שימש בתפקידים שונים בשירות המודיעין בצה"ל. בשנת 1991-1992 הועסק כעיתונאי בעיתון "הארץ".

הוא השלים עבודת דוקטורט בבית הספר ללימודי המזרח ואפריקה (SOAS) באוניברסיטת לונדון, והתמחה בהיסטוריה הפוליטית-מדינית של המזרח התיכון. בשנת 1994 פרסם באנגליה את הספר "The Struggle for Sovereignty", העוסק בהיסטוריה הירדנית בין השנים 1946-1951. מאז, כתב פונדק מאמרים לעיתונות הישראלית והבינלאומית בנושאי תהליך השלום הערבי-ישראלי.

לאחר פרישתו ממרכז פרס לשלום התמנה ליו"ר פורום ארגוני השלום הישראלי.

נפטר בי"א בניסן תשע"ד, 11 באפריל 2014, ממחלת הסרטן[2].

מעורבות ביוזמות שלום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראשית שנות ה-90 נטל פונדק חלק משמעותי בנסיונות לקידום פתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני. בתוך כך, היה מעורב בראשית שנות התשעים ביצירתו של ערוץ השיחות החשאי עם אש"ף באוסלו, בידיעתו של שר החוץ דאז, שמעון פרס. בשלב שני, היה פונדק חבר בצוות הישראלי המצומצם שנשא ונתן עם אש"ף על ניסוח הסכם הצהרת העקרונות אשר נחתם בוושינגטון ב-13 בספטמבר 1993.

בשנים שלאחר הסכם אוסלו היה פונדק מעורב במספר יוזמות שלום, קבוצות מחקר, ועדות היגוי וקבוצות עבודה אשר מטרתן הייתה לקדם שלום ישראלי-ערבי, תוך השפעה ישירה ועקיפה על מדיניות ממשלתית.[דרוש מקור] בשנים 1994 – 2000 היה פונדק בין הדמויות המרכזיות שהובילו ערוצי דיאלוג שונים עם הפלסטינים, שכונו: Track Two, בהם נדונו במשותף נושאים מקצועיים ומדיניים שהיו קשורים להצעה להסדר קבע של שלום בין ישראל למדינה פלסטינית, בהם הבנות ביילין-אבו מאזן. תוצרי שיחות אלו באו לידי ביטוי בועידת קמפ דייוויד שהתקיימה בשנת 2000, ובועידת טאבה. פונדק נמנה גם עם מנסחי יוזמת ז'נבה ב-2003.

למרות ביקורת חריפה שנמתחה על הסכם אוסלו וישומו בקרב חוגים נרחבים בחברה הישראלית מימין ומשמאל, סבר פונדק כי הסכם אוסלו הוא הסכם היסטורי אשר הניח את היסודות להמשך המשא ומתן בין ישראל והפלסטינים וקבע את העקרונות המרכזיים להסכם שלום עתידי.[3] ב-2004 שלח פונדק מכתב למרואן ברגותי, שנידון לחמישה מאסרי עולם על מעורבותו ברצח יהודים, בו טען כי מאסרו של ברגותי, אותו כינה "שותף אמיתי לשלום", הוא "טעות איומה ומרה".‏[4]

תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פונדק שימש כחבר ועדת ההיגוי של קבוצת Aix וחבר ועדת ההיגוי של יוזמת ז'נבה. כמו כן, כיהן כיו"ר המשותף של פורום ארגוני השלום הפלסטיני-ישראלי. טרם הצטרפותו למרכז פרס לשלום שימש מנהל שותף של הקרן לשיתוף פעולה כלכלי (ECF), ארגון ישראלי המקדם נושאים שונים, מדיניים וכלכליים, הקשורים לתהליך השלום.

בנוסף, שימש כחבר האסיפה הכללית של בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה, חבר בוועד המנהל ובוועדת תערוכות ורכישות במוזיאון תל אביב לאומנות, וחבר בוועד המנהל ובוועד האקדמי של המכון לדיפלומטיה ושיתוף פעולה אזורי באוניברסיטת תל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם מותו:

מכּתביו:

על כתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יוסי מלמןסיפורו של הרברט פונדק, העיתונאי הדני ששימש כסוכן מוסד, באתר הארץ, 4 במרץ 2010
  2. ^ אטילה שומפלבי, אדריכל הסכם אוסלו רון פונדק נפטר בגיל 59, באתר ynet‏, 11 באפריל 2014
  3. ^ רון פונדק, מורשת אוסלו, שירות החדשות "קומון גראונד-מזרח תיכון", 9 בנובמבר 2009
  4. ^ אילאיל שחר, "ברגותי, אתה השותף לשלום", אתר nrg‏ 24 באוגוסט 2004