יוסי מלמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוסי מלמן

יוסי מלמן (נולד בשנת 1950) הוא עיתונאי ישראלי, פרשן צבאי, היה חבר מערכת "הארץ" וזוכה פרס סוקולוב לתקשורת הכתובה לשנת 2009‏‏[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלמן נולד בפולין ועלה לישראל בשנת 1957. בצעירותו השתייך לתנועת השומר הצעיר. במאי 69' התגייס לצה"ל והתנדב לסיירת שקד[2]. בסיירת עבר מלמן מסלול הכשרה כלוחם וכן עבר קורס מ"כים חי"ר, קורס סיור[3] וקורס חובשים. עם תום המסלול השתתף באימונים ופעילות מבצעית במסגרת הסיירת בפיקוד הדרום, בגזרת סיני, תעלת סואץ[4] ירדן, לבנון[5] וברצועת עזה[6]. מלמן הוא בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בהיסטוריה וביחסים בינלאומיים ועמית קרן מחקר של אוניברסיטת הארוורד.

מלמן החל את הקריירה העיתונאית שלו, ב-1973, בגלי צה"ל, לאחר שירותו הצבאי. משם עבר לשמש ככתב ושדר רדיו במחלקת החדשות וענייני היום של קול ישראל. משנת 1980 מסקר מלמן בעיתון הארץ ענייני צבא, טרור, ויחסי חוץ. בשנים 1984 - 1988 שימש מלמן כתב מדיני וכתב לענייני מפלגות של העיתון דבר. שהה בבריטניה במשך ארבע שנים ושנה בארצות הברית מטעם עיתון הארץ.

זכה בפרסים בינלאומיים על תחקירים בנושאי טרור וריגול. כמו כן, פרסם תשעה ספרים בענייני דיפלומטיה חשאית במזרח התיכון, טרור, ריגול ויחסי החוץ של ישראל עם ארצות הברית ועם ירדן, בהם "מרגלים לא מושלמים", שהיה ברשימת רבי המכר של ה"ניו יורק טיימס" במשך 15 שבועות, וכן "המרגלים" שנכתב עם איתן הבר. בין ספריו של יוסי מלמן נכלל גם הספר "הישראלים החדשים", שהוא מעין סקירה כללית ואישית מאוד על תולדותיה של החברה הישראלית. ארבעה מספריו נכתבו בשיתוף עם העיתונאי דן רביב מרשת CBS. רוב הספרים תורגמו לשפות זרות.

ספרו, "הספינקס" (2007), עוסק בנשיא מחמוד אחמדינג'אד ותוכנית הגרעין של איראן. ספרו האחרון, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין" (2012) הוא מחקר על כלל סוכנויות הביון של ישראל. ב-2011 חיבר את "אוטוביוגרפיה של ריצה", ספר המתאר את קורות חייו ומנסה לפענח את אהבתו לספורט אתגרי. לאורך השנים, רכש לעצמו מלמן שם הן בישראל והן בחו"ל, כמומחה בנושא השירותים החשאיים של ישראל.

בשנת 1991 עתר מלמן לבג"ץ לאפשר לו לפרסם את פרשת מרקוס קלינגברג, שפרסומה נאסר על ידי הצנזורה הצבאית, והצנזורה חזרה בה מהתנגדותה. לימים, בשנת 2006, העלה התיאטרון הקאמרי מחזה בשם "הבן הטוב" שכתב ביחד עם השחקן והבמאי רמי דנון, המתאר 80 דקות שבהן מתנהלת חקירתו של מדען, פרופ' הרמן – דמות השואבת השראה מזו של מרקוס קלינגברג – אשר הנושא המרכזי שבו הוא שאלת הנאמנות, ונבחנות בו צורות שונות של בגידה - במולדת, באישה, בבת, במדע ובאידאולוגיה.

עתירות נוספות של מלמן לבג"ץ היו עתירתו משנת 1995 להתיר פרסום שמותיהם של ראש השב"כ וראש "המוסד", אך תוך כדי כך החליטה הממשלה להתיר את פרסום השמות והעתירה הפכה למיותרת, וכן עתירתו לפרסם את העובדות הנוגעות לפרשת אלחנן טננבאום. כן השתתף בעתירתו של מייק אלדר להתיר לו לפרסם את ספרו על הצוללת אח"י דקר. בנוסף הגיש עתירות בנושאים של שחיתות במערכת הביטחון.

מלמן הוא גם ספורטאי ורץ למרחקים ארוכים. השתתף מאז 1994 ב-32 תחרויות ריצת מרתון ובארבע תחרויות טריאתלון איש הברזל בישראל ובחו"ל, גם לאחר שעבר ב-2009 התקף לב וצנתור. מלמן הוא המייסד והיזם עד 2011 של "ישראמן" - תחרות איש הברזל בישראל.

מלמן היה הראשון להציג ראיון עם ארקדי גאידמק לציבור הרחב בישראל, שנים לפני שהפך גאידמק לידוען. מה שהחל כהצגתו של גאידמק לציבור כמליונר אלמוני ומסתורי, הפך מאז לחקירה בלתי פוסקת שחשפה את עסקיו השונים והשנויים במחלוקת של גאידמק, אשר ייצרה לגאידמק תדמית השונה מזו שקיווה להציג. גאידמק מצדו תקף את מלמן וטען כי מלמן רדף אותו בכתבותיו מסיבות לא מקצועיות. ב-2009 הסיר גאידמק ביוזמתו, עוד לפני שהחל הדיון המשפטי, את תביעתו להוצאת דיבה נגד מלמן.

בפברואר 2012 הודיע מלמן על פרישה מעיתון הארץ‏[7] (לפי דיווח באתר mako נאלץ מלמן לפרוש בעקבות תרגיל עוקץ שבו היה מעורב האלוף במיל' ישראל זיו, לאחר שמלמן פרסם סדרת כתבות שליליות על זיו).‏[8] במאי 2012 הצטרף מלמן לוואלה! ככתב ופרשן לתחומי מודיעין, גרעין וטרור בינלאומי‏[9], וכשנה לאחר מכן פוטר במסגרת קיצוצים בכוח האדם של האתר‏[10]. משנת 2008 ועד 2011, פרסם מלמן בלוג בשם "מרוץ החימוש" באתר קפה TheMarker, בו שילב חומרים בנושאי ביטחון, חברה, כלכלה וריצה. כיום (2013) הוא כותב ב"סופהשבוע".‏[11]

אשתו, בילי מלמן, היא פרופסור להיסטוריה באוניברסיטת תל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דו"ח הסי-אי-אי על שירותי המודיעין והביטחון של ישראל בעריכתו ותרגומו של יוסי מלמן, זמורה ביתן מודן, 1982
  • אבו נידאל: דיוקנו של ארגון טרור . הוצאת הדר, 1984
  • שותפות עוינת: הקשרים הסודיים בין ישראל וירדן (ביחד עם דן רביב), הוצאת ידיעות אחרונות, 1987.
  • מרגלים לא מושלמים: סיפורו של המודיעין הישראלי, (ביחד עם דן רביב), ספריית מעריב, 1990.
  • הישראלים החדשים: מבט אישי על חברה בשינוי, הוצאת שוקן, 1993.
  • שותפים לדבר מעשה: בתוככי הברית הישראלית אמריקנית (ביחד עם דן רביב), ספריית מעריב, 1994.
  • המרגלים: פרשות ריגול במדינת ישראל (ביחד עם איתן הבר), הוצאת ידיעות אחרונות, 2002.
  • הספינקס: אחמדינג'אד והמפתח לפצצה האיראנית (ביחד עם מאיר ג'בדנפר), ספריית מעריב, 2007.
  • אוטוביוגרפיה של ריצה, הוצאת ידיעות ספרים, 2011.
  • מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין (ביחד עם דן רביב), הוצאת ידיעות ספרים, 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוכרזו הזוכים בפרס סוקולוב לתקשורת, ynet ‏, 12.11.2009
  2. ^ יוסי מלמן, האיש שלנו בתקשורת, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2011
  3. ^ יוסי מלמן, הישראלים החדשים: מבט אישי על חברה בשינוי, הוצאת שוקן, 1993, עמוד 182.
  4. ^ יוסי מלמן, "אוטוביוגרפיה של ריצה", הוצאת ידיעות ספרים, 2011, עמוד 113, "השתתפתי בסיור שנפל למארב מצרי של כוח קומנדו שחצה את התעלה והרג במטח אש ראשון ארבעה מאנשי הסיור. הלם שיתק אותי לשניות. לא הבנתי מה קורה סביבי. אך מהר מאוד התעשתתי. נטלתי את המקלעון, הצטרפתי לכמה מחברי שעלו על הסוללה והשיבותי יחד עמם אש לעבר המארב המצרי".
  5. ^ יוסי מלמן, "אוטוביוגרפיה של ריצה", הוצאת ידיעות ספרים, 2011, עמוד 113, "מאוחר יותר השתתפתי בפשיטות מעבר לגבול ללבנון ובאזור ים המלח לשטח ירדן , בפעולות שנועדו להרוג מחבלים".
  6. ^ [1], באתר TheMarker
  7. ^ דוד אברהם, יוסי מלמן עוזב את עיתון הארץ, וואלה, ‏ 16.02.2012.
  8. ^ אביב הורביץ, שונאים, סיפור אהבה, 28 בנובמבר 2013
  9. ^ דוד אברהם, יוסי מלמן מצטרף לוואלה!: ישמש ככתב ופרשן לתחומי מודיעין, גרעין וטרור בינ"ל, באתר וואלה!, 13 במאי 2012.
  10. ^ דבורית שרגל, יוסי מלמן פוטר מוואלה!
  11. ^ יוסי מלמן, סופהשבוע