רורי או'קונור
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
 | |
| לידה |
28 בנובמבר 1883 דבלין, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| הוצאה להורג |
8 בדצמבר 1922 (בגיל 39) כלא מאונטג'וי, אירלנד |
| מדינה |
אירלנד |
| מקום קבורה |
בית הקברות גלאסנווין |
  | |
רורי או'קונור (באנגלית: Rory O'Connor; 28 בנובמבר 1883 – 8 בדצמבר 1922) היה פעיל רפובליקני אירי. או'קונור ידוע בעיקר בשל תפקידו במלחמת האזרחים האירית, שהתרחשה בשנים 1922–1923.
בעקבות פעילותו במהלך המלחמה הוא הוצא להורג.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
או'קונור נולד בדבלין, ב-1883. בנעוריו עבד כמהנדס מסילות ברזל בקנדה. אחרי שחזר לאירלנד הצטרף לתנועה האירית הלאומית, במסגרתה הצטרף למסדר היברניאן העתיק. בעקבות פעילותו הוא נשלח למחנה ריכוז לאחר מרידת חג הפסחא ב-1916. במהלך מלחמת העצמאות האירית בין השנים 1919–1921, מונה או'קונור למפקד הנדסה בצבא האירי הרפובליקני (IRA), ארגון צבאי אירי שהיה מורכב ממתנדבים.
פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
או'קונור התנגד לאמנה האנגלו–אירית שנחתמה בשנת 1921 – אמנה שהכריזה על ייסודה של מדינה אירית חופשית אך ביטלה את סמכות הרפובליקה האירית שהוקמה בשנת 1916, אשר הוא ועמיתיו נשבעו לתמוך בה. ב־26 במרץ 1922 קיימו קציני ה־IRA שהתנגדו לאמנה, כנס בדבלין, בו החליטו על דחיית הפשרנות שמייצגת האמנה והתנכרותה לדאל אירן (הפרלמנט האירי). ובחרו פרלמנט אירי חדש. כאשר או'קונור נשאל האם מטרת צעד זה הייתה הקמת מנהיגות דיקטטורית חדשה באירלנד הוא ענה: "אתה יכול להתייחס לזה כך, אם תרצה בזה."
באפריל 1922 השתלטו או'קונור ו־200 אנשי IRA שהיו תחת פיקודו על המבנה בו שכנו ארבעת בתי המשפט שבמרכז דבלין, כמהלך מחאתי נגד הממשלה האירית החדשה, במטרה להתגרות בחיילים הבריטים ששהו באירלנד. או'קונור סבר שהדבר יוביל להתחלה מחודשת של מלחמה עם בריטניה ויאחד את ה־IRA נגד אויבם המשותף. מייקל קולינס ניסה נואשות לשכנע את או'קונור ואנשיו לעזוב את המבנה לפני שתיפתח הלחימה.
ביוני 1922, לאחר שחיל המצב שהיה בבתי המשפט חטף את ג'יי ג'יי או'קונל, גנרל בצבא אירלנד החופשית, הפגיז קולינס את מבנה ארבעת בתי המשפט באמצעות ארטילריה שהשאיל מהבריטים. או'קונור נכנע אחרי יומיים של לחימה ונכלא בכלא מאונטג'וי. אירוע זה הצית את מלחמת האזרחים באירלנד, וקרבות החלו להתפרץ ברחבי האי בין כוחות התומכים והמתנגדים לחוזה.
ב־8 בדצמבר 1922 הוצא רורי או'קונור להורג על ידי כיתת יורים, כפעולת תגמול על רצח חברי ה־IRA שהתנגדו לחוזה האנגלו–אירי והשתתפו בהריגתו של חבר הפרלמנט של אירלנד החופשית, שון היילס. עם או'קונור הוצאו להורג שלושה רפובליקנים נוספים (ליאם מלואס, ריצ'רד בארט, וג'ו מק'אלביי), שנעצרו ביחד בזמן המצור על מבנה ארבעת בתי המשפט. ההוראה להוצאה להורג ניתנה על ידי קווין או'היגינס, שבחר באו'קונור להיות השושבין בחתונה שלו פחות משנה לפני כן, דבר המציג את השנאה והפילוג להם גרמה האמנה בקרב התושבים האירים. או'קונור ושבעים ושישה רפובליקנים אירים נוספים שהוצאו להורג, נתפסו כתוצאה מכך כקדושים מעונים בעיני התנועה הרפובליקנית באירלנד.