גוסטב קורבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גוסטב קורבה
חוף נורמנדי. (בסביבות 1872/1875). גלריית האמנות בוושינגטון
דיוקנה של הנסיכה קרולי, 1865
דיוקנה של ג'ואנה היפרמן, שרבים משערים כי היא הדוגמנית לציור "מקורו של העולם"

ז'אן דזירה גוסטב קורבּהצרפתית: Jean Désiré Gustave Courbet;‏ 10 ביוני 1819 - 31 בדצמבר 1877), צייר צרפתי השייך לזרם הריאליסטי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבה נולד בעיר אורנן בצרפת, למשפחת חוואים עשירה אשר חפצה כי ילמד משפטים. הוא נסע לפריז בשנת 1839 ועבד בסטודיו של הציירים סטויבן והסה. עד מהרה עזב, והעדיף לפתח את סגנונו האישי. לשם כך למד את ציוריהם של הציירים הספרדים, הפלמים והצרפתים הגדולים, והעתיק את עבודתם.

עבודותיו הראשונות "אודליסק", על פי נושא שהציע ויקטור הוגו, ו"ליילה", המנציחה את הסופרת ז'ורז' סנד, היו על נושאים ספרותיים, אך עד מהרה העדיף את ציור הטבע הדומם.

מסע להולנד בשנת 1847 חיזק את תחושתו כי הציירים צריכים להביע את החיים שמסביבם, כשם שרמברנדט והאמנים ההולנדים הגדולים האחרים נהגו לעשות.

בין היתר צייר את עצמו עם כלבו ואת עצמו כשהוא מעשן מקטרת. ציורים אלו נדחו על ידי אנשי הסלון האמנותי בפריז, אך המבקרים הצעירים, הנאו-רומנטיקנים והריאליסטים, היללו בשבחיו. ב-1849 הפך לאמן ידוע היוצר תמונות כ"לאחר הארוחה באורנאן" או "עמק הלואר".

ריאליזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קורבה ידוע כמחדש הריאליזם באמנות והוא שטבע את המושג. הוא צייר ציורי נוף ונוף ימי חדשניים. בניגוד לרוח התקופה, הסצינות שצייר אינן רומנטיות או אידאליות. הוא נהג לצייר סצינות דינמיות הנתונות בעיצומה של תנועה ושינוי. קורבה האמין שמשימת האמן הריאליסטי היא חיפוש האמת, אשר רק באמצעותה יימחקו ההבדלים החברתיים והמעמדיים ואי-השוויון בחברה.

עבור קורבה הריאליזם לא היה רק שלמות הקו והצורה, אלא הטיפול הספונטני והגס בצבע, המרמז על צפייה ישירה של האמן במושא היצירה, והצגת אי-הסדירויות אשר עומדות בבסיסו של הטבע. הוא צייר את החיים כשלעצמם, קשים ואף גסים, ובעשותו כן קרא תיגר על הרעיונות האקדמיים של ציירי תקופתו, דבר אשר הביא לביקורת כי הוא אימץ במודע את הערצת הכיעור.

יצירתו, כיצירתם של אונורה דומייה וז'אן פרנסואה מילה, ידועה כ"ריאליזם".

קבורה באורנאן[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קבורה באורנאן

יצירתו הידועה ביותר היא "קבורה באורנאן". יצירתו מתארת את אשר צפה בהלווייתו של אבי דודו, והפכה ליצירת המופת הראשונה שלו בזרם הריאליסטי. בספטמבר 1848 נכח בהלוויית אבי דודו באורנאן, ולאחר מכן צייר על בד גדול את "קבורה באורנאן". הוא השתמש בנוכחים בהלוויה כדוגמנים עבור הציור, דבר חסר תקדים באמנות זמנו. לפניו השתמשו בשחקנים כדוגמנים, ובבחירתו לצייר את האנשים אשר נכחו בהלוויה הייתה חדשנות. הדבר נתן מבט ריאליסטי באנשי העיירה אורנאן, שאותם הכיר קורבה מילדותו. הם מוצגים אל מול רקע ריאליסטי, המראה כיצד חיים תושבי אורנאן. התמונה עוררה רעש רב. הייתה זו יצירה ענקית בגודלה, שלושה מטרים על שבעה מטרים, והראתה את ההלוויה הכפרית באותה מידת פירוט שצויירו בעבר הלוויות מלכותיות. היה זה בלתי רגיל להשתמש באירוע יום יומי ולתת לו את אותה הדרת כבוד וחשיבות שניתנה למלוכה. על ידי יצירת עניין בדרך זו של ציור סצנה יום יומית, התרגל הציבור לרעיונות הריאליזם. הפנטזיה המנוונת של הרומנטיקה איבדה פופולריות, והאנשים רצו לראות ציורים ריאליסטיים יותר הקרובים יותר למציאותם הביתית. קורבה התייחס לעבודתו לא כאל הלווית אבי דודו, אלא כאל הלוויתו של הסגנון הרומנטי.

הסלון ב-1850 הביא לקורבה ניצחונות אומנותיים בהצגת התמונה "הלוויה באורנאן" ו"שוברי האבנים" (אשר נהרסה בשנת 1945), וכן "האיכרים מפלאזי". סגנונו המשיך להתפתח באופן ייחודי ביצירות "נערות הכפר" מ-1852, וכן "המתאבקים", "הרוחצים" ו"נערה סובבת" משנה זו.

בשל זיהוי הריאליזם האמנותי עם רעיונות הסוציאליזם הפוליטי, קהלו היה מחויב לרעיונות של סוציאליזם ודמוקרטיה, והוא ניצל זאת לכתיבת מאמרים פוליטיים המקדמים את דעותיו. לידיד כתב בשנת 1850:

"בחברתנו המתורבתת כל כך עלי לחיות את חייו של פרא. אני חייב להיות חופשי אף מממשלות. אהדתי נתונה לעם ואני חייב לפנות אליהם באופן ישיר".

המוניטין של קורבה בימי חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של העולם
L'Origine du monde
גוסטב קורבה, 1866
שמן על בד, 46 × 55 ס"מ
מוזיאון ד'אורסה, פריז

לקראת סוף שנות השישים של המאה ה-19 צייר קורבה סדרה של ציורים אירוטיים ששיאם הציור "מקורו של העולם" (1866), המתאר את אברי המין הנשיים, ו"הנמות" (1866) המתאר שתי נשים במיטה. על אף שלא הוצגו בציבור, היצירות הפכו את קורבה לאמן ידוע לשמצה.

סירובו לקבל את אות לגיון הכבוד שהוצע לו על ידי נפוליון השלישי הפך אותו לפופולרי בקרב מתנגדי המשטר, ובשנת 1871 בזמן הקומונה הפריזאית מונה על ידי הקומונרדים כאחראי לכל המוזיאונים בפריז, וכך הציל אותם מביזה על ידי ההמון. לאחר נפילת הקומונה הואשם על ידי הממשלה החדשה בכך שהרס את העמוד בכיכר ונדום. בית דין צבאי דן אותו לשישה חודשי מאסר, ולקנס בן שלוש מאות אלף פרנק. הוא ריצה את מאסרו, אך לאחר שחרורו, בשנת 1873, נמלט לשווייץ, על מנת שלא ייאלץ לעבוד עבור המשטר החדש כדי לשלם את הקנס שהוטל עליו.

קורבה מת בשווייץ כתוצאה ממחלת כבד שהתפתחה עקב שתיית אלכוהול מוגזמת.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]