רנייה השלישי, נסיך מונאקו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הנסיך רנייה השלישי
(31 במאי 1923; מונאקו - 6 באפריל 2005; מונאקו) (בגיל 81)
Prince Rainier III.jpg
שם מלא רנייה לואי הנרי מקסנס ברטרנד גרימלדי
מקום קבורה קתדרלת סנט ניקולס, מונאקו
בת-זוג
שושלת בית גרימלדי
תואר נסיך מונאקו
אב הנסיך פייר, דוכס ולנטיניוס
אם הנסיכה שרלוט, דוכסית ולנטיניוס
צאצאים
נסיך מונאקו
תקופת כהונה 9 במאי 1949 - 6 באפריל 2005 (55 שנים)
הקודם בתפקיד הנסיך לואי השני
הבא בתפקיד אלברט השני

רנייה השלישי, נסיך מונאקו או רנייה לואי הנרי מקסנס ברטרנד גרימלדי ( Rainier Louis Henri Maxence Bertrand Grimaldi;‏ 31 במאי 1923 - 6 באפריל 2005) היה שליט מונאקו מבית גרימלדי במשך 56 שנים ואחד מראשי המדינה הוותיקים ביותר במאה העשרים.

עיקר פרסומו בעולם נבע מנישואיו לשחקנית הקולנוע גרייס קלי. במונאקו, רנייה הוביל שינויים משמעותיים בחוקת המדינה. הכנסות המדינה הורחבו בתקופתו באופן ניכר, נוסף לתעשיית ההימורים שהיוותה בראשית כהונתו 95% מהכנסותיה וכיום 3% בלבד.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי משפחתו של רנייה בית גרימלדי, נקשרים בשושלות המלוכה של צרפת, ספרד, גרמניה, סקוטלנד, אנגליה, הולנד ואיטליה.

אם סבו, הנסיכה מרי ויקטוריה גרימלדי, הייתה צאצאית של מלך סקוטלנד ג'יימס הרביעי. בין אבותיו האחרים נמנית בתו המאומצת של נפוליאון בונפרטה, מלך שבדיה קרל התשיעי, מלך דנמרק ונורבגיה פרדריק השני, הסופר ויליאם בקפורד, הנסיך ויליאם הראשון מאורנג', הנסיכה ג'ואן מויילס ובני אצולה אחרים.

שנות חייו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנייה נולד במונאקו כבן יחיד לנסיכה שרלוט, יורשת העצר של נסיכות מונאקו, ולנסיך פייר. הוריו היו הדוכס והדוכסית מולנטיניוס ואביו הוכתר על ידי סבו כנסיך מונאקו בזכות עצמו. בהתאם לכך אביו אימץ את שם המשפחה של משפחת אימו, גרימלדי. לרנייה אחות יחידה, הנסיכה אנטואנט.

את לימודיו למד באנגליה ובשווייץ ולאחר מכן למד תואר ראשון בצרפת.

במהלך מלחמת העולם השנייה רנייה שירת כקצין זוטר בחיל השריון הצרפתי ונלחם באלזס. על חלקו בלחימה הוענקה לו מדליית "כוכב הברונזה".

בשנת 1944 נענתה אימו לבקשת אביה וויתרה על זכותה לרשת את הכתר. עם מות סבו, ב-9 במאי 1949, היה רנייה לנסיך מונאקו.

נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנות הארבעים והחמישים הנסיך חי עם שחקנית הקולנוע הצרפתייה ג'יזל פסקל. לאחר פרידתם רנייה החל לחזר אחרי השחקנית האמריקאית זוכת האוסקר גרייס קלי, והשניים נישאו ב-19 באפריל 1956.

לנסיך רנייה והנסיכה גרייס שלושה ילדים:

הנסיכה גרייס נהרגה בתאונת דרכים בשנת 1982. לאחר מותה היו לרנייה מערכות יחסים עם הנסיכה וירג'יניה פירסטנברג, קרובת משפחתו ומעצבת אופנה נודעת.

פעולותיו כנסיך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכתרתו החל רנייה לבסס את מונאקו מחדש, לאחר שהמדיניות הכלכלית של המדינה הוזנחה. קופת המדינה הייתה על סף גרעון בראשית כהונתו ויכולתם הכלכלית של חוג המהמרים בעיר נפגעה מהשפעות מלחמת העולם השנייה, לצד התפתחותם של אתרי הימורים מתחרים ברחבי העולם. על כן רנייה החליט לבסס את מונאקו באמצעות הפחתת מסים דרמטית והפיכת שטחיה למשאבי נדל"ן ותיירות כדאיים. מעורבותן הכלכלית של נאמנויות שונות הקשתה על הגשמת חזונו ורנייה נאבק על הלאמתן.

בשנת 1962 הושקה בנסיכות חוקה חדשה, על פיה הופחתה מידת חשיבותה של משפחת המלוכה. החוקה הקודמת משנת 1959 בוטלה והשליטה במדינה הועברה לידי הנסיך ו-18 חברי מועצה נבחרים.

כחובב בולאות הנסיך פתח בשנת 1950 את המוזיאון המקומי לבולאות, בו הוצגו אוספיהם של הנסיכים אלברט הראשון ולאופולד השני. בשנת 1997 החל מועדון הבולאות של מונטה קרלו לארגן תערוכות בינלאומיות לבולים נדירים.

בשנות כהונתו האחרונות רנייה היה ראש המדינה השני בותיקותו בעולם, לאחר מלך תאילנד פומיפון אדוניאדט.

שנותיו המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריאותו של רנייה הידרדרה בשלוש שנות חייו האחרונות ומחלות ריאה הביאו לאשפוזיו החוזרים בבית החולים. במרץ 2005 הטיפול ברנייה הועבר ליחידת טיפול נמרץ וכעבור זמן קצר נמסרה הודעה על קריסת מערכות גופו.

סמכויותיו הועברו ב-31 במרץ לבנו אלברט וב-6 באפריל הנסיך נפטר.

הלוויתו נערכה ב-15 באפריל בקתדרלת סנט ניקולס במונקו, לצד מקום קבורתה של הנסיכה גרייס ו-17 קודמיו בתפקיד. סמיכות מותו עם פטירת האפיפיור יוחנן פאולוס השני הפחיתה את העניין התקשורתי סביב האירוע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]