שלמה שטענציל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב שלמה שטענציל
אביו הדיין רבי חיים דוב שטנצל

הרב שלמה שטענצילפולנית: Szlama SZTENCEL; כ"ה באב תרמ"ד, 16 באוגוסט 1884 - ה' באלול תרע"ט, 31 באוגוסט 1919) שימש כראש ישיבה בסוסנוביץ וכרב של העיירה צ'לדז. מחבר הספרים קהלת שלמה ובית שלמה.

צעירותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב חיים דב שטנצל, דיין בצ'לדז, בדרום מערב פולין ולפרדיל גיננדיל לבית שוויצר, שאביה היה מעשירי בנדין. אחיו הוא סופר ומשורר היידיש אברהם נחום שטנצל. בני משפחתו היו חסידי רדומסק. סבא רבא שלו, הרב דוב בעריש הרציגר, היה רבה של בנדין.

בשנת תרנ"ה בגיל אחת עשרה הלך ללמוד אצל הרב אפרים צבי איינהורן בישיבת אמסטוב. בקיץ תרנ"ז, כמה חודשים לפני הבר מצווה, הלך ללמוד אצל הרב יעקב יוסף רבינוביץ, בנו של האדמו"ר בעל חסד לאברהם מחסידות ראדומסק. אחר כך חזר לישיבת אמסטוב לשנה אחת, ולמד בישיבתו של האבני נזר במשך חצי שנה. בשנת תרס"א חזר למקום הולדתו, צ'לדז.

חייו הבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בט' באלול תרס"ב, כשנעשה בן שמונה עשרה, נשא לאישה את מרים ביילא בת הרב אפרים מרדכי צוויגענהאפט, שו"ב ומו"צ בסוסנוביץ שהיה מקורב לאבני נזר. בגיל עשרים ואחת, נתמנה כרב של צ'לדז, בעידודו של בעל הכנסת יחזקאל מרדומסק.

בספר הזיכרון לקהילת סוסנוביץ[1] נאמר עליו: ""בסוסנוביץ התייחסו אליו מלבד כאל רב ודיין העיר, גם כקדוש בעל מופת, והתחשבו בו מאוד בכל מקום. הוא נזהר מאוד שלא לכעוס על שום אדם, וכן הקפיד, שלא לדבר שקר, משך היום לא ישן מעולם מלבד בשבת." בספר גאוני פולין האחרונים, שפרסם אהרון סורסקי, מסופר שוויתר על רבנותו בנימוק של צדקה: בעקבות תלונות של בני המקום על זקנותו של השוחט וידיו הרועדות, הוא פסל את השוחט, מה שהביא לאיבוד פרנסתו. באותה תקופה, בא אליו בן דודו, רבי אריה צבי פרומר, לימים ראש ישיבת חכמי לובלין, כשהוא מחפש אחר משרת רב פנויה. הרב שטענציל ויתר על תפקידו ברבנות המקום תמורת סכום גבוה‏[2]. את הכסף נתן לאותו שוחט שהעביר מתפקידו.

בשנת תרס"ח עבר לסוסנוביץ, מקום מגוריו של חותנו, ושם נתמנה לדיין, ולראש ישיבת "יגדיל תורה".

בשנת השלושים וארבע לחייו חלה ונזקק לנסיעה למעיין המרפא שצ'אבניץ, שם טיפל בו אביו, עד שנפטר בה' באלול תרע"ט, בגיל שלושים וחמש. לאחר פטירתו נמצא יומן של חשבון נפש שכתב מדי יום מאז חתונתו, שם תיעד את חטאיו. חלקים מהיומן נדפסו בספר "חידושי הגאון מסוסנוביץ" המאגד שני ספרים קהלת שלמה ובית שלמה[דרוש מקור].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריכת ספרו של הרב שטנצל
  • לאחר פטירתו הוציאו ילדיו את הספר קהלת שלמה מכתביו. הספר יצא בשנת תרצ"ב בפיעטרקוב וכולל 900 ערכים לפי סדר א"ב. בן דודו, הרב פרומר, כותב בהסכמה: "ביודעו ומכירו ומוקירו קאמינא, כי הרה"ג זצ"ל היה תלמיד חכם גדול, שקידתו בתורה היה דבר נפלא, ממש לא הלך ד' אמות בלא תורה. ושם לילות כימים ולמד תורה מתוך הדחק, והיה צדיק תמים עניו ושפל ברך, ויראת השם חופף עליו כל היום. והיה ממרי דחושבנא ומן יום חופתו שהיה בשנת שבעה עשר לימי חייו ועד יום עלות נשמתו הטהורה השמימה... רשם לו בכל יום לפני שכיבתו איך עבר עליו כל היום במחשבה, דיבור ומעשה לא הניח דבר קטן ודבר גדול". כמו כן קיבל הספר את הסכמות של הרבי מרדומסק רבי שלמה חנוך הכהן רבינוביץ; רבי מנחם זמבא ורבי חיים עוזר גרודזנסקי.
  • בשנת תש"ע יצא הספר בית שלמה המבוסס על כתב ידו. הספר כולל חידושים על מסכתות בש"ס.

צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר סוסנוביץ והסביבה בזאגלמביה, בעריכת מאיר שמעון גשורי ברוקנר, עמוד 471
  2. ^ חצי מהנדוניא שקיבל הרב פרומר מחותנו.