חיים עוזר גרודזנסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חיים עוזר גרודזנסקי
לידה 24 באוגוסט 1863
ט' באלול תרכ"ג
איוויה, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 באוגוסט 1940 (בגיל 76)
ה' באב ת"ש
וילנה, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות יהודי, ווילנה.
מדינה ליטא עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ישיבת וולוז'ין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 9 באוגוסט 1940 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חרדים ליטאים, מועצת גדולי התורה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחומי עיסוק גמרא, לימוד, הלכה.
רבותיו רבי חיים סולובייצ'יק (תלמיד חבר)
חיבוריו שו"ת "אחיעזר", "אחיעזר" - קובץ אגרות, "אגרות רבי חיים עוזר"
אב דוד שלמה גרודזנסקי עריכת הנתון בוויקינתונים
חותנים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
הרב חיים עוזר גרודזנסקי (מימין) משוחח עם הרב שמעון שקופ.
קברו של הרב חיים עוזר, בבית הקברות החדש בווילנה
פנים אוהל הקבר, בו נראים גם מצבת אשתו, בתו ואחיו

הרב חיים עוזר גרודזנסקי (ט' באלול תרכ"ג, 24 באוגוסט 1863 - ה' באב ת"ש, 9 באוגוסט 1940) היה מגדולי התורה בליטא בתקופה שקדמה לשואה, פוסק בולט בתקופתו, ונשיא מועצת גדולי התורה. השפיע רבות על דמותה של היהדות החרדית הליטאית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה איוויה שבליטא לרבי דוד שלמה, שכיהן כרב המקום במשך כחמישים שנה[1]. התחנך בין השאר בישיבת וולוז'ין, בה היה ידוע בכינוי "העילוי מאיוויה". ידידו בוולוז'ין היה רבי חיים מבריסק, שאת יחס ר' חיים עוזר כלפיו מגדיר הרב שלמה זווין כזה של "תלמיד חבר". השניים נותרו ביחסי רעות כל חייהם.

בשנת תרמ"ג, בהיותו בן עשרים, נשא את לאה בתו של הרב אליהו אליעזר גרודזינסקי, שהיה חתנו של רבי ישראל מסלנט, ואשר שימש ברבנות בעיר וילנה.

בשנת תרמ"ז נפטר חותנו. אף שהרב חיים עוזר לא כיהן כרבה הרשמי של העיר, הוא הוכר כסמכות תורנית והלכתית בולטת. השפעתו הקיפה את כלל היהדות החרדית באותה תקופה. השתתף במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, מיסודה ועד פטירתו. השתתף בהקמת ארגון ועד הישיבות והיה פעיל בו. הוא עצמו לא מסר שיעורים בישיבות.

לאחר מות רעייתו הראשונה נשא את יאחא, בתו של הרב מאיר אטלס, רבה של שאוולי, שהיה גם חותנו של הרב אלחנן וסרמן[2]. לעומת גיסו הרב אלחנן וסרמן, שהתנגד בתקיפות לציונות ולהתיישבות חרדים על אדמות הקרן הקיימת, נקט הרב חיים עוזר עמדה מהוססת הנוטה למתינות[3]. כך לדוגמה כאשר הכריזה ההסתדרות הציונית על חרם נגדי על גרמניה הנאצית, בעקבות החרם הכלכלי אותו הכריזה על יהודי גרמניה, פנה גיסו הרב וסרמן שיביע התנגדות לחרם זה. משיקולים של איסור מרידה באומות, סירב לכך הרב חיים עוזר באומרו שגם האומה הישראלית היא אומה, ואין למרוד בה[4].

כשהוציא את ספרו הראשון ב-1922 כתב:

מחשבות תוגה מתרוצצות בקרב לב חושב: האם שעת חירום כזאת מכוונת להוצאת ספרים לאור עולם? הלא ישאל השואל: עם ישראל טובע בים של דמעות ואתם אומרים שירה? היכל ה' כולו בוער באש. הלהבה אחזה את ארון הקודש, הלוחות והגווילים משוקעים באש ואתם מתעסקים בקישוט פרחי חמד?

ב-1939 כבר היה המצב העולמי קשה לאין ערוך והרב הוציא את ספרו האחרון: ”לא הייתה כזאת גם בימי הביניים אשר כל הגולה כמדורת אש, בתי מדרשות וספרי תורה נשרפים בראש כל חוצות... קהילות ישראל גדולות וחשובות נתלשות ממקומן ושערי מדינות נעולות בפניהם, נעים ונדים בין גלי ים... עם ישראל כולו טובע בנהרי נחלי דם... אוי מה היה לנו!”. את הפתרון הוא רואה בהפצת תורה, השרשתה, הנחלתה ובחיזוק הישיבות, אמונה שבאה לידי ביטוי בעסקנותו בענייני חינוך מסורתי, יסודי וישיבתי.

בשנה הראשונה של מלחמת העולם השנייה התרכזו בווילנה הכבושה בידי הרוסים פליטים בני ישיבות, ונעשה מאמץ למצוא להם מקלט בארצות מבטחים. הוא האמין שמדינת ליטא העצמאית תשמש מקום הצלה ליהודי המדינה ולפליטים עד תום המלחמה, ולכן הוא לא עודד את ההגירה והבריחה מליטא לארצות חופשיות[5]. הרב מאיר בר-אילן שלח אליו סרטיפיקט לעליה לארץ ישראל, אך הוא לא ניצל זאת[6]. בזמן זה, שהיה השנה האחרונה לחייו, לא חדל ר' חיים עוזר מפעילות ומעסקנותו הציבורית ונותר הדמות הרבנית הדומיננטית בעיר. נפטר ממחלת הסרטן ב-9 באוגוסט 1940, בגיל 76.

קבור בבית העלמין החדש של וילנה.

על שמו ישיבת רבנו חיים עוזר בבני ברק, שכונת נוה אחיעזר בעיר, רחוב "חיים עוזר" בפתח תקווה (שבו שוכנת עיריית פתח תקווה), רחוב "חיים עוזר" בשכונת בית ישראל בירושלים, ורחוב אחיעזר באשדוד[7].

תורתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרזה לקראת הספד שנערך בישיבת חברון בירושלים עם פטירת רח"ע
"ספר אחיעזר", דפוס שרגא פייבל גארבער, וילנה 1922. לחצו על התמונה לדפדוף בספר מעמוד 184

בולט אצל ר' חיים עוזר היחס לפוסקים והמפרשים האחרונים, שאחרי דבריהם הוא עוקב ואיתם הוא מתדיין. בניגוד לרבי חיים מבריסק, תורתו היא הלכה למעשה, ויצירתו הגדולה היא ספר שו"ת "אחיעזר". אינו נמנע מפלפול, אך לא מאריך בו יותר מדי. שו"ת אחיעזר כולל תשובות ארוכות המנתחות את הסוגיה בסגנון למדני והפסיקה איננה במרכז הדיון. בהתאם לכך, השו"ת מרבה לצטט את רבי עקיבא איגר.

הרב גרודזנסקי עוסק לא מעט במציאת קשרים בין דעות של תנאים, אמוראים ופוסקים במקומות שונים, באופן שדינים בתחומים שונים פה מתבררים כנובעים משיטה אחת. הוא עוסק גם בבירורים בסגנון "צוויי דינים" (בעברית: "שני דינים").

כשנשאל על כיבוי והדלקת חשמל ביום טוב, השיב שהדבר אסור, והתרעם על כך שמתקיים דיון פומבי בשאלה זו, שנותן לגיטימציה לאלו המתירים.

התנגד לקבורת אפר מתים שגופתם נשרפה לבקשתם בבית קברות יהודי כדי למנוע התפשטות דבר זה, שההלכה מתנגדת לו בתוקף.

נודע בחידושו המכונן בהלכות קבלת מצוות בגיור, לפיו כל עוד הגר מקבל עליו את המצוות בכנות, ניתן לגיירו גם אם להערכת בית הדין יעבור על עברות מסוימות לתיאבון, ורק אם "ליבו בל עימו" ואינו מתגייר אלא לפנים - אין לגיירו[8].

בפירושיו אינו נמנע מלעסוק הרבה בתלמוד ירושלמי וגם במדרשי הלכה.

את כתיבתו מאפיינת ההרחבה ופיתוח כל סברא ושיטה, פירוט של טעמיה ונימוקיה, שלילת דעות אחרות והתאמתה עם סוגיות שונות בש"ס. זאת, לעומת רבי חיים מבריסק שבדרך כלל מביא את סברתו בתמצית ללא פירוט יתר[9].

דעתו של הרב גרודזנסקי הייתה נחשבת רבות בקרב רבני דורו, וכך בזמן גזירת השחיטה בגרמניה, כשהיו רבנים שרצו להתיר שחיטה לאחר הימום, דעתו של הרב גרודזנסקי הייתה לאסור[10], וקיבלו את דעתו שאר הרבנים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שו"ת אחיעזר, כולל שאלות ותשובות, ביאורי סוגיות, הערות והארות בכמה מקצועות בהלכה, בחלקי שולחן ערוך ובענייני קדשים
  • אחיעזר: קובץ אגרות, בעריכת אהרן סורסקי, 1970
  • אגרות ר’ חיים עוזר, ליקט, סידר וערך יעקב קוסובסקי-שחור בהגאון ר’ שאול, בני ברק, י’ קוסובסקי-שחור, תש"ס, 2000.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עליו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב יצחק קוסובסקי (גיסו), שבת ומועד, הקדמה, באתר Hebrewbooks
  2. ^ הייתה נשואה קודם לרב יהודה כהנא שפירא, וקיבלה חליצה מאחיו הרב אברהם דוב כהנא שפירא, ע"פ חידושי הגרז"ס, מבוא, עמ' 27. נרצחה בגטו וילנה
  3. ^ בנימין בראון, "מהתבדלות פוליטית להתבצרות חברתית", שני עברי הגשר (עמ' 369).
  4. ^ הרב יוסף אליהו הנקין, תשובות איברא, עמ' ריז
  5. ^ אישים שהכרתי, הלל זיידמן, עמ' 257. ראו גם 'פליט ושריד בימי השואה', זרח ורהפטיג, עמ' 146. ראו גם בהרחבה בבלוג: העולם החרדי בתקופת השואה – עובדות חדשות
  6. ^ פדות – הצלה בימי השואה, מקורות ומחקרים בעריכת נתנאל קצבורג, עמ' 21.
  7. ^ רחובות על שם ספרים - באתר מרפ"ד מרכז מורים אשדוד
  8. ^ שו"ת אחיעזר חלק ג' סימן כ"ו וסימן כ"ח. להרחבה בשיטתו בנושא קבלת מצוות בגיור ראו במאמר זה, ובשאלה כיצד הפוסקים הבינו את דבריו במאמר זה.
  9. ^ ראו בספרו של הרב שלמה יוסף זוין, אישים ושיטות בפרק "ר' חיים עוזר".
  10. ^ מכתב בעניין השחיטה, אגרות ר' חיים עוזר - חלק ראשון, ניו יורק תשס"א, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)

.