פועלי אגודת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
פועלי אגודת ישראל
אפיון מפלגת פועלים חרדית
כנסות מועצת המדינה הזמנית, 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 11
ממשלות 1*, 2*, 3, 4, 5, 6, 9, 10, 11, 12, 13, 14, 21**
*הייתה חברה בקואליציה; חברותיה לסיעה המשותפת חזית דתית מאוחדת יוצגו בממשלה
**הייתה חברה בקואליציה; מצ"ד חברתה לסיעה המשותפת מורשה יוצגה בממשלה
אותיות ד
מנהיגים יעקב לנדא, בנימין מינץ, קלמן כהנא, אברהם ורדיגר, חנוך ורדיגר
שיא כוחה 3 מנדטים (כנסות 1, 3, 4)
נוצרה מתוך אגודת ישראל
התמזגה לתוך החזית הדתית המאוחדת, עצמאית
וחזית דתית תורתית לחלופין, מורשה, מורשה-פא"י, ולבסוף אגודת ישראל

פועלי אגודת-ישראל, או בראשי תיבות פא"י וכן פאג"י, היא תנועת פועלים חרדית אשר יצאה משורות אגודת-ישראל והייתה קשורה בהסכם עם ההסתדרות הכללית. היא פעלה כמפלגה שהתמודדה בבחירות לכנסת והיא מוּכרת כ"תנועה מיישבת" שמשתייכים לה 14 יישובים, ביניהם 9 מושבים ושני קיבוצים.

גם קבוצה אופוזיציונית אנטי ציונית בתוך אגודת ישראל, שפעלה תקופת מה בשנות ה-40 של המאה ה-20, השתמשה בשם פאג"י, אך אין לה כל קשר לפועלי אגודת ישראל.

ייסוד התנועה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסתדרות פועלי אגודת ישראל נוסדה בשנת תרפ"ב (1922) בלודז' בפולין, תחילה תחת השם "פועלי אמוני ישראל". אסיפת היסוד של התנועה בארץ ישראל התקיימה בשנת תרפ"ג (1923)[דרוש מקור]. מטרות התנועה, כפי שהוצגו בראשית ימיה, היו:

  • לארגן את הפועלים על בסיס התורה, ולדאוג להגנתם המקצועית
  • ליצור נקודות התיישבות דתיות
  • להמציא עבודה ליהודים שומרי תורה
  • לייסד מוסדות קואופרטיביים ומוסדות סוציאליים שיפעלו על פי התורה
  • ליישב סכסוכים בין עובדים ומעבידיהם לפי חוקי התורה
  • לשאוף להשלטת התורה בחיי המדינה והכלכלה ובכל תחומי החיים

בשנת 1925 ייסדו עולים מפולין את הסניף הראשון של התנועה בארץ ישראל, אך בתום תקופה קצרה הופסקה הפעילות בשל קשיים כלכליים. בשנת 1933 הוקמה התנועה מחדש בארץ ישראל בהנהגתם של יעקב לנדא ובנימין מינץ, תחת השם פועלי אגודת ישראל. התנועה התמזגה עם 'הסתדרות הפועלים החרדים', שהוקמה זמן קצר קודם לכן. בתחילה פעלה התנועה בכפיפות ל'אגודת ישראל' העולמית ולמועצת גדולי התורה, אך עד מהרה הפכה התנועה ציונית יותר והתחזקה בה התמיכה ושיתוף הפעולה ביישוב הארץ ובחיי היישוב הציוני כולו.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פא"י התמודדה בבחירות לאספה המכוננת, היא הכנסת הראשונה, במסגרת החזית הדתית המאוחדת. החזית הדתית המאוחדת הייתה שותפה בקואליציה, אך לפועלי אגודת ישראל לא היה נציג בממשלת ישראל הראשונה ובממשלת ישראל השנייה, בניגוד לשאר הסיעות שהרכיבו את החזית. בבחירות לכנסת השנייה התמודדה פועלי אגודת ישראל עצמאית וזכתה לשני מנדטים. יחד עם אגודת ישראל היא הצטרפה לקואליציה של ממשלת ישראל השלישית וקלמן כהנא שימש סגן שר במשרד החינוך. ב-23 בספטמבר 1952 עזבו אגודת ישראל ופועלי אגודת ישראל את הקואליציה בגלל התנגדותן לגיוס נשים לצה"ל. בתחילת דצמבר הגיעה פועלי אגודת ישראל להסכמה על כניסה חזרה לקואליציה, על פיה בנימין מינץ ימונה לשר הסעד[1], אולם בסופו של דבר מינץ לא מונה לשר וכהנא חזר כסגן שר למשרד החינוך, תפקיד בו המשיך להחזיק בכל מהלך כהונת הכנסת השנייה, בממשלות הרביעית, החמישית והשישית. מוסדות פועלי אגודת ישראל היו חלוקים לגבי ההצטרפות לקואליציה. הרוב, בראשות בנימין מינץ וקלמן כהנא תמך בכניסה לקואליציה, בעוד המיעוט, בראשות אברהם יהודה גולדראט וז' זוהר תמך בחזית משותפת עם אגודת ישראל בהתנגדות לממשלה. על רקע מחלוקת זאת נבחרה בינואר 1953 מזכירות חדשה לפועלי אגודת ישראל, בה גולדראט וזוהר לא היו חברים [2]. על פי הסכם רוטציה בין כהנא וגולדראט, היה על כהנא להתפטר מהכנסת באמצע הקדנציה של הכנסת השנייה. אולם בעקבות המחלוקת קבעה סיעת פועלי אגודת ישראל שאל לכהנא להתפטר [3][4]. על פי דיווחים בעיתונות, שהוכחשו על ידי בנימין מינץ, שילם קלמן כהנא פיצויים לגולדראט על שלא מילא את הסכם הרוטציה. בינואר 1954 השמועות גררו גינוי מקיר לקיר בועדת הכנסת [5][6]. בעקבות הסכסוך הוביל אברהם יהודה גולדראט אופוזיציה פנימית בתוך פועלי אגודת ישראל, אשר תמכה בקשר יותר קרוב עם אגודת ישראל, אשר נטען שהקיפה כ-40% מהמפלגה [7].

חזרתה של פועלי אגודת ישראל בסוף שנת 1952 הביאה עליה ביקורת רבה מצד אגודת ישראל, ורבנים רבים מהזרם החרדי, כדוגמת החזון איש, הרב מבריסק, הרב אלעזר מנחם שך והרב יעקב ישראל קנייבסקי (הסטייפלר), קראו שלא להצביע להם. למרות זאת, בבחירות לכנסת השלישית, והרביעית התמודדה פועלי אגודת ישראל במסגרת החזית הדתית התורתית עם אגו"י. אך במהלך הכנסת הרביעית פרשה מהסיעה המאוחדת ונכנסה לממשלה, דבר שעורר שוב את חמת אגודת ישראל. בבני ברק נערכה עצרת מחאה גדולה, בהשתתפות חברי מועצת גדולי התורה ורבנים בולטים ובהם הרב יעקב ישראל קנייבסקי. במכתב מאותה תקופה יצא הרב קנייבסקי נגד מנהיגי המפלגה וכתב כי הם "השחיתו התעיבו והפכוה למפלגה חומרית מובהקת... והמה מכניסים ארס אשר קרך בשורותיהם", ועל מצביעיה כתב כי הם "בכלל מחללי שם שמים בסתר וברבים"‏[8].

במהלך כהונת הכנסת הרביעית הצטרף ח"כ בנימין מינץ לממשלת מפא"י ומונה לשר הדואר.

בכנסות החמישית, שישית, ושביעית התמודדה עצמאית.

בבחירות לכנסת השמינית חזרה להתמודד במסגרת חזית דתית תורתית, כשכמה מרבני בני ברק הליטאים הורו שלא להצביע למפלגה אך במהלך כהונת הכנסת השמינית פרשה ממנה שוב, ולכנסת התשיעית התמודדה עצמאית וזכתה במנדט אחד. בבחירות לכנסת העשירית לא עברה את אחוז החסימה. בבחירות לכנסת האחת עשרה התמודדה יחד עם מפלגת מצ"ד הציונית דתית (שפרשה מהמפד"ל) במסגרת מפלגת מורשה, והרשימה המשותפת החדשה זכתה לשני מנדטים. במהלך כהונת הכנסת עזב נציג מצ"ד חיים דרוקמן את הסיעה המשותפת וחזר למפד"ל, ונציג פא"י אברהם ורדיגר שינה את שם הסיעה למורשה-פא"י. לאחר מכן התאחד עם אגודת ישראל.
בכנסות השתים עשרה והשלוש עשרה נבחר אברהם ורדיגר לח"כ מטעם אגודת ישראל כנציג פא"י.

פעילות לא-פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

פועלי אגודת ישראל הייתה תנועה מיישבת, ובמשך השנים הקימה מספר יישובים חקלאיים, ובהם: יסודות, בית חלקיה, חפץ חיים, שעלבים, מאור מודיעים ומבוא חורון. כמו כן הקימה מספר כפרי נוער, ובהם: יד בנימין וכפר אליהו שבתחומי גדרה.

כמו כן הקימה שיכונים רבים במספר ערים בישראל, ובהם שכונת נוה אחיעזר ושיכון פא"י שבתחומי שיכון ה' בבני ברק, שיכון פא"י שבתחומי קריית שלום בתל אביב, וכן שיכוני פא"י בחיפה, ברחובות, בקריית אתא ובהרצליה.

פא"י גם הקימה בתי כנסת רבים בערי ישראל, שנקראו על שמה, ובמשך השנים התפללו בהם יהודים שהיו מזוהים עם דרכה של התנועה.

בטאונה של פא"י, "שערים", יצא במשך שנים רבות כיומון, ולאחר מכן כשבועון.

במשך שנים רבות הייתה תנועת הנוער עזרא מסונפת לתנועת פועלי אגודת ישראל.

פא"י כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום פא"י כמעט חדלה להתקיים כמפלגה. נשארו לה נכסים והיישובים שהקימה, אולם היא מהווה בעיקר סמל. ביטאון התנועה "שערים" נסגר זה מכבר, ושמה נישא בעיקר על בתי כנסת שהקימה התנועה ברחבי הארץ. לעתים, מחליפים בתי הכנסת פנים. דוגמה לדבר ניתן למצוא בחיפה, שם בית הכנסת של אנשי פא"י משמש את אנשי חסידות ויז'ניץ ואנשי חסידות ביאלה.

כיום מנסה בנו של חבר הכנסת לשעבר אברהם ורדיגר ומזכ"ל התנועה חנוך ורדיגר, שהיה חבר במועצת עיריית ירושלים ומועמד מס' 9 מטעם פועלי אגודת ישראל ביהדות התורה לכנסת ה-14, להחיות את המפלגה ומוסדותיה. במסגרת זו, כינס את ועידת המפלגה בשנת 2004, בה השתתפו מאות צירים, שבחרו את מוסדות המפלגה באופן דמוקרטי. כמו כן הקים מוסדות חינוך המתאימים לרוחה ודרכה של פא"י.

בעשור הראשון של המאה ה-21 הוקמה מפלגת טוב, הנחשבת ממשיכה אידאולוגית של פא"י ההיסטורית. יו"ר התנועה הוא חנוך ורדיגר. המפלגה הריצה מספר רשימות בירושלים, בית שמש וביתר עילית.

מוסדות החינוך של פא"י כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הישיבה התיכונית החרדית נהרדעא
  • תיכון בית יעקב "דרכי שרה" לבנות (בו לומדות הבנות לבחינות הבגרות, בשונה ממוסדות בית יעקב אחרים)
  • כולל "משאת בנימין", לעילוי נשמת בנימין מינץ, לסטודנטים הלומדים באקדמיה

נציגי המפלגה ומועמדיה לכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים בסיעה בכנסות שבהן פעלה

כנסת חברי כנסת/מועמדים הערות
מועצת המדינה הזמנית (1948) נציג אחד: קלמן כהנא
הכנסת ה-1 (1949) במסגרת החזית הדתית המאוחדת 3 מנדטים (מתוך 16 לרשימה כולה): אברהם יהודה גולדראט, קלמן כהנא, בנימין מינץ
הכנסת השנייה (1951) 2 מנדטים: קלמן כהנא, בנימין מינץ מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אברהם יהודה גולדראט, יעקב כ"ץ לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השלישית (1955) במסגרת חזית דתית תורתית 3 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): יעקב כ"ץ, קלמן כהנא, בנימין מינץ ב-3 בנובמבר 1955 שינתה הסיעה את שמה ל"אגודת ישראל-פועלי אגודת ישראל".
הכנסת הרביעית (1959) במסגרת חזית דתית תורתית 3 מנדטים (מתוך 6 לרשימה כולה): יעקב כ"ץ, קלמן כהנא, בנימין מינץ
הכנסת החמישית (1961) 2 מנדטים: יעקב כ"ץ, קלמן כהנא מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן, יעקב ברונר
  • לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השישית (1965) 2 מנדטים: אברהם ורדיגר, יעקב כ"ץ, קלמן כהנא
  • מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן
  • ב-21 בדצמבר 1967 נפטר יעקב כ"ץ. החליף אותו אברהם ורדיגר.
  • לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השביעית (1969) 2 מנדטים: אברהם ורדיגר, קלמן כהנא מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: חיים קהן, זאב שוורץ. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת השמינית (1973) במסגרת חזית דתית תורתית 2 מנדטים (מתוך 5 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר, קלמן כהנא
הכנסת התשיעית (1977) מנדט אחד: קלמן כהנא מועמדים בולטים ברשימה שלא נכנסו לכנסת: אברהם ורדיגר, חיים קהן. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
מועמדי המפלגה לכנסת ה-10 (1981) אברהם ורדיגר, שלום שכנא רותם, הרב שמעון אליטוב. לרשימת מועמדים מלאה ראו כאן
הכנסת ה-11 (1984) במסגרת מורשה מנדט אחד (מתוך 2 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר ב-29 ביולי 1986 פרש חיים דרוקמן נציג מצ"ד מהסיעה המשותפת וחזר למפד"ל. בעקבות כך שונה שם הסיעה ל"מורשה-פא"י".
הכנסת ה-12 (1988) במסגרת אגודת ישראל מנדט אחד (מתוך 5 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר
הכנסת ה-13 (1992) במסגרת יהדות התורה מנדט אחד (מתוך 4 לרשימה כולה): אברהם ורדיגר ב-28 ביוני 1994 פרש מנחם פרוש מהכנסת במסגרת הסכם רוטציה. החליף אותו אברהם ורדיגר.
מועמדי המפלגה לכנסת ה-14 (1996) במסגרת יהדות התורה חנוך ורדיגר
מועמדי המפלגה לכנסת ה-15 (1999) במסגרת יהדות התורה חנוך ורדיגר

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


התנועות המיישבות בישראל

תנועת המושבים · הפועל המזרחי · הקיבוץ הארצי השומר הצעיר · הקיבוץ הדתי · העובד הציוני · התאחדות האיכרים · פועלי אגודת ישראל · משקי חרות בית"ר · האיחוד החקלאי · אמנה · המרכז החקלאי · התנועה הקיבוצית המאוחדת · הנוטע · תנועת אור