שמרטף
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שמרטף או בלועזית בייביסיטר הוא אדם השומר על תינוק או ילד תמורת תשלום כספי בזמן שהוריו לא נמצאים כדי לטפל בו. בדרך כלל מדובר בשמירה קצרה, שהתשלום בגינה הוא לפי שעות השמרטפות, למשל בעת שהורי הפעוט יוצאים לבלות. לשמירה קבועה של הפעוט מדי יום, כאשר הוריו יוצאים לעבודתם, משמשת מטפלת.
תפקידו של השמרטף הוא לדאוג לשלומו, ולעתים גם לתעסוקתו, של הפעוט, שהוריו לא רוצים להשאירו ללא השגחה. כדי להיות שמרטף לא נדרשת הכשרה מקצועית פורמלית, אך נדרש ידע בסיסי בטיפול בפעוט, בהתאם לגילו: האכלה, חיתול וכדומה. השכר לרוב אינו גבוה, יחסית למקצועות אחרים העוסקים בעבודה עם ילדים, כמו מורים פרטיים והנחיית חוגים. עיסוק זה מושך צעירים רבים, אך לא רבים מתפרנסים ממנו לאורך זמן.
שמרטף הוא עיסוק הדורש אמון רב בין שני הצדדים: אמון של ההורים בשמרטף כי יבצע את תפקידו כהלכה ולא יפגע בילד בעת שהם לבדם, ואמון של השמרטף במעסיק שלא ינצל את השהות האינטימית עם השמרטף, בבית או בעת הסעת השמרטף לביתו, לשם הטרדה מינית. עמד על כך שופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, בפסק דין שבו כתב:
| "הורים לילדים קטנים היוצאים את ביתם לבילוי מבקשים כי שמרטפית תשגיח על ילדיהם, ונוהג מקובל הוא במקומותינו שאב המשפחה מחזיר את השמרטפית לביתה במכוניתו בשעה מאוחרת של הלילה (ולעתים אף מביא הוא אותה לביתו). השמרטפית, שהיא דרך-כלל נערה רכה בשנים, נתונה לחסדו של האיש המבוגר היושב לידה במכונית, וחובה היא המוטלת עלינו לדאוג לבריאותן ולשלמותן על הנערות הנמנות עם קהיליית השמרטפיות, שלא ייעשו מעשי אוון בגופן" | ||
| – ע"פ 4754/05 שלום חיון נגד מדינת ישראל, ניתן ב-12.9.2005 | ||
מקרים לא מעטים של הפרת האמון הנדרש, מצד השמרטפים ומצד מעסיקיהם, נדונו בבתי המשפט בישראל.
אף שהעסקה כשמרטף נעשית פעמים רבות על בסיס שעות, מתקיימים בדרך כלל יחסי עובד-מעביד בין השמרטף למעסיקיו, על כל המשתמע מכך מבחינת הזכויות שמקנים דיני העבודה לעובד (ובפרט הזכות לשכר מינימום).
ישנם בתי מלון המציעים שירותי שמטרפות להורים שרוצים מנוחה מילדיהם בחופשה משפחתית.
בקרב דוברי העברית המילה המקובלת ביותר היא "בייביסיטר", אך המילה "שמרטף" היא בשימוש נפוץ למדי. האקדמיה ללשון העברית לא מקבלת תחליף זה, וגורסת שיש לומר "שומר טף". [1]
