תוכנית הספר הכחול

ערך זה עוסק בתוכנית לאיחוד אזור הסהר הפורה. אם התכוונתם למחקר שערך חיל האוויר של ארצות הברית בנושא עב"מים, ראו פרויקט הספר הכחול.

תוכנית הספר הכחול הייתה חזונו של נורי א-סעיד ראש ממשלת עיראק אותו העלה על הכתב בשנת 1943 וכוון בעיקר לבריטים, ובו בדומה לתוכנית סוריה הגדולה של עבדאללה הראשון אמיר הממלכה הירדנית ההאשמית, הציעה לאחד את כל אזור הסהר הפורה תחת קונפדרציה בהובלת עיראק שתושביה הם שיקבעו את אופי השלטון בה. בניגוד לעבדאללה, שהתעלם בתוכניתו ממעמד היהודים, הציע נורי א-סעיד ליהודים אוטונומיה במחוזות מסוימים בקונפדרציה, בדומה לאוטונומיה שהוענקה למרונים בהר הלבנון בשנת 1864 ובה בעת הייתה עיראק לקיצונית במדינות ערב ביחסה ליישוב ומדינת ישראל.

ביולי 1947 נקרתה בדרכו של נורי סעיד ההזדמנות להגשים את חלום 'סוריה הגדולה' במסגרת תוכנית קלייטון של הבריטים לבלימת שאיפות ההתפשטות הסובייטיות במזרח התיכון באמצעות סיכול תוכנית החלוקה. הבריטים יעדו לעיראקים את הובלת קואליציית הפלישה הערבית הראשונה לארץ ישראל, תוך הבטחה לחימוש שתי דיוויזיות עיראקיות במסגרת הסכם הגנה אנגלו-עיראקי שנודע בשמו הסכם פורטסמות (1948). מרד בגדאד (1948) בהובלת התנועה הקומוניסטית העיראקית, רבים מחבריה יהודים, בתמיכה פעילה של ברית המועצות הביא לנפילת שלטונו של נורי סעיד ולסיכול תוכנית הפלישה הראשונה.^[1]

במאי 1948, שגרה עיראק דיוויזיה לארץ ישראל כחלק מהמאמץ של מדינות ערב לחסל את מדינת ישראל. עיראק לא חתמה על הסכם שביתת נשק עם ישראל בתום מלחמת הקוממיות, שלחה חילות משלוח במלחמות ששת הימים ויום כיפור ושגרה טילים לשטח ישראל במלחמת המפרץ הראשונה, כך עד סוף שלטונו של סאדם חוסיין.