הסהר הפורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסהר הפורה הינו אזור במזרח התיכון המצוי כיום בשטחי מצרים, ישראל, לבנון, מערבה של ממלכת ירדן, סוריה, עיראק ודרום מזרח טורקיה.
המונח הוצע לראשונה על ידי ארכאולוג אוניברסיטת שיקגו - ג'יימס הנרי בריסטד.
תוכן עניינים |
[עריכה] גאוגרפיה
אזור הסהר הפורה הינו אזור פורה המוקף מדבריות. צורתו - צורת חצי סהר, והוא מוזן על ידי נהרות הנילוס, פרת והחידקל ובמידה סמלית הירדן. שטחי העיבוד החקלאיים מהווים בין 400,000 ל־500,000 קמ"ר, ומתגוררים בהם כ־50 מיליון תושבים.
[עריכה] היסטוריה
התיישבות בני האדם באזור זה החלה עוד בתקופה הפרה־היסטורית. במערת כבארה שבישראל התגלו שרידים של קבוצות ציידים-לקטים מתקופת הפליסטוקן. באזור זה החל האדם לראשונה לגדל מזון - וכך החלה למעשה החקלאות.
בתקופה הניאוליתית נוצרו ההתיישבויות החקלאיות הראשונות בעמק הירדן ועל גדות נהר הפרת, כבר בשנת 9000 לפני הספירה. באזור גידלו אמר, אם החיטה, שעורה, אפונה, פשתה, עדשים ושעועית וכן בייתו את בעלי החיים - פרות, כבשים, עיזים, וחזירים. הסוסים בויתו במדבריות ערב הסמוכים ובמצרים.
באזור שבין הנהרות פרת וחידקל נוצרו התרבויות הראשונות של בני האדם בתקופת הברונזה והתגלה הכתב. מסיבות אלה מכונה אזור הסהר הפורה - "ערש התרבות האנושית".
החל מתקופת הברונזה, מפעלי מים שונים הגדילו את השטחים הפוריים. קיום מקורות המים באזור והאקלים הנוח, אפשר את התפתחותן של תרבויות רבות.
