תומאס ווטסון הבן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תומאס ווטסון הבן

תומאס ג'ון ווטסון הבןאנגלית: .Thomas John Watson, Jr; ‏14 בינואר 1914 - 31 בדצמבר 1993) היה איש עסקים, פוליטיקאי ואיש ציבור אמריקאי. הנשיא השני של תאגיד יבמ (בשנים 1952 - 1971, תפקיד אותו מילא קודם לכן אביו, תומאס ווטסון) ושגריר ארצות הברית לברית המועצות (בשנים 1979 - 1981). זכה לקבל את מדליית החירות הנשיאותית מידי נשיא ארצות הברית, לינדון ג'ונסון ונבחר על ידי הטיים מגזין ב-1999 כאחד מ-100 האישים שהשפיעו על המאה ה-20[1].

שנים ראשונות ושירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ווטסון נולד בפרינסטון (ניו ג'רזי) וגדל לתוך תאגיד יבמ, כאשר הוא מבקר יחד עם אביו במפעלי החברה ומשתתף בישיבות כילד וכנער. החינוך לו זכה בבית היה קשוח ונוקשה. בשנת 1937 השלים תואר במנהל עסקים מאוניברסיטת בראון.

לאחר קבלת התואר החל ווטסון לעבוד כאיש מכירות ביבמ. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לשרת כטייס בחיל האוויר של ארצות הברית ועלה לדרגת לויטננט קולונל. במהלך המלחמה טס רבות למוסקבה, במסגרת סיוע "השאל-החכר" של ממשלת ארצות הברית למאמץ המלחמתי הסובייטי. במסגרת זו התוודע לעם הרוסי ולמד רוסית. יכולות אלה, נדירות למדי בקרב אמריקאים, סייעו לו בתפקידו המאוחר כשגריר ארצו במוסקבה.

בשנת 1941 נשא לאשה את אוליב קאולי (Olive Cawley; 19182004). לשניים נולדו שישה ילדים.

בשנת 1946 שב ליבמ והתקדם במהירות לתפקידי סגן-נשיא ומנכ"ל (Executive Vice-President) ב-1949.

נשיא יבמ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1952 החליף ווטסון את אביו כנשיא התאגיד. בעוד אביו התנגד להתמקדות החברה בכיוון של מחשב אלקטרוני, אותו ראה כיקר מדי ביחס לתועלת שניתן להפיק ממנו, הסב הבן את כיוון החברה לאלקטרוניקה. הוא גייס מאות מהנדסי חשמל ואלקטרוניקה ופתח קווי ייצור למחשבים מרכזיים, כך הפך את יבמ לשחקנית הראשית בתחום זה. במהלך שש שנים שילש ווטסון את הכנסות החברה מ-214.9 מיליון דולר ב-1950 ל-734.3 מיליון ב-1956 וויתר למתחרות החברה על קווי יצור של כרטיסים מנוקבים, לאחר משפט ארוך של הגבלים עסקיים, בו סירב אביו לוותר. בניגוד לאב, הבין ווטסון הבן שהעתיד איננו בתחום זה.

ווטסון אף הגדיל את ההשקעה במחקר ופיתוח מ-3% בימי אביו ל-9%. ההשקעה במחקר ופיתוח נתנה פירות והעניקה ליבמ יתרון בייצור המחשב המרכזי הראשון המבוסס על טכנולוגיית טרנזיסטורים, IBM 7030, שהיה פריצת דרך מבחינת מזעור עוצמת מחשוב. היחידה הראשונה של מחשב זה נמכרה להמעבדה הלאומית לוס אלמוס ב-1961. ב-1959 יוצר המחשב הראשון מסדרת IBM 1401, שיועד עבור עסקים בינוניים ויצר בכך שוק חדש למחשוב האלקטרוני.

ב-1964 החלה להמכר באופן מסחרי אחת מסדרות המחשבים המוצלחות והנמכרות ביותר, IBM System/360, הסדרה שווקה עד 1978 והיוותה אב טיפוס של המחשב המרכזי המודרני. הסדרה תוכננה כך שהקיפה לראשונה את כל מכלול השימושים ועוצמות המחשוב הנדרשות, תוך התבססות על אותה מערכת הפעלה ואותן תוכנות ושמה "360" בא לציין עובדה זו. ההשקעה במחקר ופיתוח עבור הפרויקט הייתה עצומה (5 מיליאר דולר לאורך ארבע שנים) והיוותה הימור על עתיד החברה, הימור שהשתלם לבסוף והפך את החברה לראשונה בתחומה הרחק מעבר למתחרותיה למשך עשורים[2][3].

בנוסף להשקעה במחקר ופיתוח שם ווטסון דגש על פיתוח ואף יצירה יש מאין של שווקים עבור מוצרי החברה, על מכירות ועל תחרותיות. לשם עמידה ביעדי הצמיחה הוא אירגן את החברה במבנה של חטיבות מכירות ושירות מכוונות-לקוח. שיטות הניהול והארגון שלו היוו מודל לחיקוי ותרמו לשינויים ולמודרניזציה של הניהול האמריקאי. את ההנהלה המרכזית של יבמ כינס במטה החברה בארמונק שבמדינת ניו יורק (Armonk, New York), הסמוכה לגבול קונטיקט, שם התגורר עם משפחתו.

לאחר הפרישה מיבמ[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם נשיא ארצות הברית, ג'ימי קרטר, 1978

בשנת 1971, לאחר התקף לב, ייעצו לו רופאיו לפרוש מהנהלת התאגיד. הוא פרש לתפקידים ציבוריים בהם יו"ר הוועדה המייעצת הכללית ((General Advisory Committee (GAC), שהוקמה על ידי הנשיא קנדי על מנת לייעץ לנשיא בנושאי מדיניות גרעינית.

ב-29 באוקטובר 1978 מונה על ידי נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר למשרת שגריר ארצו בברית המועצות. הוא מילא את התפקיד עד 15 בינואר 1981.

ווטסון נפטר בביתו בגריניץ', קונטיקט, משבץ בגיל 79.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Thomas J. Watson, A business and its beliefs: the ideas that helped build IBM. McGraw-Hill Professional. ISBN 9780071418591
  • Richard S. Tedlow, The Watson Dynasty: The Fiery Reign and Troubled Legacy of IBM's Founding Father and Son. HarperBusiness November 4, 2003. ISBN 9780060014056. פרק מהספר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]