תומאס ויטלם אטקינסון
| לידה |
6 במרץ 1799 Cawthorne, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
13 באוגוסט 1861 (בגיל 62) וולמר, הממלכה המאוחדת |
| פרסים והוקרה |
עמית החברה הגאוגרפית המלכותית |
| בן או בת זוג |
לוסי אטקינסון |
| צאצאים |
Alatau Tamchiboulac Atkinson |
  | |
תומאס ויטלם אטקינסון (Thomas Witlam Atkinson; 1799 – 1861) היה אדריכל, אומן וחוקר ארצות אנגלי, שחקר בסיביר ובמרכז אסיה. בין 1847 ל־1853 הוא נסע כ־60,000 ק״מ דרך מרכז אסיה וסיביר, חלק ניכר מהזמן נסע יחד עם אשתו לוסי ובנו אלטאו, שנולד במהלך מסעותיהם. הוא גם צייר ותיעד את מסעותיו בשני ספרים שנחשבים כקלאסיקה של ספרי מסעות.[1] בנם של לו ולוסי, אלטאו ט. אטקינסון, נולד ב־4 בנובמבר 1848 במזרח קזחסטן, נקרא על שם המקום בו נולד. הרי ג'ונגאר אלטאו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא נולד בקאת'ורן, ליד בארנסלי, מערב רדינג יורקשייר בשנת 1799. הוא החל ללמוד את המקצוע שלו בגיל שמונה, ועבד לצד אביו. כשהיה בן עשרים הוא היה מעצב באבן, ובתפקיד זה ביצע עבודה בכנסיות בברנסלי, אשטון-אנדר-לין ובמקומות אחרים. בעיירה האחרונה שם הוא התיישב זמן מה שימש כמורה לציור.[2]
בערך באותו הזמן, הוא התמסר לחקר האדריכלות הגותית, ובשנת 1829 פרסם ספר בשם "קישוטים גותיים" שנבחרו מבין הקתדרלות והכנסיות השונות באנגליה. בשנת 1827 הוא נסע ללונדון והתפרנס כאדריכל ברחוב סטמפורד העליון, בבלקפייר. בין עבודותיו בתקופה זו הייתה כנסיית סנט ניקולאס, שהוקמה בערך 1831. מעט אחר כך, 1834, הוא השיג עבודות חשובות במנצ'סטר וסביבתה, כולל בנק מנצ'סטר וליברפול. בשנת 1835 עבר למנצ'סטר, שם החל את עבודתו העיקרית כאדריכל, הכנסייה של סנט לוק. למבנה זה, שתוכנן בסגנון אנכי שונה, יחד עם מבנים אחרים, הייתה השפעה ניכרת לשיפור הצורה האדריכלית של הרובע. הוא נשאר במנצ'סטר עד 1840, אז נכנס לחובות, מצב שהיה סכנה תעסוקתית באותם הימים עבור אדריכל. הוא המשיך להציג ציורים באקדמיה המלכותית.
בשלב מסוים לאחר 1840 הוא נסע להודו ויצר ציורים מהדרך ביוון, הודו, אתיופיה, איראן של ימינו והודו עצמה. בשובו ללונדון, בשנת 1842, נסע להמבורג, אחר כך לברלין, ולבסוף, בשנת 1846, לסנט פטרסבורג, שם נטש את האדריכלות כמקצוע לעיסוקיו כחוקר ואמן.
בעצת אלכסנדר פון הומבולדט, הוא הפנה את תשומת ליבו לרוסיה המזרחית, ולאחר שקיבל דרכון מניקולאי הראשון ברוסיה, הוא יצא בינואר 1847 למסע הראשון מבין מסעות הרבים ברחבי סיביר ומרכז אסיה. במסע ראשון זה הוא ביקר באורל, בהרי אלטאי בדרום סיביר ובאזורי הקזחים הצפוניות. הוא חזר לזמן קצר למוסקבה בפברואר 1848 שם התחתן עם לוסי שררד פינלי, אישה אנגלית שהייתה אומנת במשפחה רוסית אצילית בסנט פטרסבורג. כעבור יומיים הוא יצא שוב לסיביר, מלווה באשתו שזה עתה נישאה לו. מסעותיהם התארכו על פני עשרות אלפי קילומטרים, והם המשיכו אותם עד סוף שנת 1853. מטרתו המרכזית במשלחות אלה הייתה לשרטט את הנוף של סיביר. הוא החזיר איתו לאנגליה למעלה מ 500 ציורים בצבעי מים, חלקם גדולים. רבים מהם היו ממקומות שלא היו מוכרים לחלוטין לאירופאים. הוא ערך פרסומים מפורטים על מחקריו.
בשובו לאנגליה בשנת 1858 פרסם את ספרו הראשון, "סיביר מזרחית ומערבית: סיפור על חקר והרפתקאות שבע שנים בסיביר, מונגוליה, ערבות קירגיזיה וחלק ממרכז אסיה." [3] כרך שני הופיע כעבור שנתיים: "מסעות באזורים של נהר אמור העליון והתחתון והתפשטות הרוסית בגבולות הודו וסין".[4] היצירה הזו זכתה לשבחים רבים עם פרסומה, אם כי הועלו טענות בהמשך - לאחר מותו בשנת 1861 - כי הוא השתמש בחומרים שפורסמו בעבר ברוסיה בספר שפרסם ריצ'רד מאק בסנט פטרסבורג בשנת 1859. למעשה, אטקינסון הזכיר במבוא לספרו את חובו לספר של קודמו ריצ'רד מאק.
לאטקינסון היה ביקוש רב כנואם ובשנת 1858 אף זכה לפגישה פרטית עם המלכה ויקטוריה בטירת ווינדזור. באותה שנה קרא אטקינסון מאמר בפני האגודה הבריטית בנושא "הרי הגעש של מרכז אסיה". הוא נבחר גם כעמית ב"חברה הגאוגרפית המלכותית" ובשנת 1859 גם ל"חברה הגאולוגית והחברה האתנוגרפית". הוא תרם בשנת 1859 מאמר על מסע דרך כמה מהמעברים הגבוהים ביותר בהרי טרטאר הסיניים, ובכתב העת של החברה הגאולוגית בשנת 1860 כתב על שרידי ברונזה שנמצאו בחולות Auriferous בסיביר.
דרך קשריה של לוסי לאצולה הרוסית, ובמיוחד למשפחת מוראייב, הצליחו אטקינסון לבקר ברבים מהדקמבריסטים הגולים שנשלחו לסיביר על ידי ניקולאי הראשון. תומאס תכנן לכתוב את ספרו האחרון על גולי סיביר, אך הוא נפטר בקנט, ב־13 באוגוסט 1861 לפני שהתחיל לכתוב אותו.[2]
שבע השנים בהן בילו תומאס ולוסי אטקינסון בנסיעות בסיביר ובמרכז אסיה היו אחת מסאגות המסעות הגדולות של המאה התשע עשרה. הם ביקרו במקומות רבים שמעולם לא ביקרו בעבר אירופאים. במהלך המסע הארוך הראשון שלהם יחד, הם נסעו ממוסקבה לברנאול באזור אלטאי, לפני שהם פנו דרומה לאורך הסטפסות הקזחית לאזור מזרח קזחסטן. שם במאחז קוזאקים קטן בנם, אלטאו אטקינסון, נולד ב -4 בנובמבר 1848.[5] אף על פי שנולד בתחילת חורף קשה הוא שרד.
בין ספטמבר 1848 כשהגיעו לקופאל וספטמבר בשנה שלאחר מכן כשחזרו לברנאול, תומאס ולוסי ביקרו בשיטתיות בכל עמקי הנהרות בג'ונגאר אלטאו - והפכו לאירופאים הראשונים שאי פעם ביקרו באזורים אלה. בהמשך הם ערכו מסעות נרחבים במזרח סיביר, במונגוליה.
בנוסף לשני ספריו של תומאס, לוסי כתבה גם ספר: "זיכרונות מהסטפות של טרטאר", [6] שהוא אחד מספרי המסעות המוקדמים ביותר שנכתבו על ידי אישה.
ניתן למצוא את הציורים של תומאס באוספי מוזיאון ויקטוריה ואלברט, גם ב מוזיאון הארמיטאז' בסנט פטרסבורג, מוזיאון פושקין במוסקבה ובחדר האוכל של "החברה הגיאוגרפית המלכותית" בלונדון. התיאורים שלו על החיים בערבות מרכז אסיה הם חשובים ביותר, וציוריו של מנהיגי הקזחים באותה תקופה הם ייחודיים.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תומאס היה נשוי פעמיים; תחילה לרבקה מרסר בשנת 1819 ובפעם השנייה, בשנת 1848, ללוסי פינלי. ב־13 ביוני 1863, שנתיים לאחר מותו של תומאס, קיבלה לוסי פנסיה בסך 100 פאונד. בנו של תומאס מאשתו הראשונה, ג'ון ויליאם אטקינסון, נפטר בהמבורג ב־3 באפריל 1846, הוא היה בן 23, והתמחה כצייר ימי.[2] אלטאו, בנו מאשתו השנייה לוסי היגר בשנת 1869 להוואי, שם הפך לעורך עיתון מקומי, ובהמשך ארגן את מפקד האוכלוסין הראשון בהוואי. הוא נפטר בשנת 1906.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Online 1911 Encyclopedia Britannica, encyclopedia.jrank.org
- ^ 1 2 3 Charles William Sutton, Atkinson Thomas Witlam, Dictionary of National Biography, 1901 supplement
- ^ ATKINSON, Thomas Witlam., Oriental and Western Siberia; a narrative of seven years' explorations and adventures in Siberia, Mongolia, the Kirghis Steppes, Chinese Tartary, and part of Central Asia ... With a map and numerous illustrations.
- ^ Atkinson, Thomas Witlam, 1799-1861., Travels in the regions of the upper and lower Amoor, and the Russian acquisitions on the confines of India and China : with adventures among the mountain Kirghis ; and the Manjours, Manyargs, Toungouz, Touzemtz, Goldi, and Gelyaks: the hunting and pastoral tribes
- ^ Nick Fielding, THOMAS AND LUCY ATKINSON: PIONEERING EXPLORERS OF THE STEPPE, Asian Affairs 49, 2018-01-02, עמ' 27–47 doi: 10.1080/03068374.2018.1416009
- ^ Atkinson, Lucy., Recollections of Tartar steppes and their inhabitants, Frank Cass, 1972, ISBN 0-7146-1531-5