תותח 17 ליטראות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תותח 17 ליטראות
QF-17-pounder-batey-haosef-1.jpg
תותח נגד טנקים 17 ליטראות, מוזיאון בתי האוסף של צה"ל, יפו
מדינה Flag of the United Kingdom.svg  בריטניה
מערכה מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת קדש
קליבר 76.2 מ"מ ("3)
משקל 3 טון
צוות 6
בלם לוע קיים
זווית צידוד 60°
זווית עלרוד 6°- עד 16.5°+
מהירות לוע 1,204 מטר לשנייה (בעת ירי פגז APDS‏[1])

תותח 17 ליטראותאנגלית: QF 17 Pounder Gun, תותח מהיר ירי 17 ליטראות) הוא תותח שיוצר על ידי הבריטים בתקופת מלחמת העולם השנייה כנשק נגרר נגד טנקים.

מפרט טכני[עריכת קוד מקור | עריכה]

באפריל 1941, החליט משרד המלחמה הבריטי שיש לפתח תותח שישמש כלי אחיד גם כתותח נגרר נגד טנקים וגם להתקנה בצריחי הטנקים. המטרה: תותח שיוכל לחדור 150-120 מ"מ פלדה. מכאן הוגדר הצורך להשתמש בתותח בעל קוטר של 3 אינץ' (76.2 מילימטר) ופגז במשקל 17 ליטראות. הצורך בתותח כזה נבע מחסרונות התותח שקדם לו: תותח 6 ליטראות בקוטר 57 מ"מ. הפיתוח נעשה על ידי תעשיית הנשק הבריטית בתקופת מלחמת העולם השנייה כתותח נגרר נגד טנקים. ככלל, דמה המבנה הכללי שלו כולל המרכב לתותח ה-6 ליטראות.

התותח היה כלי הנשק הטוב והאפקטיבי ביותר של צבאות בנות הברית במלחמת העולם השנייה כנגד כל סוגי הטנקים הגרמנים. התקנתו על מרכב של טנק לדוגמה טנק השרמן או על מרכב טנק מסוג ולנטיין, הקנתה לשריון הבריטי לראשונה שילוב של יכולת ניידות וחדירה לכל סוגי הטנקים הגרמנים.

לאחר המלחמה הוחלף התותח במסגרת יחידות הנגד טנקיות הבריטיות בתותח ללא רתע 120 מ"מ. כתותח של טנק, הוא הוחלף בצבא הבריטי בתותח ה-20 ליטראות הכבד יותר, (84.2 מ"מ) שהותקן בשנת 1948 בטנקי הצנטוריון ובמשחית הטנקים צ'ריוטר.

שרמן פיירפלי - טנק שרמן אמריקאי בו הוחלף התותח המקורי בתותח 17 ליטראות

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד לפני שתותח ה-6 ליטראות הוכנס לשרות על ידי הצבאות הבריטים, הם שיערו שתותח זה לא יוכל לחדור את השריון של הטנקים הגרמנים שעברו התפתחות מואצת באותן שנים (1941-1943).

תכנון התותח החל בסוף שנת 1940. באביב 1941 החלו הניסיונות בדגם הראשון שיוצר. את הקרדיט להתקנת תותחי ה-17 ליטראות בטנק השרמן יש לזקוף לזכות מייג'ור ג'ורג' ברייטי מבית הספר לשריון בלולוורת' (Lulworth) אנגליה, כבר בתחילת 1943. אף על פי שבאותו זמן כבר הוחל בהתקנת התותח בטנקים מתוצרת בריטית מסוג צ'לנג'ר, היה 'מייג'ור ברייטי משוכנע שמרכב השרמן מתאים יותר לתותח.

הופעת טנקי הטיגר סימן I הגרמנים בצפון אפריקה, גרמו לזירוז הייצור ולשליחת 100 תותחים ראשונים לחזית זו באביב 1943. היות שתכנון המרכב לא הסתיים, נשלחו 100 תותחים ראשונים אלה על מרכב של תותח 25 ליטראות ונקראו 17/25 pdr.

הצלחות התותח בשדות הקרב, הביאה להחלפת התותחים בעלי הקטרים הקטנים יותר שהיו מותקנים עד אז במספר טנקים בריטים כמו הקרומוול, הצ'רצ'יל, הקנטאור ועוד. כמו כן הותקן התותח על טנקי השרמן האמריקאים. טנקים אלה כונו בשם שרמן פיירפליי והם נכנסו לשרות בינואר 1944.

התקנת התותח על טנקי השרמן, הפכה אותם לנשק שאיים אף על הטנקים הגרמנים הטובים ביותר כמו הפנתר והטייגר.

אכילס - גרסה בריטית למשחית הטנקים האמריקאי M10 וולברין בו הוחלף התותח האמריקאי המקורי בתותח 17 ליטראות

מלחמת העצמאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר יחידות של תותחים נגררים היו בשרות הצבא המצרי בתש"ח. אחד הכלים הבודדים מסוג זה שנלקח שלל, לקח חלק בהתקפה השמינית האחרונה על משטרת עיראק סווידאן.

בפקודה שהכין יצחק רבין קצין המבצעים של חזית הדרום במסגרת ההכנות למבצע יואב, הוא רשם 2 תותחי 17 ליטראות. זו הוכחה חד משמעית לכך שעד אז תפסו כוחות צה"ל כשלל 2 תותחים במצב כשיר עם תחמושת מספקת שהושמשו לקראת הפעולה.

ארצ'ר - משחית טנקים בריטי. הארצ'ר היה כלי השריון הראשון שצויד בתותח בן ה-17 ליטראות

לאחר המלחמה התברר שטנקי השרמן שנרכשו בינתיים עם תותח קצר 75 מ"מ, נחותים לעומת הטנקים שרכש הצבא המצרי מסוג T34. על מנת להתגבר על נחיתות זאת הותקנו בחלקם תותחי 17 ליטראות. טנקים משופרים אלו נחשפו לציבור לראשונה במצעד צה"ל ביום העצמאות בשנת 1956.

מבצע קדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במבצע קדש בשנת 1956, הפעיל הצבא המצרי תותחי 17 ליטראות נגררים וכן תותחים מתנייעים מסוג "ארצ'ר" שהופעלו כנגד השריון הישראלי בחזית סיני, בעיקר בקרב סכר הרואיפה באזור אבו עגילה. באותו מתחם היו למצרים 6 תותחי 17 ליטראות נגררים ו- 14 תותחים מתנייעים מסוג ארצ'ר.‏[2] זו הייתה כנראה ההפעלה המבצעית האחרונה של תותח זה גם ככלי נגרר וגם כתותח מתניע בדמותו של הארצ'ר. אחד התותחים המתנייעים האלה מוצג במוזיאון השריון בלטרון.

תותח מתניע מצרי מסוג ארצ'ר שננטש במבואות אל עריש, 1956

כלי רכב שנשאו את התותח[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרמן פיירפלי - תותח ה- 75 מ"מ קצר הקנה המקורי הוחלף בתותח ה-17 ליטראות הארוך.
  • ארצ'ר - התותח הותקן על מרכב של טנק בריטי מסוג ולנטיין כדי להפכו למשחית טנקים.
  • אכילס - הסבה בריטית של משחית הטנקים האמרקאי M10, שהחליפה את התותח האמריקאי המקורי בתותח ה-17 ליטראות.
  • A30 צ'לנג'ר - טנק בריטי, על בסיס טנק הקרומוול שחומש בתותח זה.
  • A30 אוונג'ר - משחית טנקים בעל צריח לא מחופה, שתוכנן על בסיס טנק הצ'לנג'ר.
  • צנטוריון - טנקי הצנטוריון הראשונים חומשו בתותח (עד להחלפתו בתותח 20 ליטראות).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תותח 17 ליטראות בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חודר שריון, מנעל מתפרק (Armor Piercing, Discarding Sabot) - זהו למעשה קלע בקליבר קטן משמעותית מקוטר הקנה המיוצב בתוך הקנה על ידי מנעל (המשמש גם לאיטום הקנה בעת הירי) אשר מתפרק מהקלע לאחר הירי (ומכאן השם). פגז זה הוא הבסיס לפגזים חודרי השריון המודרניים מסוג "חץ" (ח"ש-חץ).
  2. ^ ראו מאמרו של סא"ל (מיל) אברהם זהר, חטיבה 7 במערכת סיני 1956 , ביטאון השריון מספר 36, אוקטובר 2010.