צנטוריון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צנטוריון / שוט קל
Shot Kal-.jpg
מידע כללי
סוג טנק שיוט/טנק מערכה
מדינה מייצרת בריטניה/ישראל
שנת ייצור 1949 / 1959
דגם קודם קרומוול / שרמן
דגם עוקב צ'יפטיין / מרכבה סימן 1
מערכה מרכזית מלחמת קוריאה, מלחמת ששת הימים, מלחמת יום כיפור, מבצע שלום הגליל
מידע טכני
אורך 7.6 מטרים (תותח קדימה)
רוחב 3.38 מטרים
גובה 2.94 מטרים
משקל 53 טון (מוכן לקרב)
מהירות 43 קמ"ש על כביש
טווח פעולה 500 ק"מ
חימוש עיקרי תותח 105 מ"מ
חימוש משני מקלע 7.62 מ"מ
מקלע נוסף בקוטר של 12.7 מ"מ בצריחון מפקד
מנוע דיזל, 750 כוח סוס
מיגון 118-17 מילימטר פלדה
צוות 4

הצנטוריון הוא טנק בריטי, שפותח בסוף מלחמת העולם השנייה, אך יצורו החל מאוחר מכדי להשתתף בה. הצנטוריון יועד להיות טנק שיוט, אך למעשה היווה את אבן הדרך לתפיסת שריון חדשה לפיה הצנטוריון סווג כטנק מערכה עיקרי.

הצנטוריונים שירתו במספר צבאות בעולם במהלך שנות המלחמה הקרה ולאחריה, גם כיום הטנק משמש מספר מדינות כמו גם כלים המבוססים עליו. בצה"ל שירת הצנטרויון בשם שוט משנות ה-50 ועד שאחרוני הכלים הוצאו משירות בשנת 2002, נגמ"שים המבוססים עליו נמצאים בשירות גם כיום. השוט על גרסאותיו השונות שירת בחיל השריון במלחמת ששת הימים, מלחמת יום הכיפורים ומלחמת לבנון הראשונה והיה לאחד הטנקים החשובים והמוצלחים שידע צה"ל.

פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך שנות מלחמת העולם השנייה מערך פיתוח הטנקים הבריטים סבל מתפיסת העולם הבעייתית שתפקיד השריון מחולק לשלושה סוגי טנקים בשדה הקרב; הטנק הקל אשר מסייר בשדה הקרב, טנק החי"ר בעל מיגון וחימוש רב לסיוע חיל רגלים, וטנק השיוט לפריצה ואיגוף כוחות האויב. הבעיה המרכזית עם תפיסה זו הייתה שאף אחד מסוגי הטנקים האלו לא נועד להלחם כנגד כוחות השריון של האויב, כך שלבריטים היו קשיים רבים במירוץ החימוש של לוחמת השריון ולא נמצאו מענים מספקים להתמודד עם פיתוח הטנקים הגרמניים שלרוב נועד לקרבות כנגד שריון.

לאחר המערכה הכושלת בצרפת ב-1940, איבד הצבא הבריטי כלים משוריינים רבים והיה מעט זמן לבחון מחדש את העיצוב והפיתוח של טנקים חדשים. טנקי השיוט היו מהירים ובעלי עבירות גבוהה, אך היו בעלי אמינות נמוכה מאוד ורבים מהר אבדו בשדה הקרב כתוצאה מכשלים מכניים, במהלך הלחימה בצפון אפריקה לעתים חצי מהטנקים שנשלחו לקרב אבדו מסיבות טכניות. במהלך 1942 החל הצבא הבריטי לקבל טנקים אמריקאים ובמיוחד את טנקי ה-M4 שרמן בעלי אמינות גבוהה ותותח בקוטר 75 מ"מ שהיה מסוגל להתמודד עם רוב השריון הגרמני בתקופה. הופעת הפאנצר סימן 5 (פנתר) בשדה הקרב בחזית המזרחית ביולי 1943 הפתיעה את בעלות הברית, שנדרשו לייצר חימוש ומיגון מתאים כדי להתמודד עם טנק זה. כתגובה פיתחו הבריטים את תותח ה-17 ליטראות 76.2 מ"מ, אך לא היה טנק בריטי שהיה מסוגל להרכיב את התותח החדש. כאמצעי ביניים, הרכיבו הבריטים את התותח על משחיתי טנקים כגון ה-M10 וולברין (בשם 'אכילס') ועל ה-M4 שרמן (בשם 'פיירפלי').

בתקופה זו החל להיות ברור שישנה עדיפות רבה לטנקים "אוניברסלים" במקום החלוקה המורכבת לשלושה סוגים שונים. בסוף שנת 1943 החלו הבריטים לפתח ולבחון אופציות לטנק שכזה, שיהיה בעל חימוש, מיגון ומהירות המספיקים כדי להתמודד עם השריון של האויב. ב-7 באוקטובר 1943, בפגישה של הדירקטוריון של חיל השריון המלכותי, הוחלט ליישם צרכים אלו בצורת טנק שנקרא בשלב זה טנק השיוט A41, כלומר ממשיך דרכו של הקרומוול שהיה טנק השיוט האחרון בסדרה. בפגישה הוחלט על מפרט עתידי לטנק זה; מנוע בנזין 650 כ"ס, שריון קדמי בעובי 3 אינץ', משקל כולל של 45 טון ותותח 76.2 מ"מ - מפרט שהיה דומה מאוד לזה של הפנתר הגרמני בתקופה.

המנוע שנבחר לפרויקט ה-A41 היה מנוע הבנזין מטאור שפותח מתוך מנוע מרלין המוצלח של רולס-רויס, אשר שימש את מטוסי הספיטפייר, מפציץ הלנקסטר וההוריקיין. נבחנו מספר סוגי מערכות זחלים, נמצא כי מערכת זחלים מסוג 'קריסטי' שטנקי שיוט קודמים השתמשו בה, לא התאימה לטנק במשקל רב כל כך, לבסוף נבחרה מערכת "גלגלי הבוגי הכפולים הורסטמן" (Horstmann) שהעניקה עבירות טובה בשטח ופשטות לטיפול. אלמנט חדשני שהוכנס לפיתוח הטנק היה השימוש במנוע רכב משני מסוג מוריס (8 כ"ס) כדי לשמש גנרטור להפעלת ציוד הקשר והתותח מבלי להפעיל את המנוע הראשי. המפרט הסופי של ה-A41 הוצג בפגישת הדירקטוריון ב-23 בפברואר 1944; המפרט אושר והוחלט לייצר 20 אבות טיפוס. במהלך המחצית השנייה של 1944, החלו בתהליך הייצור של אבות הטיפוס דרך המפעלים השונים, אך האבידות בכלים במהלך הפלישה לנורמנדי והצורך לייצר טנקים במהירות לשדה הקרב, עיכבה את הרכבת הטנק הניסיוני החדש והעבודה עליו החלה רק בינואר 1945. בזמן זה, המשיכו עבודות העיצוב והתכנון בעיקר בחלקי הצריח, והטנק הוגדר בשם טנק שיוט כבד A41A.

באפריל 1945, הורכבו הטנקים הראשונים והם נשלחו לשטחי האימונים לבחינה כללית. בשלב זה ה-A41 כבר קיבל את השם צנטוריון (Centurion), בהתאם לשמות טנקי השיוט האחרים המתחילים באות "C" לסימון "Cruiser" (שיוט). הניסוים הראשונים היו כל כך מוצלחים שהוחלט לשלוח 6 אבות טיפוס לבחינה קרבית עם היחידות הלוחמות באירופה במבצע שקיבל את הכיוני "מבצע זקיף", אלו הגיעו מספר ימים לאחר הניצחון באירופה אך זכו לתגובות אוהדות מאוד בקרב צוותי הטנקים של רגימנט האינסקילינג (הדרגונים ה-6) ורגימנט הטנקים החמישי המלכותי.

הצנטוריון שקל מעל 40 טון בשל השריון העבה למדי (17-118 מ"מ). החימוש הראשי היה תותח 17 ליטראות (76.2 מ"מ), שהוכיח את עצמו כמסוגל לחדור כל טנק גרמני בעת המלחמה (פרט לטיגר 2) מטווח מרבי של כ-1,000 מטר. נקודת התורפה העיקרית הייתה המהירות הנמוכה, שנגרמה משילוב של משקל כבד יחסית ומנוע חלש. כמו כן טווח הפעולה היה קצר מאד.

היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1949 נכנס הטנק לשרות. כ-4,000 צנטוריונים יוצרו, הנמנים עם 13 גרסאות מרכזיות. השיפורים לאורך השנים כללו שינוי התותח לתותח 20 ליטראות (83.4 מ"מ), ולאחר מכן לתותח L7 ‏105 מ"מ; הוספת מערכות ראיית לילה וזרקורי אינפרה-אדום; והוספת מערכות מיגון נגד אב"כ ומערכת בקרת אש משופרת. האחרון בדגמי הצנטוריון שיוצר היה הצנטוריון סימן 13. הצנטוריונים שירתו בצבאות רבים בעולם, כולל צבא ירדן, צבא סינגפור, צבא דרום אפריקה וצה"ל (ראה פירוט בהמשך). רוב המדינות המפעילות את הצנטוריונים היום מחזיקות בטנקים שעברו הסבה למנוע דיזל, ומערכות בקרת האש שלהם שופרו. העובדה שהטנק נמצא בשרות עד היום, יותר משישים שנה לאחר שפיתוחו החל, מצביע על איכותו המצוינת של התכנון הבסיסי.

מלחמת קוריאה שהחלה ביוני 1950, הייתה טבילת האש הראשונה של טנקי הצנטוריון כאשר אלו שירתו בשלוש פלוגות ברגימנט ההוסרים האירי ה-8 המלכותי של המלך בצבא הבריטי. לקראת סוף המלחמה טנקים אלו שירתו גם כחלק מרגימנט הטנקים ה-3 המלכותי, הטנקים הוכיחו את עמידותם לתנאי מזג האוויר הקשים ואת יכולות הלחימה וכוח האש שלהם. טנקי צנטוריון נשלחו גם כחלק מכוח המשימה הבריטי לחצי האי סיני בשנת 1956 במהלך מבצע קדש ובהמשך, במהלך מלחמת וייטנאם שירתו צנטוריונים גם בצבא האוסטרלי.

בצבא הבריטי המשיכו דגמים המבוססים על הצנטוריון לשרת עד לשנות ה-90, כשהם לוקחים חלק במלחמת המפרץ. בדרום אפריקה נמצאים שדרוגים מקומיים של הצנטוריון ("אוליפנט"; פיל) בשירות הצבא עד היום. בצה"ל, למרות שטנקי השוט (ראה בהמשך) כבר לא משרתים ביחידות השריון, מספר נגמ"שים המבוססים עליו עדיין משרתים ביחידות השונות, בהם הפומ"ה ונגמ"חון.

השוט בשירות צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

'שוט מטאור' מוצג במצעד יום העצמאות שהתקיים בתל אביב ב-1965. ניתן לראות את המדוכות הבריטיות משני צידי התותח, הפנס הקדמי הבודד והאגזוזים המעוגלים על גג סיפון המנוע מאחור.
שוט קל (סימן א') במהלך הלחימה בחזית הדרומית, מלחמת יום הכיפורים.

שוט מטאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוט הוא השם שניתן לצנטוריון כשנכנס לשירות בחיל השריון של צה"ל בשנת 1959. השם בא מן הפסוק:

"קוֹ‏ל שוֹ‏ט וְקוֹ‏ל רַ‏עַ‏שׁ אוֹ‏פָ‏ן וְסוּ‏ס דוֹ‏הֵר וּ‏מֶ‏רְכָּ‏בָ‏ה מְרַ‏קֵדָ‏ה"

נחום ג' 2

צה"ל רכש צנטוריונים מדגמי סימן 3 וסימן 5. השם שוט מטאור ניתן לשוט בעל מנוע הבנזין. לשוט זה היה מנוע נוסף, שהיה מורכב במכונית מוריס. מנוע זה שימש להפעלת גנרטור לטעינת מצברים כשהמנוע הראשי לא עבד. הטנק נטל חלק במלחמת ששת הימים (כ-400 טנקים‏[1]), במהלכה נלקחו שלל כמה עשרות צנטוריונים ירדניים.

שוט קל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר מלחמת ששת הימים, הובהר הצורך להשביח ולהתאים את הטנק לצורכי צה"ל, בעיקר טווח נסיעה לא מספיק ומנוע מטאור מיושן. ישראל בחנה מספר חלופות למנוע השוט ולבסוף נבחר מנוע הסולר טלדין קונטיננטל AVD-S-1790-2A, בעיקר משום שמנוע זה התאים גם לטנק ה-M48A2 (מגח) שהיה גם הוא בתהליך של השבחה והתאמה לצורכי צה"ל. החלפת המנוע ובכך גם את חטיבת הכח כולה, הצריכה גם שינוי מבני של תא המנוע בהגדלה והגבהה של סיפון המנוע, חטיבת הכוח החדשה כללה גם תיבת הילוכים אוטומטית מסוג אליסון CD-850-6 מה שהקל מאוד על הנהיגה בטנק למרחקים גדולים. חטיבת הכח החדשה והמנוע שבה, שיפרו את מהירות הטנק, טווח הנסיעה שלו ומשום שהיה מנוע סולר, גם פחת סיכויי הדליקה במנוע ובכך השתפרה שרידות הצוות.

במאי 1970, לאחר כשלוש שנות פיתוח, יצאו ראשוני השוטים המשודרגים אשר נקראו בכינוי "שוט קל" משום שהורכב מהאות הראשונה והאחרונה בשם יצרן המנוע החדש "קונטיננטל". החלפת חטיבת הכח הובילה להסרה של צינורות הפליטה (אגזוז) והחלפתם בבתי מסנן וכאמור הגדלה של סיפון המנוע, בנוסף הורכב מיכל דלק נוסף להארכת טווח הנסיעה‏[2]. מספר שינויים שהחלו להתבצע על השוט מטאור הופיעו באופן מלא בשוט קל, בהם החלפת שדרוג כל הכלים לתותח L7‏ 105 מ"מ והסרתם של הזרקור והמדוכות המקוריות (משגרי רימוני עשן). בנוסף הוחלפו הפנסים הקידמיים המקורים בכאלו שהיו בשימוש רכבים אחרים בצה"ל.

לאחר פיתוח השוט קל (סימן א'), פותחו הסימן ב' והסימן ג' במהלך שנות ה-70. אלו כללו שדרוגים למערכות האש ובקרת הצריח ושיפור נוסף למנוע כולל הוספת פתחי פליטה על גבי סיפון המנוע בחלק האחורי של הטנק.

לקראת סוף שנות ה-70, שודרגו חלק מהטנקים למפרט "ברק-אור" (שוט קל סימן ד'). זהו שוט קל שנוסף לו מיגון ריאקטיבי מסוג בלייזר, שרוול תרמי, הוספת עמוד מטרולוגי על גג הצריח והוספת משגרי מדוכות בצורת "קסטה" (קופסה מלבנית המכילה את המדוכות במצב מוכן לשיגור). המיגון הריאקטיבי שגם הורכב על טנקי המג"ח, התבסס על מסקנות בעיקר ממלחמת יום הכיפורים על איומי נשק הנ"ט בשדה הקרב, כאשר טנקי הסימן ד' השתתפו בלחימה במלחמת לבנון בשנת 1982, מיגון זה הוכיח את עצמו נגד נשק הנ"ט (בעיקר סאגר ו-RPG) שלא כמו במלחמת יום הכיפורים כאשר לא היה מענה מספק לנשק זה.

טנקי השוט קל וברק אור המשיכו בשירות סדיר בצה"ל בחטיבה 188 עד שהוחלפו בשנת 1992 בטנקי מרכבה סימן 3 מתקדמים. הטנקים הועברו לשירות בחטיבות המילואים עד שנת 2002 שבה יצאו אחרוני השוטים משרות צה"ל. עם זאת, עד היום מצויים בצה"ל כלים מסוגים שונים המתבססים על התובה של טנק השוט, בהם נגמ"שים ונגמ"שי הנדסה שונים.

נגמ"שים ישראליים מבוססי שוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגמשו"ט הנדסי בפעילות (1988). הנגמשו"ט הוא אביהם של הפומ"ה, הנגמחו"ן והנקפדון.
פומ"ה - פורץ מכשולים הנדסי שנמצא עד היום בשירות חיל ההנדסה הקרבית.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – נגמ"שים כבדים בצה"ל

ריצפתו העבה והעמידה של השוט הביאה להסבת חלק מהטנקים לנושאי גייסות משוריינים, תוך הסרת הצריח והוספת מיגון כבד. בהתחלה החל הנגמשו"ט כנגמ"ש שייעודו בעיקר הנדסה קרבית אך בהמשך שימש גם כנגמ"ש כבד עבור חיל הרגלים ודגמיו עברו שיפורים, שיכלולים והתמחויות בהתאם לייעודם.

דגמי נושאי הגייסות על בסיס טנק השוט:

דגמים עיקריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צנטוריון סימן 3 בשירות הצבא השווייצרי, 2006.
צנטוריון סימן 12 במוזיאון השריון במונסטר, צפון גרמניה.
אוליפנט סימן 1B בשירות דרום אפריקה.
סטרידסווגן 81 שבדי בשירות האו"ם.

בריטניה

  • צנטוריון סימן 1: הדגם הראשוני בעל תותח 17 ליטראות.
  • צנטוריון סימן 2: קדמת הצריח ובסיס התותח הורכב ממתכת יצוקה.
  • צנטוריון סימן 3: שדרוג לתותח 20 ליטראות (84 מ"מ).
  • צנטוריון סימן 4: גרסה בעלת תותח הוביצר 90 מ"מ.
  • צנטוריון סימן 5: הוספה של מקלע בראונינג 0.3 בעמדה מקבילה לתותח (מקלע מקביל) ובעמדת מפקד על הצריח.
    • סימן 5\1: עיבוי השריון הקדמי של התובה, הוספת מקלע בראונינג 0.5 כמקלע מקביל נוסף.
    • סימן 5\2: שדרוג לתותח 105 מ"מ.
    • טנק גישור FV4002: פותח בשנת 1963, צנטוריון סימן 5 המותאם לנשיאת גשר למעבר רכבים מעל תעלה ברוחב עד 14 מטרים.
    • טנק הנדסה AVRE 165: פותח בשנת 1963, גרסה בעלת תותח 165 מ"מ להשמדה ופינוי מכשולים בדרך.
  • צנטוריון סימן 7: גרסה בעלת תושבת מנוע משודרגת.
  • צנטוריון סימן 8: השריון בבסיס התותח שודרג.

ישראל

  • שוט מטאור: השם הניתן לדגמים הבסיסיים שרכשה ישראל, בעלי מנוע בנזין מסוג מטאור.
    • שוט קל: התאמה של הצנטוריון המקורי לצורכי צה"ל; החלפת הממסרת והמנוע למנוע סולר, שדרוג לתותח 105 מ"מ ושינויים נוספים.
    • פומה: נגמ"ש הנדסה המבוסס על התובה של השוט הקל.
    • נגמשוט, נגמחון ונקפדון: דגמים של נגמ"שים המבוססים על התובה של השוט הקל.

דרום אפריקה

  • אוליפנט: שדרוג הצנטוריון על ידי צבא דרום אפריקה בסיוע ישראלי. הוא נכנס לשירות בשנת 1978 לאחר שראשוני הצנטוריונים הגיעו בתחילת שנות ה-50, במשך שנים אלו נעשו מספר שדרוגים כמו החלפת מנוע ושדרוג התותח. האוליפנט שהיה התוצאה הסופית של פרויקט הפיתוח והשדרוג ואחד השלבים החשובים שבו, כלל חטיבת כח חדשה לצד שיפורים ושדרוגים רבים בטנק.
    • אוליפנט סימן 1A: פותח בשנת 1985 וכלל חטיבת כח חדשה (750 כ"ס), תותח ה-L7 ‏105 מ"מ ותושבת לזרקור מעל התותח.
    • אוליפנט סימן 1B: שדרוג נרחב שפותח בשנת 1991, המזקו"ם נבנה מחדש מהיסוד כולל שינוי בריצפת התובה, חטיבת הכח הוחלפה פעם נוספת (הפעם ל-950 כ"ס), מערכת בקרת האש שופרה גם היא עם יכולות ראיית לילה וסימון לייזר.
    • אוליפנט סימן 2: צריח חדש על בסיס האוליפנט 1B, בעל יכולת לשאת תותח 105 מ"מ או תותח 120 מ"מ.

שבדיה

  • סטרידסווגן 81: השם השבדי לכ-80 טנקי צנטוריון סימן 3 וכ-160 טנקי סימן 5, אשר נרכשו בשנת 1955.
    • ברגנינגסבנדווגן 81: הכינוי לטנק הפינוי והסיוע המבוסס על הצנטריון.
  • סטרידסווגן 101: השם השבדי לכ-110 טנקי צנטוריון סימן 10 אשר נרכשו בשנת 1958.
  • סטרידסווגן 104: שדרוג חטיבת הכח של הסטרידסווגן 101 בדומה לזו בשוט קל סימן א' הצה"לי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Simon Dunstan, Centurion Universal Tank 1943 - 2003, Oxford, UK: Osprey Publishing, 2003.
  • Marsh Gelbert, Modern Israeli tanks and infantry carriers 1985 - 2004, Oxford, UK: Osprey Publishing, 2004.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע:

תמונות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Donstan, 2003
  2. ^ עמותת חיל חימוש, מש"א 681 במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה