אבי רצון
 | |
| לידה |
8 באוגוסט 1952 (בן 71)  |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| מעסיק |
מעריב, הארץ, חדשות, הערוץ הראשון |
  | |
אביצהל (אבי) רצון (נולד ב-8 באוגוסט 1952) הוא עיתונאי, מנחה, פרשן פוליטי, ופרשן וכתב ספורט ישראלי, המתמקד בעיקר בתחום הכדורגל. כיום מנחה את תוכנית האקטואליה היומית "אבי רצון בבוקר" בתחנת הרדיו גלי ישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם גיוסו לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 202. עבר הכשרה כלוחם וקורס מ"כים חי"ר. בתום שירותו הצבאי שימש מאבטח מטוסים בחברת אל על. בשנים 1974–1977 היה קצין הביטחון של השגרירות הישראלית ברומא, שם התוודע לכדורגל איטלקי, וידוע כאוהד קבוצת הכדורגל מילאן ונבחרת איטליה בכדורגל.
שימש ככתב בעיתון "מעריב" בין השנים 1978 ל-1983[1]. שם נודע בזכות הטור הנשכני "הקו הלוהט", בו ראיין אנשי ספורט שונים מדי שבוע, ותקף פרות קדושות בספורט הישראלי[2]. ב-1984 נקרא על ידי המו"ל עמוס שוקן ועורך מדור הספורט, פיני זהבי[3], להצטרף לעיתון "חדשות". ב"חדשות" המשיך לכתוב טור בשם "הקו הלוהט"[4]. החל מ-1987 שימש כעורך הספורט של העיתון.
בסוף 1989 ערך לתקופה קצרה יומון ספורט חדש בשם "עולם הספורט", שהקים איש העסקים אריה גנגר[5]. העיתון לא זכה להצלחה ונסגר לאחר חצי שנה[6]. רצון חזר לכתוב ב"חדשות"[7]. במקביל החל לשמש כפרשן הכדורגל המרכזי של הערוץ הראשון[8]. כמו כן שימש בשנות ה-90 פרשן בתוכנית הרדיו "שירים ושערים" לצידו של המגיש, מאיר איינשטיין.
בין השנים 1993 ל-2001 היה עורך מדור הספורט של העיתון "הארץ". עם תום כהונתו כעורך המשיך לכתוב בעיתון[9]. ביוני 2004 עבר לכתוב כפרשן ועורך ספורט ב"מעריב"[10]. בנוסף היה בעל טור באתר העיתון "nrg"[11].
בשנת 2001 החל להגיש את תוכנית הספורט "בטריבונה", ששודרה בערוץ "בריזה", שהקימה yes הטלוויזיה בלוויין[12]. לאחר שערוץ "בריזה" נסגר רכש ערוץ 10 את הזכויות לתוכנית והיא שודרה בערוץ עד שנת 2005[14]. במקביל הגיש בערוץ 10 גם תוכנית ערב יומית בשם "רצון חופשי"[15]. בשנת 2008 החל הערוץ הראשון לשדר את "בטריבונה"[16]. במסגרת התוכנית נודע רצון בביקורתו החריפה על מאמנים ישראליים, כשהבולטים מבין אלה שהטיח בהם ביקורת היו שלמה שרף ואברהם גרנט[17].
בפברואר 2006 מונה לעורך העיתון "ישראלי" שהוקם על ידי איש העסקים שלמה בן-צבי[18], אולם תוך מספר חודשים הוחלף בידי עמוס רגב[19]. עקב כך פרץ סכסוך משפטי בין רצון לבן-צבי על פיצויים שהיה אמור לקבל. בתצהיר שהגיש לבית המשפט טען בן-צבי, כי רצון מונה לעורך לבקשת בנימין נתניהו ושלדון אדלסון (שנכנס להשקעה בעיתון). והוא הוחלף גם לבקשת אדלסון שלא רצה "כתב ספורט כעורך"[20].
רצון חזר לעבוד כפרשן ספורט ובעל טור ב"מעריב"[21], אולם עזב בסוף 2012 לאחר ששלמה בן-צבי רכש את העיתון[22].
בין השנים 2009 ל-2019 הגיש את תוכנית האקטואליה היומית "רצון חופשי" ברדיו ירושלים[23]. בשנת 2014 זכתה התוכנית בפרס הרדיו של אגודת העיתונאים בתל אביב[24]. בפברואר 2020 עבר לשדר תוכנית יומית בתחנת הרדיו "גלי ישראל" בשבע בבוקר[25]. בתוכנית מביע רצון דעות ימניות מובהקות[26].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רצון הוא בן דודה של הזמרת מרגלית צנעני[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ממאמריו:
- אבי רצון, מאה שיכורים בפאב צועקים: "אבי כהן, אבי כהן", חדשות, 27 באפריל 1987 - כתבה על ביקור שערך בליברפול
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אבי רצון, דיסנצ״ק, קודם תסתכל מה קורה ב״מעריב", חדשות, 18 בספטמבר 1986
- ^ אבי רצון, הקו הלוהט עם ויקי פרץ, מעריב, 2 באפריל 1979
הקו הלוהט עם הקפטן יצחק שום, מה שלא עשינו עד היום, : לא נעשה ביומיים שנותח..., מעריב, 24 בספטמבר 1979 - ^ משפטי־הדיבה של פנחס זהבי, כותרת ראשית, 31 ביולי 1985
לאה ענבל, פנחס זהבי: סרסור מליגה לאומית, כותרת ראשית, 26 ביוני 1985 - ^ הקו הלוהט - אבי רצון עם אביגדור מוסקוביץ, חדשות, 6 במרץ 1984
- ^ בן כספית, "עולם הספורט" יהפוך לעתון יומי כללי, מעריב, 12 בינואר 1990
אפי לנדאו, עורך "עולם הספורט": הקונספציה שלי נכשלה, חדשות, 9 בינואר 1990 - ^ אפי לנדאו, העיתון "עולם הספורט" נסגר אתמול סופית, חדשות, 1 במרץ 1990
- ^ אבי רצון, עיתונות - ירושלמי מגביה בעמוד הראשון ונוגח בפנימיים, חדשות, 4 בנובמבר 1990
- ^ משה גורלי, על מאמנים ופרשנים, מעריב, 25 באוקטובר 1990
- ^ ארן ליביו, זה רק ספורט, באתר העין השביעית, 1 בספטמבר 2002
- ^ אביב הורביץ, פרשן הספורט של "הארץ" אבי רצון עבר ל"מעריב", באתר הארץ, 20 ביוני 2004
- ^ שלמה מן, רצונו, כבודו, באתר העין השביעית, 12 באוקטובר 2009
- ^ רוני קורן-דינר, YES תשקיע 10 מיליון דולר בערוץ "בריזה" בשנה הקרובה, באתר TheMarker, 14 באוקטובר 2001
- ^ סופית: רוזן במקום רצון, באתר וואלה!, 4 בספטמבר 2005
- ^ משה גוזגל, "בטריבונה עם אבי רצון" - בדרך לערוץ 10, באתר ynet, 13 באוקטובר 2002[13]
- ^ זוהר ישראל, אבי רצון מתרחב, באתר ynet, 9 בספטמבר 2003
- ^ גם אתם יושבים על הטריבונה, באתר וואלה!, 1 בינואר 2008
- ^ שלמה מן, פסטיבל עריפת ראשו של מאמן הנבחרת שובר שיאים, באתר העין השביעית, 31 במרץ 2011
- ^ ענת באלינט, המועמד המוביל לעורך היומון החדש "ישראלי": אבי רצון, באתר הארץ, 13 בפברואר 2006
- ^ רותי זוארץ, עמוס רגב מונה לעורך הראשי של היומון "ישראלי" במקומו של אבי רצון, באתר גלובס, 27 ביולי 2006
- ^ הרצון של נתניהו, באתר וואלה!, 27 בספטמבר 2011
אורן פרסיקו, האקדח המעשן, באתר העין השביעית, 26 באוגוסט 2011 - ^ עוזי בנזימן, נוק-אאוט: אבי רצון הפיל את תום פרידמן על הקרשים, אבל מה – הכוחות לא היו שווים, באתר העין השביעית, 16 בנובמבר 2010
- ^ אבי רצון לאנשיו של בן צבי: "אתם גנבים, אתם נוכלים", באתר וואלה!, 31 באוקטובר 2012
- ^ אלכסנדר כץ, לאחר עשור: רדיו ירושלים סיימה את ההתקשרות עם אבי רצון, באתר אייס, 10 באוקטובר 2019
- ^ גילי איזיקוביץ, ניב רסקין, אבי רצון ושוש פורמן בין זוכי פרס הרדיו, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2014
- ^ אייס, אבי רצון מצטרף לרדיו גלי ישראל, באתר אייס, 20 בפברואר 2020
- ^ כפיר אדר, "עולב העולבים", "שטויות וטמטום מוחלט", "פתטי": אבי רצון תחת המתקפה החריפה אי פעם, באתר אייס, 3 בפברואר 2021