הערוץ הראשון

ערך זה עוסק בערוץ טלוויזיה ישראלי. אם התכוונתם לערוץ טלוויזיה רוסי, ראו הערוץ הראשון (רוסיה).

הערוץ הראשון
פרטי הערוץ
קטגוריה:	כללי, חדשות
תאריך השקה:	2 במאי 1968
בעלות:	ממלכתית
שפה:	עברית, ערבית
מדינה:	ישראל
אזור קליטה:	המזרח התיכון
שיטת שידור:	PAL, DVB, HDTV
הצפנה:	שידור דיגיטלי קרקעי, שידור לוויני חופשי, הפצה ברשתות הכבלים והלוויין
אתר האינטרנט

"הערוץ הראשון" (ובשמו הקודם הטלוויזיה הישראלית), הידוע בציבור כ"ערוץ 1", הוא ערוץ טלוויזיה ציבורי ממלכתי בישראל, מטעם רשות השידור. הערוץ שידר קרוב לעשרים שנה (יחד עם הטלוויזיה החינוכית) בערוץ השידור הישראלי היחיד, ועל מנת להיבדל מהחינוכית הערוץ זכה לכינוי "הטלוויזיה הכללית" ובקיצור "הכללית". לאחר שהחלו שידורי הטלוויזיה הרב ערוצית שם הערוץ עבר מיתוג מחדש והוא נקרא "הערוץ הראשון". מאז הקמתו, שוכנים האולפנים הראשיים של הערוץ בשכונת רוממה בירושלים.

היסטוריה

1966 - תכנון והקמה

תכנון מפורט להקמתה של הטלוויזיה הישראלית החל בשנת 1966 בעזרת יעוץ של ג'ו שטרן, סגן נשיא CBS האמריקנית‏. הטלוויזיה הישראלית נוסדה ב-2 במאי 1968, לאחר שנים רבות של ויכוח ציבורי בנושא, ולאחר שהטלוויזיה החינוכית החלה בשידוריה במרץ 1966. הקמת הטלוויזיה, שתוכננה מלכתחילה לשנות ה־70, הוחשה בעקבות מלחמת ששת הימים, והסברה כי באמצעות שידורי טלוויזיה ניתן לשפר את ההסברה הישראלית למדינות ערב ולתושבי השטחים.

1968 - תחילת השידורים הסדירים

בניין הטלוויזיה הישראלית בשכונת רוממה בירושלים

השידור הראשון של התחנה היה שידור חי של מצעד צה"ל ביום העצמאות, שנערך במאי 1968 ירושלים. תדר השידור שהוקצה לתחנה היה אותו תדר שעליו שידרה הטלוויזיה החינוכית, ולכן שתי התחנות חולקות מאז את שעות השידור בערוץ.

לאחר מספר שידורים חד פעמיים החלו לשדר באוגוסט 1968 שידורי ניסיון סדירים, תחילה שלושה ערבים בשבוע, שבהמשך הורחבו לארבעה. בתקופה זו שודרו בכל יום שעה בערבית ושעתיים בעברית. התחנה שידרה בשחור לבן, למרות העובדה שבתקופה זו כבר היו תחנות ששידרו בצבע. ב-20 באוגוסט באותה שנה שודרה מהדורת מבט לחדשות הראשונה. תוכנית זו משודרת בערוץ הראשון עד היום, ובמשך שנים רבות הוגשה על ידי אותו מנחה, חיים יבין.

בשנת השידורים הראשונה פעלה הטלוויזיה הישראלית כיחידה עצמאית במסגרת של "צוות הקמה" שבראשו עמד פרופ' אליהוא כץ מהחוג לקומוניקציה באוניברסיטה העברית, והשתתפו בו כמה אנשי אמנות ותקשורת, בהם האמנית עדה המאירית (שוורץ). שידוריה הראשונים של הטלוויזיה הישראלית הוגדרו כשידורי נסיון. כץ היה למעשה המנהל הראשון של הטלוויזיה הישראלית. לאחר מכן התמזגה הטלוויזיה הישראלית עם תחנת הרדיו הממלכתית, "קול ישראל", שפעלה כבר במסגרת רשות השידור (שנוסדה כשלוש שנים לפני כן).

1969 - שידורים בימי שבת

ב־1969 התחוללה סערה ציבורית סביב שידורי הטלוויזיה בשבת, כאשר מליאת רשות השידור החליטה להרחיב את שעות השידור היומיות ולעבור לשדר מארבעה ימי שידור לשידורים יומיים, כולל ימי שישי ושבת, החל מחודש נובמבר באותה השנה. במסגרת המשא ומתן להרכבת הממשלה לאחר הבחירות לכנסת השביעית שנערכו באוקטובר באותה שנה, דרשו נציגי המפלגות הדתיות להקפיא את פתיחת השידורים המתוכננים לליל שבת. בשבוע הראשון של נובמבר, בו החלו השידורים היומיים, התחוללה מהומה סביב הסוגיה. בסופו של דבר החליטה ראש הממשלה גולדה מאיר להענות באופן זמני לדרישת הדתיים, ולהקפיא את פתיחת השידורים בליל שבת. ביום שישי באותו שבוע, בשעות אחר הצהרים, פנו שני עורכי דין לבג"ץ. השופט התורן צבי ברנזון הוציא צו על תנאי והשידורים נפתחו כבר באותו ערב.

בשנת 1971 הופקה סדרת המקור הראשונה, חדווה ושלומיק.

שנות ה-70 וה-80

בשנת 1973, בעקבות מלחמת יום הכיפורים הרחיבה הטלוויזיה את שידוריה לשש שעות וחצי מדי יום (כולל שעה וחצי בערבית ושעה לשידורי ילדים), ושידרה עד חצות.

אופי השידור

הטלוויזיה הישראלית שידרה במרבית השעות של פעילותה תוכניות וסרטים קנויים, רובם דוברי אנגלית. התוכניות המקומיות המקוריות שלה היו תוכנית החדשות (מבט לחדשות, כמעט חצות, השבוע: יומן אירועים), דיונים בנושאי דיומא (מוקד), תוכנית ספורט (מבט ספורט) ותוכניות ילדים (טלפלא, הצריף של תמרי, החתול שמיל, פלאי קלעים וכו').
בנוסף הפיקה רשות השידור תוכניות בידור סאטיריות, בראשן ניקוי ראש ולול, תוכניות בידור (עוד להיט, להיט בראש, עד פופ, שעה טובה, סיבה למסיבה), תוכניות תעודה (עמוד האש, הנבחרים), ותוכניות מיוחדות לציון אירועים וחגים, חלקן בפורמטים שיובאו מבריטניה, אלה הם חייך למשל. הערוץ הפיק מעט מאוד תוכניות עלילתיות מקוריות. הבולטות שבהן היו חדווה ושלומיק ומישל עזרא ספרא ובניו.

בשנת 1985 זכתה הטלוויזיה הישראלית בערבית בפרס ישראל על תרומתה המיוחדת לחברה ולמדינה.

טכנולוגיות שידור

אות הערוץ החל משידורי המונדיאל ביוני 2010

עם הקמתו שידר הערוץ בשידור אנלוגי, בשיטת PAL. בשנת 1979 החלה התחנה מעבר לשידורי צבע בתהליך הדרגתי, שהושלם בפברואר 1983, כשגם שידורי החדשות צולמו בצבע. בשנת 1981 הופסקה פעילות המחיקה מתוכניות צבעוניות.

אות הערוץ במהלך השידור הראשון בהפרדה גבוהה, הופיע במהלך שידור תחרות האירוויזיון במאי 2010

ב-25 במאי 2010 שידר הערוץ הראשון בפעם הראשונה שידור בהפרדה גבוהה (HDTV), באפיק 511 בהוט וביס. הייתה זו הפעם הראשונה שבה ערוץ ציבורי בישראל משדר בהפרדה גבוהה - עד אז היו שידורים כאלה רק בערוצים ייעודיים של הוט ושל יס, בתשלום. השידור היה של חצי הגמר הראשון של תחרות האירוויזיון. למרות היות הערוץ ציבורי ובחינם, בפועל רק ציבור מנויי הלוויין והכבלים, בעלי ממירי HD, יכלו לצפות בשידור בהפרדה גבוהה. במקביל הועבר השידור בערוץ הרגיל, באיכות רגילה ובמסך רחב שנדחס לפורמט הרגיל.

ב-10 ביוני 2010 החל הערוץ בשידור משחקי גביע העולם בכדורגל תוך שימוש בהפרדה גבוהה. באותו ערב שודרה מהדורת החדשות "מבט" בפורמט ה-HD ולמעשה הייתה מהדורת החדשות הראשונה בישראל שמשודרת באיכות הזו. לקראת סוף חודש יוני, פורסם כי שר האוצר שטייניץ הסכים להעביר מקדמה על סך עשרה מיליון ש"ח לערוץ הראשון, במסגרת הרפורמה ברשות השידור, על מנת להמשיך עם שידורי ההפרדה הגבוהה גם לאחר תום משחקי המונדיאל. בערוץ הראשון הביעו שביעות רצון והודיעו כי גם לאחר סיום המשחקים ימשיכו לשדר את מהדורות החדשות בטכנולוגיית ה-HD מהאולפן המיוחד שנבנה לצורך שידורי המונדיאל. בכך יהיו לערוץ הישראלי הפתוח לכל הראשון שפועל בדרך זו.

באוגוסט 2010 החל הערוץ לשדר גם את המשחק המרכזי של ליגת העל בכדורגל בשיטת ה-HD.

לקראת חג הפסח (אפריל 2011), הערוץ החל לשדר בשיטת 16:9 באפיק 11, שיטה המתאימה למסכי ה-LCD הרחבים. נכון לאמצע 2011, תוכניות האולפן של הערוץ אינן משודרת ב-HD או במסך רחב ורק סדרות ותוכניות שצולמו מראש ב-HD משודרת בפורמט החדש.

שידורים בשפה הערבית

בד בבד עם תחילת השידורים בעברית בשנת 1968 שודרו תוכניות בשפה הערבית עד לסוף 2002. מינון התוכניות המקוריות בשידורים בערבית היה גבוה ביחס למקובל בשידורים בעברית. השידורים בערבית כללו חדשות, מגזין לנשים, תוכנית מידע לחקלאים, תוכניות בידור ואת תוכנית הילדים הפופולרית סמי וסוסו.

מבנה ניהולי

המוסדות האמורים לנתב את דרכה של הרשות הן הוועד המנהל הכולל שבעה חברים ומליאה שבה חברים 31 אנשים, נציגי הציבור, הממונים על ידי הכנסת ובפועל משקפים את חלוקת הכוח הפוליטי, פחות או יותר. בתחילת דרכה של רשות השידור ושל הטלוויזיה הישראלית, עד לסוף שנות ה־70, היו מרבית חברי המליאה אנשים בעלי רקע תרבותי וחינוכי (ד"ר אליהו לנקין שהיה מוותיקי האצ"ל, נתן שחם הסופר שישב במליאה מטעם מפ"ם). לאחר מכן הפכה מליאת רשות השידור לגוף שבו חברים פוליטקאים בראשית דרכם כנקודת מוצא לקריירה פוליטית עתידית (למשל, גיל סמסונוב וסילבן שלום שהתחילו את דרכם בליכוד כחברים במליאת רשות השידור).

תקציבה של הטלוויזיה הישראלית מבוסס על אגרת הטלוויזיה הנגבית מכל משקי הבית שברשותם מקלט טלוויזיה (ללא קשר לכמות השימוש במכשיר). סידור זה מיועד לשמור על עצמאות השידורים ועל אי־תלות במפרסמים מצד אחד ובפוליטיקאים מצד שני. בפועל גובה האגרה נקבע על ידי ועדת הכספים של הכנסת והטלוויזה הישראלית נעזרת בגורמים מסחריים המעניקים "חסות" לשידורים. בתקופת האינפלציה הדוהרת בתחילת שנות ה־80 הייתה חשיבות רבה למועד שבו נקבע גובה האגרה בגלל הירידה המתמדת בערך המטבע. לא אחת נדחה הדיון בוועדת הכספים כדי ללחוץ על הטלוויזיה להתאים את שידוריה לציפיות של פולטיקאים.

מהפקות הערוץ הראשון

אקטואליה ותחקירים בוקר טוב ישראל (1990-2006) מבט לחדשות (1968-רץ) כמעט חצות מבט שני (1976-רץ) יומן רואים עולם (1987-רץ) גלובוס (2000-רץ) מהיום למחר (1994-2012) פופוליטיקה (1992-1998) מסיבת עיתונאים מוקד פוליטיקה הערב עם גאולה אבן (2010-רץ) לב העניין (2009-2011) מדד יומי (2000-2011) כלבוטק (1974-1999) תעודה עמוד האש (1981) תקומה (1998) אל בורות המים סוף עונת התפוזים (1998-1999) במדינת היהודים כך היה (2006-רץ) ניקוי הראש הוא הכרחי הנבחרים הסיפור האמיתי (2005-רץ) תרבות ומוזיקה שרתי לך ארצי (1974-1977) עוד להיט להיט בראש (1984-1992) עד פופ (1996–1982) לגעת ברוח (2006-רץ) תוצרת הארץ הגיע זמן לשון חיים שכאלה (1970-2000, 2007-2008) צו האופנה רעש מקומי (2008-רץ) LIVE מהצוללת הצהובה (2010-רץ) תוכניות ספורט המשחק המרכזי בליגת העל בכדורגל מבט ספורט הראשון בשער היום בספורט (2011-רץ) תוכניות בנושאי דת שאלת רב מבראשית יש לך מושג? פסוקו של יום (1969-2011)

תוכניות ילדים ונוער זאפ לראשון (1989-2006) אות אות אות סמי וסוסו (1968-1974) הצריף של תמרי ראש כרוב טלפלא חג לי קרוסלה (1979–1978) ריץ' רץ' (1980–1976) אלוף בצלות ואלוף שום השטיח המעופף שער ההפתעות שלוש ארבע חמש וחצי (1986–1980) החתול שמיל שמיניות באוויר (1979-1988) זנב לחדשות ארנב עכשיו משלים שועליים אגדות המלך שלמה סמוך עליי שיישאר בינינו תופסים ראש קח סיכוי תוססס (1988-1993) החופש האחרון (1989) לא כולל שירות (1990-1993) תלויים באוויר (1994) הצצקנים ציפי בלי הפסקה בקצה המכחול פינג פונג הופה היי (1986-1995) מסיבת גן פלאי קלעים (1992-1995) הכל נשבר במשפחה החברים של שוש חיות וחיוכים בחדר של דני ג'ינג'י (1996) הסטודיו של אמאל וכאמל ירוק זאפזאפים ספינת האהבה של זאפ אפצ'י וסיפור המהדורה (2006-רץ) ניידת שידור

תוכניות אירוח בוא לאכול איתי (2011-רץ) שעה טובה בין הכיסאות דיוקן (2008-רץ) סיבה למסיבה סוגרים שבוע אורח באולפן סופשבוע שישי עם מיכל (2003-2006) שישי בגאון (2003-2005) שום פלפל ושמן זית (2000-2011) ניסים גרמה מארח (2011) תוכניות בידור חבורת לול ניקוי ראש (1974) אולפן קיץ זה הסוד שלי (1979–1976, 1993) שולחן ארוך עם דורון נשר סופסופ ממני מוצ"ש (1989-1993) הצופן (2007) המלכודת (2002) קיץ חי (2011-רץ) סדרות מקור חדווה ושלומיק (1971) מישל עזרא ספרא ובניו סיפורי חליל גיא אוני (2011) סיפורים לשעת לילה מאוחרת אנשים במיל סיטון אגוז חלומות מתוקים צימרים כנפיים לחיות מחדש כתב פלילי (2005) קומדיות מצבים המסעדה הגדולה (1985-1988) כן מה? שכנים (1989-1993) כמו שנאמר (1993, 2007) סטרייט ולעניין משפחה דה לוקס (2000-2001) וידאו וחצי (1989) כשמאבדים את הדרך מנדל וגורנשטיין

קישורים חיצוניים

• אתר רשות השידור וערוץ 1
• אביעד פוהורילס, שידורי המהפכה, באתר nrg מעריב, 19.2.2010
• דוד מלמד, אפילו קפריסין הפסיקה את שידוריה, באתר הארץ, 19.4.2010

לקריאה נוספת

• חיים יבין, עובר מסך, הוצאת ידיעות ספרים, 2010.