אומברים

אחד מהלוחות האיגוביים - כתוב בשפה אומברית

אומברים (בלטינית: Umbri) הם עם איטלקי עתיק שהתקיים באלף ה-1 לפנה"ס באזור אומבריה וטוסקנה ושפתו הייתה אומברית. במאה השנייה לפני הספירה הרחיבו הרומים את שטחי מגוריהם על חשבון הטריטוריוות האומבריות עד שהאומברים הפכו לחלק מרומא העתיקה והיו לחלק מהאימפריה הרומית. במספר אתרים במחוז אומבריה נמצאו שרידים של התרבות האומברית.

מוצא[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות מספר גרסאות למוצא האומברים:

לפי סופרים רומאים, מקור האומברים הוא מהשבטים הגאלים שחיו בצפון אירופה. בין הטוענים כך היו:
- ההיסטוריון הרומי-ספרדי קורנליוס בוכחוס (אנ')^[1]^[2].
- טיטוס ליוויוס שהצביע על שבט בשם "Insubres" (אנ') וטען שפירוש שמו של שבט זה "תחת אומבריה"^[3].
- מרקוס פורקיוס קאטו קנסוריוס שביצירתו Origines (אנ') הצביע של השבטים הגאלים כמוצאם של האומברים^[4].
מנגד שייך פלוטרכוס את מוצא האומברים לשבטים גרמאניים^[5].

השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי פליניוס הזקן השם אומברים (Umbri) מקורו בשם Ombrii שפירושו ביוונית סופת רעמים ולטענת פליניוס שם זה רומז על הישרדותם של האומברים במבול^[6].

צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי היסטוריונים יוונים רבים מהשבטים צאצאי האומברים התיישבו מדרום לנחלות האומברים. בין שבטים אלו נמנים השבטים הסבינים (אנ'), הסאמניטים, המארסים (אנ'), המארוצ'ינים (אנ'), הפלגינים (אנ'), הפיקנטים (אנ') ההירפינים (אנ') ועוד^[7]^[8]^[9].

תרבות ושפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצאו ממצאים שהצביעו על קשר תרבותי בין האומברים לקלטים שחיו מצפון להם. באזור בו חיו האומברים נמצאו כתבים בשפה הלפטונית (אנ') ממנה התפתח הענף האלפיני של השפות הקלטיות^[10]. כמו כן נמצא דמיון בין התרבות שהתפתחה במחוז טרני (שבמרכז האומה האומברית), בהמאה העשירית לפנה"ס, ובין תרבות האלשטאט ו"תרבות לה-טנה" (אנ') הקלטיות שהתפתחו מצפון לאיטליה^[11]. כמו כן נמצא דמיון רב בין הנקרופוליס שנבנה בטרני לבין הנקרופוליס שנבנה בתקופת תרבות גולאסקה (אנ') הקלטית בצפון איטליה^[12].

אחד הממצאים שתרמו להבנת השפה האומברית היו שבעת הלוחות האיגוביים, שהתגלו ב-1444 בעיר גוביו, וכללו תיאורים של טקסטים דתיים^[13].

דת ואמונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדת בה האמינו האומברים הייתה דת פוליתאיסטית (מרובת אלים). ממצאים מהמאות השישית עד הרביעית לפני הספירה מצביעים על טקסים דתיים שקיימו האומברים בהם הוגשו מנחות לאלים בצורת חיות או צלמיות מברונזה. הממצאים מצביעים על אמונת האומברים באלות כמו פרוניה (אנ'), ולנטיה (Valentia), מינרבה מטוסיה (Minerva Matusia), קליטומוס (אנ') ועוד.

עדות נוספת על הפולחן הדתי של האומברים נמצא בלוחות האיגוביים, מהמאה השלישית או השנייה לפני הספירה, המתארים טקסים דתיים הכוללים הקרבת בעלי חיים^[13]^[14]. נמצא שהטקס הנוצרי "יום אובלדו הקדוש" (אנ') (לזכרו של הקדוש "אובלד מגוביו" (אנ'))^[15], המתקיים עד היום, דומה לטקסים הדתיים, הטרום נוצריים, המתוארים בלוחות אלו. אחד המקומות המרכזים בהם מתקיים טקס זה היא העיירה ג'סופ, פנסילבניה (אנ') בה קהילה גדולה של איטלקים מגוביו וסביבתה.

אחד האתרים הדתיים המשמעותיים לאומברים היה המקדש בהיספלום (אנ') (כיום ספלו (אנ')) בה התקיימו טקסים לאלה האומברית המקבילה של ונוס. במאה השנייה או הראשונה לפני הספירה (בתקופה הרומית) נבנה במקום מקדש מפואר^[16].

השלטון הפוליטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים המעטים ששרדן מהתקופה האומברית מצביעים על כך שהחברה האומברית הייתה חקלאית במהותה והתקיים בה מבנה היררכי. שני נציגי המעמד העליון (uhtur) שלטו באזרחים וקבעו נהלי שלטון כשבמעמד נמוך יותר עמדו הפקידים (marone). מעמד נפרד היה לכהני הדת (kvestur)^[17]. עמדות נפרדות היו קשורות למעמד הצבאי^[18].

היררכיה זו נשמר גם עם ייסוד האימפריה הרומית ונציגי המעמד העליון של האומברים צורפו לסנאט הרומי^[18].

ההשפעה הרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההשפעה הרומית מתייחסת לפלישה הרומים לטריטוריות האומבריות ובסופו של דבר להתמזגות האומברים באימפריה הרומית. כבר במאה התשיעית לפני הספירה קיימו האומברים יחסי מסחר עם העמים שישבו סביבם כמו עם האטרוסקים באטרוריה ממערב להם ועם היוונים ממזרח להם. בשלהי מאה הרביעית לפני הספירה השלימו הרומים את הכנעת האטרוסקים ובסביבות שנת 310 לפני הספירה החלו להקים ישובים בטריטוריה של האומברים. תהליך ההשתלטות על טריטוריות אלו הושלם בסביבות 260 לפני הספירה. ב-220 לפני הספירה השלימו הרומים את הקמת ויה פלמיניה שחיברה את האומברים לרומא. השתלבות האומברים באימפריה הרומית באה לידי ביטוי, תחילה, בגיוס לצבא הרומי. כך למשל נלחמו חיילים אומברים בצבאו של סקיפיו אפריקאנוס במלחמה הפונית השנייה^[18].

ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיאולוגים גילו ממצאים של האומברים במספר ערים באומבריה, טוסקנה וסביבתן:

בערים קיאנצ'אנו טרמה וקלוסיום (אנ') (באומברית Camars), לייד ארצו, נמצאו שרידים להתיישבות אומברית במאות השביעית והשמינית לפני הספירה.
בעיר טרני נמצאו ממצאים שהצביעו על כך שהייתה עיר מחוז של שבט Umbri Naharti שנחשב לשבט החזק מבין האומברים. אנשי שבט זה גם מוזכרים בלוחות האיגוביים. במאה ה-19 נתגלה בעיר נקרופוליס ובו כ-3,000 מקומות קבורה.
בעיר אסיזי נמצאו ממצאים המצביעים על ישוב אומברי.
בעיר טודי נמצאו שרידים שהצביעו על העיר כאחת מהערים האומבריות המרכזיות. לפני פליניוס הזקן היא נקראה בתקופת האומברים "טוטרה" (Tutere).
העיר אמליה (אנ') נחשבת לעיר העתיקה ביותר באומבריה (הוקמה בסביבות 1130 לפנה"ס) ונקראה בעת העתיקה Ameria.
בעיר ספולטו, שהייתה גם היא עיר מרכזית של האומברים, נתגלו שרידי חומה שנבנתה במאה החמישית לפני הספירה והקיפה את העיר.

שורשים משפחתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לגבי מספר משפחות רומיות נטען ששורשיהן במשפחות אומבריות. כמו כן מספר אישים רומיים ידועים, כמו הקיסר נרווה, הקיסר טראיאנוס, סנקה הזקן וסנקה הצעיר, שורשיהם באומברים.

מחקר גנטי מ-2020, שבדק את ה DNA המיטוכונדריאלי, הראה קשר גנטי בין תושביה הנוכחים של אומבריה ותושבים מהתקופה הטרום רומית של האזור^[19].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Domenico RP (2001). Regions of Italy: A Reference Guide to History and Culture. Greenwood Publishing Group, 2001. pp. 367–371. ISBN 9780313307331.
Gary D. Farney and Guy Bradley, The Peoples of Ancient Italy, הוצאת De Gruyter, 2017

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומברים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
Umbri (Sabellians) (Italics), באתר historyfiles.co.uk
האומברים, באתר degruyter.com

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Prichard, James Cowles (1841). Ethnography of Europe. 3d ed. 1841 (באנגלית). Houlston & Stoneman. Solinus informs us that Bocchus, a writer who has been several times cited by Pliny, reported the Umbri to have been descended from the ancient Gauls; and a similar account of their origin has been adopted, either from the same or from different testimony, by Servius, Isidore, and other writers of a late period.
^ Cambrian Institute (1862). The Cambrian Journal. Forgotten Books. p. 118. ISBN 1332838049. From Caius Sempronius (De Divis. Ital.,); "The portion of the Apennines from the sources of the Tiber to the Nar, the Umbri inhabit, the oldest stock of the Old Gael, (Veteres Galli), as Augustus writes." [Apenninum colunt Ligures, portionem vero Apennini inhabitant Umbri, prima veterum Gallorum proies, ut Augustus scribit.]
^ LEMPRIERE (D.D.), John (1833). A Classical Dictionary ... A new edition, revised and considerably enlarged, by the Rev. T. Smith (באנגלית).
^ Troya C (1839). Storia d'Italia del medio-evo e codice diplomatico Longobardo. p. 253.
^ Boardman, John (1988). The Cambridge ancient history: Persia, Greece and the Western Mediterranean c. 525–479 BC. p. 716.
^ Pliny (1961). "Chapter 19". Natural History with an English translation in ten volumes by H. Rackham. Vol. 3. Cambridge: Harvard University Press. pp. paragraphs 112-113.
^ סטראבון, Geography, book 4, 7 BCE, p. 465, Alexandria
^ דיוניסיוס מהליקרנסוס. "Book II.49". Roman Antiquities. But Zenodotus of Troezen, a...historian, relates that the Umbrians, a native race, first dwelt in the Reatine territory, as it is called, and that, being driven from there by the Pelasgians, they came into the country which they now inhabit and changing their name with their place of habitation, from Umbrians were called Sabines. But Porcius Cato says that the Sabine race received its name from Sabus, the son of Sancus, a divinity of that country, and that this Sancus was by some called Jupiter Fidius.
^ Dyer, Thomas Henry (1868). The History of the Kings of Rome (באנגלית). Bell and Daldy. ISBN 978-0-8046-1199-2.
^ Percivaldi, Elena (2003). I Celti: una civiltà europea. Giunti Editore. p. 82. (באיטלקית)
^ Leonelli, Valentina. La necropoli delle Acciaierie di Terni: contributi per una edizione critica (Cestres ed.). p. 33. (באיטלקית)
^ Farinacci, Manlio. Carsulae svelata e Terni sotterranea. Associazione Culturale UMRU - Terni. (באיטלקית)
^ ¹ ² Poultney JW (1959). The Bronze Tables of Iguvium. American Philological Association, Number XVIII.
^ הלוחות האיגוביים, בארכיון האינטרנט
^ נקרא גם הפסטיבל של סרי Festival of Ceri
^ VILLA FIDELIA, באתר hispellum.eu (באיטלקית)
^ קשור למילה הרומית קוואיסטור המצייינת מעמד בהררכייה הרומית
^ ¹ ² ³ Bradley G (21 בדצמבר 2000). Ancient Umbria. State, culture, and identity in central Italy from the Iron Age to the Augustan era. Oxford: Oxford University Press. ISBN 9780191554094. {{cite book}}: (עזרה)
^ A 2020 analysis of maternal haplogroups from ancient and modern samples indicated a substantial genetic similarity among the modern inhabitants of Umbria and the area's ancient pre-Roman inhabitants, and evidence of substantial genetic continuity in the region from pre-Roman times to the present with regard to mitochondrial DNA. Both modern and ancient Umbrians were found to have high rates of mtDNA haplogroups U4 and U5a, and an overrepresentation of J (at roughly 30%). The study also found that, "local genetic continuities are further attested to by six terminal branches (H1e1, J1c3, J2b1, U2e2a, U8b1b1 and K1a4a)" also shared by ancient and modern Umbrians.[22]

[1] Prichard, James Cowles (1841). Ethnography of Europe. 3d ed. 1841 (באנגלית). Houlston & Stoneman. Solinus informs us that Bocchus, a writer who has been several times cited by Pliny, reported the Umbri to have been descended from the ancient Gauls; and a similar account of their origin has been adopted, either from the same or from different testimony, by Servius, Isidore, and other writers of a late period.

[2] Cambrian Institute (1862). The Cambrian Journal. Forgotten Books. p. 118. ISBN 1332838049. From Caius Sempronius (De Divis. Ital.,); "The portion of the Apennines from the sources of the Tiber to the Nar, the Umbri inhabit, the oldest stock of the Old Gael, (Veteres Galli), as Augustus writes." [Apenninum colunt Ligures, portionem vero Apennini inhabitant Umbri, prima veterum Gallorum proies, ut Augustus scribit.]

[3] LEMPRIERE (D.D.), John (1833). A Classical Dictionary ... A new edition, revised and considerably enlarged, by the Rev. T. Smith (באנגלית).

[4] Troya C (1839). Storia d'Italia del medio-evo e codice diplomatico Longobardo. p. 253.

[5] Boardman, John (1988). The Cambridge ancient history: Persia, Greece and the Western Mediterranean c. 525–479 BC. p. 716.

[6] Pliny (1961). "Chapter 19". Natural History with an English translation in ten volumes by H. Rackham. Vol. 3. Cambridge: Harvard University Press. pp. paragraphs 112-113.

[7] סטראבון, Geography, book 4, 7 BCE, p. 465, Alexandria

[8] דיוניסיוס מהליקרנסוס. "Book II.49". Roman Antiquities. But Zenodotus of Troezen, a...historian, relates that the Umbrians, a native race, first dwelt in the Reatine territory, as it is called, and that, being driven from there by the Pelasgians, they came into the country which they now inhabit and changing their name with their place of habitation, from Umbrians were called Sabines. But Porcius Cato says that the Sabine race received its name from Sabus, the son of Sancus, a divinity of that country, and that this Sancus was by some called Jupiter Fidius.

[9] Dyer, Thomas Henry (1868). The History of the Kings of Rome (באנגלית). Bell and Daldy. ISBN 978-0-8046-1199-2.

[10] Percivaldi, Elena (2003). I Celti: una civiltà europea. Giunti Editore. p. 82. (באיטלקית)

[11] Leonelli, Valentina. La necropoli delle Acciaierie di Terni: contributi per una edizione critica (Cestres ed.). p. 33. (באיטלקית)

[12] Farinacci, Manlio. Carsulae svelata e Terni sotterranea. Associazione Culturale UMRU - Terni. (באיטלקית)

[איגוביים-13] ¹ ² Poultney JW (1959). The Bronze Tables of Iguvium. American Philological Association, Number XVIII.

[14] הלוחות האיגוביים, בארכיון האינטרנט

[15] נקרא גם הפסטיבל של סרי Festival of Ceri

[16] VILLA FIDELIA, באתר hispellum.eu (באיטלקית)

[17] קשור למילה הרומית קוואיסטור המצייינת מעמד בהררכייה הרומית

[ברדלי-18] ¹ ² ³ Bradley G (21 בדצמבר 2000). Ancient Umbria. State, culture, and identity in central Italy from the Iron Age to the Augustan era. Oxford: Oxford University Press. ISBN 9780191554094. {{cite book}}: (עזרה)

[19] A 2020 analysis of maternal haplogroups from ancient and modern samples indicated a substantial genetic similarity among the modern inhabitants of Umbria and the area's ancient pre-Roman inhabitants, and evidence of substantial genetic continuity in the region from pre-Roman times to the present with regard to mitochondrial DNA. Both modern and ancient Umbrians were found to have high rates of mtDNA haplogroups U4 and U5a, and an overrepresentation of J (at roughly 30%). The study also found that, "local genetic continuities are further attested to by six terminal branches (H1e1, J1c3, J2b1, U2e2a, U8b1b1 and K1a4a)" also shared by ancient and modern Umbrians.[22]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]