פוליתאיזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פוליתאיזם (פולי = הרבה, תאוס = אמונה באל) - אמונה בריבוי האלוהות, אמונה במספר אלים, בניגוד למונותאיזם שמשמעותו אמונה באל אחד.
פוליתאיזם היה נפוץ מאוד עד סוף העת העתיקה. למרות שניכרת השפעה פוליתאיסטית על סיפורי התנ"ך, היה יחסם של עורכי המקרא כלפי התופעה לשלילה. את התופעה שביקשו לעקור מן השורש תיארו כגלולים ושיקוצים.
במאה ה-14 לפני הספירה, המלך אחנתון ניסה להשליט את פולחן אתון אל השמש כפולחן יחידי ולקעקע את כל פולחני האלים האחרים. מהפכה זו החזיקה מעמד לתקופת חייו בלבד. לאחר מכן מצרים חזרה לאליליה.
במאה הרביעית המיר קיסר רומא קונסטנטינוס את דתו לנצרות ובעקבותיו כל האימפריה הרומית, וכך היה המונותאיזם לאמונה הרווחת באירופה. החל מהמאה השביעית וביתר שאת בתקופתו עומר בן אל-ח'טאב, הח'ליף השני שנחשב למייסד האימפריה המוסלמית, הפוליתאיזם במזרח התיכון ננטש והומר במונותאיזם המוסלמי.
גם בקרב המחזיקים באמונה פוליתאיסטית היו כאלה שעבדו רק אל אחד, אך האמינו בקיומם של אלים אחרים (ולמרות זאת עבדו רק את אלוהיהם מתוך מסורת שבטית או אמונה שהוא הכביר מכולם). אמונה זו נקראת הנותיאיסטים.
אומנם לרוב סגדו הפולתיאיסטים לאלים רבים במקדשים שונים. הסיפורים, האמונות, המיתוסים והאגדות על האלים נקראים מיתולוגיה, והם נמצאו בכל תרבות קדומה (ראו בערך מיתולוגיה), מהיוונים ועד לפולינזים.
