אומבריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אומבריה (מחוז)
Umbria
Regione-Umbria-Stemma.svg

סמל המחוז
Flag of Umbria.svg

דגל המחוז
Vallodinera (4).JPG
נוף אומבריה
מדינה / טריטוריה Flag of Italy.svg  איטליה
מושל מריה ריט לורנצטי
נפות במחוז פרוג'ה
טרני
ערים במחוז 92
בירת המחוז פרוג'ה
שטח 8,456 קמ"ר
אוכלוסייה
 ‑ במחוז
 ‑ צפיפות

825,826‏  (נכון ל-2001)
98 נפש לקמ"ר (נכון ל-2001)
קואורדינטות 42°57′40″N 12°30′2″E
מיקומו של מחוז אומבריה באיטליה
מסלול נהר הטיבר

אומבריהאיטלקית: Umbria) הוא מחוז הררי באיטליה, בעמק נהר הטיבר. המחוז שוכן בחלק הפנימי של חצי האי האיטלקי בין רכסי הרי האפנינים. גבולות המחוז הם: בצפון-מערב - מחוז טוסקנה, במזרח - מחוז מארקה ובדרום - במחוז לאציו בדרום. מצפון לחבל נמצא מחוז אמיליה-רומאניה. שטח המחוז 8,456 קמ"ר ואוכלוסייתו מונה 834,000 תושבים. בירת המחוז היא העיר פרוג'ה.

המחוז קרוי על שם שבט האומברים אשר התיישבו באזור במאה ה-6 לפנה"ס. האומברים דיברו שפה קרובה לשפה הלטינית הקרויה "אומברית". למרות שהמחוז קרוי על שמם של האומברים שטחו של מחוז אומבריה שונה משמעותית משטחי האומברים מתקופת רומא העתיקה. כך לדוגמה, פרוג'ה, בירת המחוז, הייתה בימי הרומים שייכת לאטרוסקים ועד היום ניתן למצוא בה שרידים מרשימים מאותה התקופה.

סמל המחוז כולל את שלושת הנרות אשר מובלים ב"מרוץ הנרות" (Festa dei Ceri), בעיר גוביו, המתרחש כל שנה ב-15 במאי, מאז המאה ה-12, והמסתיים בריצה, כאשר הנרות נשמרים במצב ניצב. במעלה התלול של הר אינג'ינו (Ingino), שמתחתיו בנויה העיר.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אומבריה היא מחוז במרכז איטליה, אשר מתוחם במערב על ידי מחוז טוסקנה, במזרח - מארקה ובדרום -לאציו. רוב האזור הוא הרים או גבעות. הטופוגרפיה שלו ניכרת בגובה הרי האפנינים במזרח , עם הפסגה הגבוהה של האזור מונטה ווטורה (Monte Vettore), בגבולה עם מארקה (2,476 מטר מעל פני הים) ואגן היקוות של נהר הטיבר במערב, עם הנקודה הנמוכה ביותר באזור אטליאנו (Attigliano) (96 מטר מעל פני הים).

נהר הטיבר מהווה את הגבול בין אומבריה לבין לאציו. למרות שמוצאו של הנהר מהצפון, בטוסקנה, והוא עובר לאורך המחוז כולו, מעטות הערים הבנויות על גדותיו. הסיבה לכך הם השינויים במסלולו, במרוצת ההיסטוריה, עקב השינויים בנפח הזרימה. לנהר לא הייתה השפעה רבה על תולדות האזור ועל ההיסטוריה שלו. לעומת זאת לשלושת יובליו, בדרכם דרומה, הייתה חשיבות.

  • נהר צ'יאסקו (Chiascio) - עובר בשטח לא-מיושב עד לעיר בסטיה אומברה וכעבור 10 ק"מ נשפך לטיבר.
  • נהר טופינו (Topino) - נובע למרגלות הרי האפנינים, ממשיך לאורך דרך האורך הרומית החשובה ויה פלמיניה וממשיך עד פוליאנו ושם מתחבר ליובל הקודם.
  • נהר נרה (Nera) - ממשיך דרומה יותר. בטרני הוא יוצר עמק רחב, עמק וולרינה (Valnerina), הניכר במראה הייחודי שלו, המאפיין את האזור. בעוד החלק העליון של הנהר זורם בין הרים, הרי חלקו התחתון, באזור צ'אסקו-טופינו, מציף שטחים רחבים, אשר בעבר התנקזו לשני מקואות מים :Lacus Clitorius ו-Lacus Umber, אשר היו בשימוש הרומאיים מאות בשנים. רעידת אדמה מהמאה ה-4 ונפילת הקיסרות הרומית הביא לחידוש ההצפה של האזור. רק במאה ה-13 המסדר הבנדיקטיני ייבש שוב את השטח ובמאה ה-18 הושלמה המלאכה. ראו גם מפלי מרמורה.

בספרות התיירים נוהגים לכנות את אומבריה בתור "הראות הירוקות של איטליה". פרזה שמקורה בשירתו של ג'וזואה קרדוצ'י. הכוונה אינה למחוז עצמו אלה למקורות נהר צ'יאסקו, שהיא נקודת חן. מאז העת החדשה, זה האזור היחידי, שאינו בקרבת חוף הים ולא בשכנות לארץ זרה, שהוא ירוק כל השנה, חוץ מאשר בחודשים: אוגוסט וספטמבר.

האקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקלים האזור דומה לאקלים הקיים בתוך חצי אי שאינו גובל עם ים. האקלים ניתן להגדרה כאקלים ים תיכוני, אך בשל ריחוקו היחסי מהים, האקלים מעט פחות נוח ולעתים ישנם קייצים חמים מאוד או חורפים קרים במיוחד.

הרי האפנינים מהווים מחסום מפני חדירת אוויר קר מצפון-מזרח, מכיוון הים האדריאטי. מחסום זה גם מפחית את כמות המשקעים באזור, בהדרגה, ממזרח למערב לכיוון הים הטירני. כמות המשקעים השנתית היא בין 800 מ"מ ל-1200 מ"מ. מבנהו הגאומורפולוגי של האזור, גבעות והרים נמוכים, גורם לפיזור האוויר והמשקעים ברחבי האזור, ובכך נמנע אקלים קיצוני בחלקים ממנו. החודש השחון ביותר הוא יולי, והחודשים בהם המשקעים פחותים הם מיולי עד ספטמבר.

כלכלת המחוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף אומבריה


כלכלת המחוז מורכבת מפעילות בענפים הכלכליים הבאים: חקלאות, תעשייה, מלאכת יד-אומנותית, תיירות ושירותים.

עסקים קטנים באזור , עם פחות מעשרה עובדים, מעסיקים 95% ממועסקי האזור - 230,000 עובדים. בשנת 2006 היה שיעור האבטלה באזור נמוך יותר מאשר במחוזות הסובבים אותו : שיעור של 6.1% , כאשר : 3.8% לגברים ו8.8% לנשים. ‏‏[1]

החקלאות תרמה בשנת 2000 69% מה"ערך המוסף" בתוצר לאומי גולמי ‏‏[2]

חקלאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החקלאות מעסיקה % 2.7 מן המעוסקים במחוז. מוצרי החקלאות העיקריים הם : טבק ויין. כן מיצרים באזור : שמן וחיטה . היינות המפורסמים הם מאורבייטו, טורג'אנו (Torgiano) , גבעות טראסימנו ומונטפלקו (Rosso di Montefalco). גידול מפורסם אחר של האזור הוא כמהין - 45% מהיצור האיטלקי בא מאומבריה. ייצור הטבק באזור שהחל רק במאה הקודמת היה למרכז הגדולים החקלאיים.

תעשייה ומלאכת יד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנפת טרני הוקמו במאה ה-19 תעשיות כבדות של כימיה ומתכת. האזור התמחה בתעשייה כבדה. חברה כמו (Acciai Speciali Terni) נחשבה לחשובה באזור.

היה בה תעשייה לייצור כלי תחבורה. באזור צ׳יטה די קאסטלו התרכז ייצור מכונות חקלאיות.

תעשיית הטקסטיל , בעיר התרכזה בשפלה העליונה של נהר הטיבר . היין באזור אגם טראסימנו והשמן באזור ספולטו.

מלאכת יד, בסגנון העתיק, נשארה עדין בעלת כוח משיכה. היא מבטאת שיתוף פעולה כלכלי, אומנותי ותרבותי.

בין השאר ייצור מוצרי הקרמיקה, רהיטי עץ, מוצרי נחושת ומוצרי הלבשה הנעשים במלאכת יד .

שירותים ותיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרותי התיירות מהווים מרכיב כלכלי יציב וגדל. לאומבריה מגיעים 2 מיליון תיירים לשנה, מהם חצי מיליון מחוץ לאיטליה. מוקדי המשיכה הם: דתיים, היסטוריים ואומנותיים ומושפעים מרשת השירותים הקיימת באזור.

התפתחות התוצר הלאומי המקומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לשנים 2000-2006 - במיליוני אירו, סה"כ ולתושב

השנה 2000 2001 2002 2003 20044 2005 2006
סך הכל 17.824 17.520 16.537 18.316 19.257 19.766 20.631
לתושב (באירו) 21.231 20.105 21.469 21.777 22.563 22.892 23.703

תוצר לאומי לפי סקטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור

הסקטור התוצר - מיליוני אורו השיעור באזור ב-% השיעור באיטליה ב-%
חקלאות, יעור ודיג 403 1.95 1.84
תעשייה - במובן המצומצם 3,671 17.8 18.3
בניה 1.404 6.81 5.41
מסחר תיירות ושירותים 4.094 19.85 20.54
פיננסים ותיווך 5.475 22.3 24.17
השאר 4.202 18.97 20.37
סך כולל 20.631 100 (מעוגל) 100 (מעוגל)

בהשוואה ארצית, המחוז מוביל התוצר הלאומי בענפי: הבנייה, שירותים ציבוריים, בריאות וחינוך. התוצר הלאומי לנפש נמוך באזור לעומת התוצר במחזות הסובבים אותו. יתרון קל יש לנפת פרוג'ה על נפת טרני.

על המחוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפות וערי המחוז החשובות

למחוז שתי נפות : נפת פרוג'ה ונפת טרני. להלן פרטים עליהן:

הנפה השטח (אלפי-דונם) תושבים צפיפות יחסית
פרוג'ה 6,334 660.040 104.2
טרני 2,122 232.131 109.5

הערים הגדולות במחוז הן :

דרוג שם העיר מספר התושבים
1 פרוג'ה 157,842
2 טרני 108,989
3 פוליאנו 53,818
4 צ׳יטה די קאסטלו 39.301
5 ספולטו 38,563
6 גוביו 32,563
7 אסיזי 26,196
8 אורבייטו 20,841
7 בסטיה אומברה (Bastia Umbra) 19,471
8 נארני (Narni) 20,212
9 טודי 17.075

יהודי אומבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוכחות יהודית הייתה באומבריה כבר במאה ה-13, לפי הזמנת שליטי המחוז, יהודים הגיעו לאזור במטרה לפתוח דלפקים למתן הלוואות - לימים "בנקים". המסמך הראשון המזכיר יהודים הוא משנת 1287. בשנת 1322 הגיעה לאומבריה קבוצה של יהודים מרומא. הם סבלו מהטרדות אשר כללו שריפה של ספרי התלמוד שלהם. בשנת 1569 גורשו היהודים מהמחוז כמו שנהגו במדינת האפיפיור.

קהילות יהודייות קטנות היו בערים: פרוג'ה, ספולטו, אסיזי, טודי ואורבייטו. אסיזי שימשה מקלט לפליטים יהודים במלחמת העולם השנייה, כאשר קבוצה של איטלקים, בעיקר כמרים, שפעלה במסגרת המחתרת באסיזי הצילה פליטים יהודים שהגיעו לעיר. איש ממאות היהודים שהסתתרו בעיר ובסביבתה לא הוסגר לגרמנים.

אגודת ידידות אומבריה-ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוג'יה פעילה אגודת ידידות בנשיאות דר' אלברטו קראצ'מאלניקוף ( Alberto Krachmalnicoff), נוצרי בעל שורשים יהודיים. האגודה שיקמה את בית הקברות היהודי בפרוג'ה. במאי 2008 היא השתתפה באירוע במכון ון ליר מטעם המחוז ואגודת דנטה-אלגיירי בירושלים בנושא : אומבריה, ליבה הירוק של איטליה.

במהלכו הוצגו תולדות יהודי אומבריה וכן יחסי המחוז עם מדינת ישראל, אשר תחילתם בשנת 1948, כאשר אל שווימר ויהודה ארזי בקשו מחברה איטלקית SAI מאומבריה לסייע בהעברת נשק ל"מדינה שבדרך" באמצעות הסדר נחיתה של מטוסי מטען מצ'כוסלובקיה - C-16 - בשדה תעופה שבמחוז.

כיום קיים שיתוף פעולה מדעי עם פרופ' יאיר רייזנר, ראש המחלקה לאימונולוגיה במכון ויצמן למדע לביצוע מחקר בנשאי השתלת מח עצם ללא צורך בזיהוי מלא של הרקמות.

כן פועלות באומבריה ארבע חברות מסחריות העוסקות בין השאר במוצרי השקיה ובקיום רשת אינטרנט אלחוטי.

האגודה תומכת היום במחקר כתבי יד עבריים שנמצאו בפרוג'ה ובצ׳יטה די קאסטלו. אלו נחקרים על ידי פרופ' אריאל טואף אשר אביו אליהו טואף, לשעבר רבה של יהדות רומא , מצא מקלט באזור בימי כיבוש איטליה על ידי הגרמנים במלחמת העולם השנייה. תוצאות מחקריו מהווים היום מקור חשוב למידע על תולדות יהדות אומבריה.

האגודה הציבה לעצמה שתי מטרות:

  • המשך והעמקת המחקר בתולדות יהדות אומבריה באמצעות מציאת כתבי יד נוספים בארכיוני האזור.
  • עידוד תיירות איכותית לערי ונופי מחוז אומבריה.

מראות מאומבריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Annie Sacerdoti,Guida All'Italia Ebraica,Marietti, Casale Monferrato,1986

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ariel Toaff The Jews in Umbria The Jews in Umbria, The Jewish Quarterly Review LXXXVIII ,January April 1998 339-343

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מקור.‏
  2. ^ המקור