צבי נגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי נגן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 27 באוקטובר 1912
בואר, גרמניה
פטירה 12 בינואר 1986 (בגיל 73)
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין, מורה למוזיקה
שפה מועדפת עברית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור, ויולה, צ'לו
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי נגן (27 באוקטובר 191212 בינואר 1986) היה מלחין ומורה למוזיקה ישראלי.

נגן נולד בבואר שבגרמניה. בנעוריו למד נגינה בכינור, ויולה וצ'לו. בשנת 1937 עלה לארץ ישראל, ובה המשיך את לימודיו המוזיקה אצל פאול בן-חיים, יוסף קמינסקי ויוסף טל והשתלם בדודקאפוניה אצל אלי ירדן.

צבי נגן הרבה להלחין להרכבים קאמריים ולחליליות. כן כתב כמה יצירות קוליות ושירים לטקסט מן התנ"ך. בשנת 1958 כתב את "התאמות" לשתי חליליות או חלילים וצ'לו בשיטת שנים-עשר הטונים ובהמשך כתב בשיטה זו עוד כמה יצירות חינוכיות וכן את "ארבעה קטעים לכלי נשיפה ממתכת", המלודיים אף כי נכתבו בשיטה דודקאפונית. נגן כתב לכלי נגינה מזרחיים, אך סגנונו לא היה מזרחי באופיו.

צבי נגן היה שותף לכתיבת "וריאציות על נושא מאת פאול בן-חיים" ליום הולדתו ה-75 של מורו, יחד עם עמי מעייני, שולמית רן, אשר בן יוחנן ויעקב גלבוע, כולם תלמידיו של בן חיים.

צבי נגן נפטר בתל אביב.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • למקהלה א-קאפלה:
"שלו נעליכם", למילים מאת גרשון שופמן (1955)
תהילים צ', א'-ד' (1956)
"מתוך מגילת אסתר" (1964)
  • "כשכוכב אחד נושר" (1968) למילים מאת משה שפריר (מצו סופרן, אבוב, ויולה וצ'לו)
  • שירים לטקסטים תנכ"יים
  • "מחול ישראלי לארבע חליליות, (1959)
  • "שלושה שערי מזמור לד' כלי שיר" - פסנתר, שני חלילים וצ'לו או בסון - (1958)
  • "שש זוטות ישראליות" (1959)
  • "סונאטה לשלושה" לשתי חליליות וויולה (1959) בעלת אופי עממי
  • "סרנדה לליזה" רשרוש חליליות (1961) (מוקדשת למוזיקאית ליזה שטיינברג)
  • בשיטת שנים-עשר הטונים:
"התאמות" (1958)
"כרך מתעורר", ארבע זוטות לפסנתר (1964)
"שבעה קטעים דודקאפוניים" לפסנתר בארבע ידיים (1954)
"כמו פרלוד" ו"כמו רונדינו" לפסנתר (1972)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה כהן, נעימי זמירות ישראל, עם עובד 1991, עמ' 165-66.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]