שלמה ארוך
 | |
| לידה |
1 בינואר 1923 סלוניקי, יוון  |
|---|---|
| פטירה |
26 באפריל 2009 (בגיל 86) תל אביב-יפו, ישראל |
| מידע כללי | |
| מדינה | יוון, ישראל |
| ספורט | |
| ענף ספורט | איגרוף |
| משקל | משקל בינוני |
| תקופת הפעילות | 1937–1955 (כ־18 שנים) |
  | |
שלמה (סאלמון) ארוך (ביוונית: Σολομόν Αρούχ; 1 בינואר 1923 - 26 באפריל 2009) היה מתאגרף יהודי יליד סלוניקי ביוון, אלוף יוון (1938) ואלוף הבלקן (1939) במשקל בינוני. ארוך שרד את השואה על ידי השתתפות כפויה בקרבות שארגנו קצינים נאצים, במחנה הריכוז אושוויץ. בשנת 1989 סיפורו גולם בסרט הקולנוע ההוליוודי "ניצחון הרוח", בכיכובו של וילם דפו בתפקיד הראשי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארוך נולד למשפחה בת שני אחים ושלוש אחיות בסלוניקי[1]. אביו עבד בנמל כסבל וטוען משאות, שטיפח את כישרון בנו באיגרוף.
דריכת כוכבו כמתאגרף[עריכת קוד מקור | עריכה]
שלמה ארוך החל להתאגרף בילדותו. בגיל 14 ניצח את בקרב החובבים הראשון שלו, במועדון הספורט היהודי מכבי סלוניקי[2]. עד הגיעו לגיל 17 ארוך ניצח על 24 קרבות (שהוכרעו כולם בנוקאאוט) בדרך לזכייה בתואר אלוף יוון לשנת 1938 ואלוף הבלקן לשנת 1939 במשקל בינוני[3]. בעת שירותו בצבא היווני, הצטרף לנבחרת האולימפית של יוון[4]. שם העלה את מאזנו ל-27 ניצחונות ונותר בלתי מנוצח. ארוך נהג להילחם בעמידת "Southpaw" המסורתית לשמאליים. לדבריו, בשל סגנון הלחימה הקליל והזריז, כינויו בזירה היה "הבלרינה"[5].
באושוויץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1941 כבשו הגרמנים את יוון, ובשנת 1943 החלו לשלח למחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו את רבבות יהודי סלוניקי. ארוך נשלח לאחר הכיבוש הנאצי לעבודות כפייה ביוון, ולאחר מכן לאושוויץ. זמן קצר לאחר הגיעו לאושוויץ גילו מפקדי המחנה את יכולת האיגרוף שלו. הם הכריחו אותו להתאגרף נגד אסירים אחרים, חלקם בעלי ניסיון מקצועי באִגרוף, במטרה לבדר את אנשי האס אס ששהו במחנה. ארוך נדרש להילחם בגברים גדולים ממנו בהרבה. רובם היו אסירים יהודים, אך חלקם אסירים צוענים ומדי עת גם שומרים נאצים. הקצינים הנאצים היו צופים בקרבות ומהמרים עליהם[6]. הקרבות התקיימו פעמיים או שלוש בשבוע ונמשכו עד שקרס אחד המתמודדים או עד שנמאס לצופים[2]. על כל ניצחון היה ארוך מקבל כיכר לחם, בעוד האסיר המפסיד היה מוצא להורג[4]. את כיכר הלחם שקיבל על ניצחונותיו בקרבות חלק ארוך עם חבריו לצריף[7]. השומרים הנאצים נתנו לארוך לעבוד במטבח של המחנה כדי שיהיה לו כוח להילחם. בדרך זו הצליח לשרוד במחנה עד לפיזורו בשנת 1945.
המשך חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארוך הועבר למחנה ברגן-בלזן שם עבד בפרך עד לשחרור המחנה. בתום המלחמה פתח ארוך במסע חיפושים בין מחנות הניצולים, בחיפוש אחרי קרובי משפחתו. כל משפחתו של ארוך נספתה במחנה ההשמדה. אביו של ארוך נהרג לאחר שנחלש ולא יכול היה להמשיך בעבודת הפרך. אחיו אברהם הוצא להורג בירייה, לאחר שסירב לעקור שיני זהב מפיותיהם של יהודים שנספו בתאי הגזים. אימו, אחיותיו וכל הילדים לבית משפחתו הוצאו להורג בתאי הגזים באושוויץ[4].
ארוך פגש את מרתה לבית יחיאל, אף היא ניצולת שואה מסלוניקי. בשנת 1945 העפיל הזוג לארץ ישראל, שם התחתנו[8]. לזוג נולדו ארבעה ילדים. לאחר עלייתו לישראל התגייס ארוך לצבא הגנה לישראל ולחם במלחמת העצמאות[3]. הוא המשיך להתאגרף מפעם לפעם במסגרת חובבנית, אך לא חזר לפעילות מקצוענית. כפי הנראה, ב-1955 נחל את הפסדו היחיד בקריירה, כשהוכרע בסיבוב הרביעי על ידי מתאגרף איטלקי בקרב שנערך בתל אביב.
ארוך עבד תקופת מה בשיתוף פעולה עם מנטש צרפתי הן בעסקי הובלות והן כסדרן אירועי מפא"י. ב-1948 הקים ארוך את חברת ואייר להובלות.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט "ניצחון הרוח" ("Triumph Of The Spirit") שיצא בשנת 1989 מבוסס על סיפורו של ארוך. דמותו של ארוך מגולמת בסרט על ידי השחקן וילם דפו. הסרט מתאר את קורות משפחתו באושוויץ, ומתמקד בהישרדותו של ארוך ושל אשתו מרתה, המופיעה בסרט בשם אלגרה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שלמה ארוך, באתר BoxRec
- רועי ברק, שלמה ארוך הלך לעולמו, באתר הארץ, 30 באפריל 2009
- ניר 'שוקו' כהן, אגרוף המחץ: סיפורם של ויקטור פרז ושלמה ארוך, באתר ynet, 12 באפריל 2010
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Taliabue, John Fighting for life itself in a Nazi boxing ring, באתר הניו יורק טיימס. 14 במאי 1989. אוחזר לאחרונה ב-2018
- ^ 1 2 Berger, Phil Prisoner in the ring, באתר הניו יורק טיימס. 18 בדצמבר 1989. אוחזר לאחרונה ב-2018
- ^ 1 2 Hevesi, Dennis Salamo Arouch, Who Boxed for His Life in Auschwitz, Is Dead at 86, באתר ניו יורק טיימס. 4 במאי 2009. אוחזר לאחרונה ב-2018
- ^ 1 2 3
Salamo Arouch (Obituary), The Telegraph, 1 May 2009
- ^ שרי רז הסרט "ניצחון הרוח" כתבה של שרי רז ב"יומן" ערוץ 1 1989, באתר יוטיוב. המידע מופיע בדקה 1:50. הועלה ב-11 באפריל 2015, נדלה לאחרונה ב-2018
- ^ Matt Schudel Obituary: Salamo Arouch, Boxer Fought for His Life at Auschwitz, באתר הוושינגטון פוסט. 1 במאי 2009. נדלה לאחרונה ב-2018
- ^ רועי ברק שלמה ארוך, המתאגרף שעל סיפור חייו התבסס הסרט "ניצחון הרוח", הלך לעולמו. באתר הארץ. 30 באפריל 2009. נדלה לאחרונה ב-2018
- ^ Susan Schindehette, Jack Kelley, Mira Avrech, Boxer Salamo Arouch's Death Camp Bouts End in a Triumph of the Spirit, באתר מגזין People (נלקח מכרך 33 גיליון 7, 19 בפברואר 1990)
