אבי גיבסון בר-אל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אבי גיבסון בר-אל
אין תמונה חופשית
לידה 1976 (בן 46 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אבי גיבסון בר-אל (נולד ב-1976) הוא שחקן ובמאי תיאטרון ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בבת ים. כשהיה בן ארבע וחצי נפטר אביו. בכיתה ג' נשלח גיבסון לחינוך חרדי, לאחר שאמו חזרה בתשובה. בגיל ההתבגרות החלו הספקות לנקר, ובכיתה ט' כבר עבר לתיכון חילוני. גיבסון לא שירת בצה"ל. בגיל 18 עבר לתל אביב והחל ללמוד אצל אמיר אוריין. לימים הפך מנחה מוסמך של שיטת אוריין "המעגל הפתוח".

ב-1996 נמנה עם מייסדי תיאטרון אורתו-דה, ולאורך השנים השתתף בכל הפקותיו כשחקן או במאי.

ב-1999 ייסד את הטקס האלטרנטיבי ליום השואה המתקיים מדי שנה בתיאטרון תמונע[1].

ב-2006 זכה בפרס קיפוד הזהב על בימוי ההצגה "אסקוריאל" בתיאטרון הסימטה[2].

בשנים 2011-2008 כיהן כמנהל אמנותי של תיאטרון הסימטה[3].

ביולי 2015 מונה למנהל האמנותי של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר[4]. ב-2017 התפטר מתפקידו לאחר שוועדת ההיגוי של הפסטיבל פסלה את ההצגה "אסירי הכיבוש" שיצרה עינת ויצמן[5].

גיבסון מלמד באקדמיה לאמנויות המופע ב"מקיף על שם שז"ר" בבת ים ובמנשר לאמנות. משתתף בקביעות בפסטיבל בת-ים הבינלאומי לתיאטרון ואמנות רחוב, ושימש כיועץ אמנותי לפסטיבל[6].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשוי ליפעת ואב לילד.

הצגות, משחק, בימוי ועיבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מטרבין", שחקן ובמאי משנה בהצגה, פסטיבל עכו 1999.
  • "אנה חנה ויוהנה", מאת מריאנה פרדריקסון, במאי במסגרת פסטיבל תיאטרונטו, 2001[7].
  • "להיות או לא?", שחקן ובמאי שותף, פסטיבל עכו 2002.
  • "המכונית", מופע רחוב נייד, שחקן, פסטיבל בת-ים ופסטיבל עכו, 2004[8].
  • "פרטי-זן", שחקן ובמאי שותף, פרס ראשון פסטיבל בת-ים, 2005[9],
  • "אסקוריאל", בימוי, תיאטרון הסימטה, 2006[10].
  • "מרד המתים", מחזהו של הסופר והמחזאי האמריקאי אירווין שו, בימוי, תיאטרון הסמטה, 2007[11].
  • "נו-אקסיט", עיבוד למחזה של ז'אן-פול סארטר בדלתיים סגורות, במאי משותף עם אמיר אוריין[12].
  • "הדיבוק בחדר", עיבוד למחזה הדיבוק, שחקן, תיאטרון החדר, 2009[13].
  • "זה מסתובב", העלאה מחודשת למחזה שכתב יוסף מונדי, בימוי, תיאטרון הסמטה, 2009[14].
  • "העלמה והמוות", שכתב המחזאי הארגנטינאי אריאל דורפמן, בימוי, תיאטרון אורתו-דה 2011[15].
  • "אבנים", שחקן, תיאטרון אורתו-דה 2012[16].
  • "מארה סאד", עיבד וביים את תלמידי שנה ג' בסטודיו למשחק של ניסן, 2012[17].
  • "המשרתים" עיבוד למחזה הקלסי המשרתות של ז'אן ז'נה, בימוי, עיצוב תפאורה ותלבושות, תיאטרון אורתו-דה 2015[18].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל בן-עמי, עכבר העיר אונליין, הטקס האלטרנטיבי בתמונע: אופס, שכחנו את השואה, באתר הארץ, 2 במאי 2011
  2. ^ מערכת עכבר און-ליין, טקס "קיפוד הזהב": "אסקוריאל" היא הצגת השנה בפרינג', באתר הארץ, 29 בדצמבר 2006
  3. ^ ציפי שוחט, אבי גיבסון בראל ינהל את תיאטרון הסמטה ביפו, באתר הארץ, 1 במאי 2008
  4. ^ יאיר אשכנזי, אבי גיבסון בר־אל מונה למנהל האמנותי של פסטיבל עכו, באתר הארץ, 6 ביולי 2015
  5. ^ יאיר אשכנזי, בעקבות פסילת הצגה על הכיבוש: המנהל האמנותי של פסטיבל עכו התפטר, באתר הארץ, 4 ביוני 2017
  6. ^ איך כיסחו את הפסטיבל המצליח לתיאטרון רחוב בבת ים ולמה רגב לא מצילה אותו, באתר הארץ
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ, מסעות כואבים, באתר הארץ, 11 בנובמבר 2001
  8. ^ עידוא דגן, ‏באים בשביל החומוס, נשארים בשביל הפרינג', באתר גלובס, 17 באוגוסט 2004
  9. ^ מרב יודילוביץ', בת-ים מציגה: פסטיבל לתיאטרוני רחוב, באתר ynet, 22 באוגוסט 2005
  10. ^ טלי רבן, מערכת עכבר און-ליין, אסקוריאל, באתר הארץ
    מיכאל הנדלזלץ, לאוהבי הפוסט-מודרניזם, באתר הארץ, 3 בנובמבר 2005
  11. ^ ציפי שוחט, "מרד המתים" של אירווין שאו בתיאטרון הסמטה, באתר הארץ, 9 בינואר 2007
    מיכל בעדני, מערכת עכבר און-ליין, שחקנים חיים בארונות קבורה, באתר הארץ, 1 בנובמבר 2007
  12. ^ עכבר העיר, נו-אקסיט, באתר הארץ
  13. ^ נתי אורנן, הדיבוק: על עולם היהדות הקנאית, באתר הארץ, 25 ביולי 2009
    איתן בר-יוסף, עכבר העיר תל אביב, מגרש השדים פוגש את ינטל, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2009
  14. ^ elybikoret, זה מסתובב-ביקורת-יוסף מונדי-תיאטרון הסימטה, פוסט ברשת החברתית TheMarker Cafe‏, 16 ביוני 2009
  15. ^ גלריה, העמוד האחורי, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2011
  16. ^ נח אבגר הלוי, בואו לראות: אבנים!, באתר את, 30 באוגוסט 2012
  17. ^ טל פרי, ‏תיאטרון - מארה סאד, באתר גלובס, 22 במרץ 2012
  18. ^ עכבר העיר, המשרתים - תיאטרון אורתו דה, באתר הארץ